התור בעיתון הפך עם הזמן כאמור לסדרת ספרים. הספר הראשון יצא לאור בשנת 1979ושמו תמונות יפואיות, בשנת 1982 יצא לאור הספר השני תמונות יפואיות, סיבוב שני, בשנת 1983 יצא לאור יפו סבבה, תמונות יפואיות סיבוב שלישי ולבסוף הספר פעמיים טורקי בשנת 1986. הסיפורים השונים ציירו דמויות ססגוניות ותוססות וזכו לסדרת טלוויזיה, גרסה קולנועית וכעת גרסה קולנועית נוספת. כל ספר מורכב מעשרים סיפורים קצרים, המתארים בלשון ציורית ובסלנג וז’רגון עברייני עממי את ג’מעת יפו. הסיפורים חושפים בפנינו דמויות שונות מתוך חיי הרחוב של הסצנה היפואית המשתקפות מעיניים של חבורת רחוב של טיפוסים הלוקחים חלק בסצנה העבריינית המקומית אך הסיפורים האישיים שלהם הנחשפים לצופים, חושפים אותנו אל חייהם והסיפור האנושי של כל אחד מהם עד שאנו לומדים לחבב אותם כמו גיבורים מעוררי הזדהות בסרטי מאפייה ופשע מאורגן.
הסיפורים של כל אחת מהדמויות נוגעות בחיים ולדמויות שמות המזמינים את הצופים להסתקרן מסיפורם. למשל, יעקב הילד זכה לכינוי זה משום שלמרות שהינו רווק בן ארבעים שעדיין מתגורר עם אימו ומתפקד כילד של אימו, כשנכנסת רקדנית בטן יפיפייה לחייו נוצר קונפליקט בין ערך האמהות לערך האהבה והנאמנות והעלילה מקבלת תפנית מרתקת וזה הזמן לשבח את שלומי קוריאט על עיצוב רגיש של דמות מחוספסת. הסרט נוגע בערך המשפחה, ערך האהבה, ערך המוסר, ערך הכבוד, ערך הנאמנות וערך השמחה מול העצב. הדמויות כמאפיין בולט של סרטי בורקס הינן פלקטיות וסטראוטיפיות אבל הסיפור האישי חושף ברגישות את עולמן הפנימי ופצעי העבר שלהן. המכנה המשותף של כולם הוא ההווי היפואי מבעד לעיניה של ג’מעת יפו והצילום הרגיש חושף את יפו במלא הדרה וקסמה הייחודי. כאמור מאחורי שמות הכינוי והתואר של הדמויות שלהם יש סיפור ססגוני ומרתק. אלו השמות: סלומון הגדול, יעקב הילד, חזוקה, שמשון הצוחק, חצ’ורה הזקנה, בבולה ושלל טיפוסים צבעוניים המקיפים אותם. הסרט תמונות יפואיות מתמקד בפעילותם בעולם התחתון של ג’מעת יפו, במערכות היחסים המורכבות ביניהם, ובהתמודדותם עם איומים חיצוניים מכנופיות יריבות. במקביל, הסדרה מתארת את יחסיהם המורכבים עם המשטרה המקומית ששומרת עליהם בעין פקוחה אך סובלנית, ולעתים אף נעזרת בכישוריהם המפוקפקים כשהנסיבות מחייבות זאת.
הגיבורים הינם סוג של חתולי רחוב הישרדותיים והסיפורים עוסקים בהווי החיים של עברייני יפו, בעיקר של גברים אשר עבורם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים ומהווים חלק מהמציאות. דווקא הנשים בסרט שאינן מביאות צד עברייני משקפות רכות נשית מחוספסת שמוסיפה הבט רגשי לדמויות. אסתי זקהיים מגלמת דמות מרתקת שישי בה חספוס רחוב מול נפש רגישה והרבה כאב פנימי. נקבל בסרט החדש הצצה נוסטלגית אל סרטי בורקס, אל שנות השבעים והשמונים ואל סיפורים רגשיים של הדמויות שמזכירות לנו שהקשר בין הגרסה הבוגרת שלנו לפצעי העבר שלנו לעולם לא ייעלם מהתודעה וממי שצמחנו להיות.
אנסמבל השחקנים עושה עבודה נהדרת וסצנה אחת של קרב אכילת החריף הינה קומית להפליא עד שהקהל מתגלגל מצחוק בקולי קולות באולם. אם הנכם חובבי ז’אנר סרטי מאפייה, חובבי סרטי בורקס ולא נבהלים מסרטים עם הומור המשלבים דרמת פשע וקללות עסיסיות, מוזמנים לפנות זמן לקלאסיקה ארץ ישראלית עם ניחוח ים תיכוני שמסתבר שלא נס ליחה.
בימוי: אריק לובצקי, מתי הררי .
שחקנים: אורי גבריאל, מוטי בן ישי, ישראל אטיאס, שלומי קוריאט, אסתי זקהיים ואחרים.
2024
100 דקות
ורד גרנדיר פרוכטמן. כותבת תוכן, יועצת ארגונית ומשפחתית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה