כאורה ביום הולדתך אמורים לברך אותך, לאחל לך שכל משאלות ליבך יתגשמו , שתזכה לבריאות טובה ולאושר אין סופי, שתגשים את עצמך , אבל מסלול חייך
שרבות הפעמים שאני מביטה בו נפעמת, הינו מסלול ודרך כל כך מיוחדים ולא סטנדרטיים , שברכה שאוגדת בתוכה אמירות קלישאתיות אינן עולת בקנה אחד איתה.
מה בדרך שעשית סטנדרטי? מה בחייך בכלל היה סטנדרטי? בן בכור להורים ,שאפילו את שימך לא זכו להגות ולא שמעו ולו פעם אחת את קול בכורם קורא להם. לא שמעה את קולך אומר תודה אמא בהביאה את האקלייר והוא שלא שמע את קולך גם ברגעיו האחרונים קורא לו אבא ואומר לו תודה על העוצמה שלו שזלגה אלייך גם מבלי שרצית.
בן להורים שמוגבלותם הגופנית לא האפילה על עוצמתם הנפשית והשפיעה על הדרך שעשית אתה, יוצא חלציהם בעוצמות אף עצומות יותר שהבאת אתה אל חייך. 63 שנים של השראה, 63 שנים של כוחות נפש להתמודד מבלי לרגע להרים ידיים. ואלוהים יודע כמה רגעים כאלו חווית. 63 שנים של מטרה להגיע גבוה ככל שניתן למרות שנדרשת למי שהגיע מלמטה לעלייה מתמדת. ואני?! מה לי ולכל זה? אני התברכתי בך.
לקח לי שנים לנסות ולהבין את היצירה הזו המורכבת שיצרו חייך. לפרק ולהרכיב את הפאזל שיצרו חייך. לא תמיד ידעתי להניח את החלק הנכון במקומו.
לעיתים מתוסכלת על חוסר ההתאמה, מנסה לדחוק בכוח והוא ממאן להיכנס. 63 שנים של פאזל אנושי מעורר השראה מונח לפני היום ,ואני שמכירה את כולו, מודה לאלוהים שאני התברכתי שעל לוח ליבי תלויה בבואתך. שמחה שעל אף שרבות הפעמים התסכול שלי מול קושי גרם לי לרצות להרים ידיים, לא ויתרת עלי. כי מי כמוך יודע לראות קדימה ולא ולוותר כשקשה.
אתה עטרת ראשי, מחמל נפשי ,הגבר של חיי. מודה למזל ואברהם שהביאו אותך אלי, כי נבראתי לך ואתה לי. מודה על הזכות להניח יום קשה שלי על כתפייך הרחבות כשאתה מרכך אותו במילותייך ובהתבוננותך עד להתפוגגותו. מודה על הזכות להיות חבוקה בזרועותייך ולהרגיש ששם, קרוב לחזך החם והרחב אף אחד לא יכול לפגוע בי. מודה על שפתחת בפניי שערים שחשבת שיהיו סגורים לנצח ומצאת כי טוב.
מודה לך שמכולן בחרת בי. אמר מארק טווין : "שני הימים החשובים ביותר בחייך הם היום שבו נולדת והיום שבו אתה מגלה את הסיבה לכך"
מקווה שאתה יודע מדוע הגעת לעולם, ואם עדיין לא, יש לך לפחות עוד 60 שנה
אוהבת אותך עד קצה העולם, כולל ללכת לאיבוד ובחזרה.
שלך
אביגיל בכור, גורו תזונה
הוספת תגובה