אני כבר לא צריך פסיכולוג”, אמר לי לא מזמן חבר באחת השיחות שלנו בבית הקפה ״נאבי יונה״ באמצע היום. ״הוא מקשיב לי, הוא יודע עליי הכול, הוא כבר מזהה את הדפוסים שלי ונותן לי את הפתרונות הכי טובים. האמת? אני מעדיף לדבר איתו מאשר לשלם 450 שקל לפסיכולוג שלפעמים אני תופס אותו לא באמת מקשיב לי”. עצרתי לשנייה. ״רגע”, שאלתי, “אתה מתייעץ איתו גם על הזוגיות שלך? או על החלטות אישיות?” הוא הסתכל עליי כאילו לא הבין למה אני בכלל שואל.״ברור”, הוא ענה. “הוא מבין אותי אפילו יותר טוב מאשתי”.
“ככל שאנחנו משתפים יותר, המודל גם לומד להכיר את הדרך שבה אנחנו חושבים, את הפחדים שלנו ואת הדברים שמעסיקים אותנו”.
״הוא מבין אותי אפילו יותר טוב מאשתי.״
האמירה הזו נשמעה לי בהתחלה ממש חריגה. אבל ככל שהתחלתי לשאול אנשים סביבי ולקרוא על הנושא, הבנתי שהסיפור הזה רחוק מלהיות יוצא דופן. למעשה, מסתבר שהוא חלק ממגמה רחבה שפוגשת בעיקר את הדור הצעיר. בתוך זמן קצר העולם השתנה במהירות והבינה המלאכותית כבר הפסיקה להיות כלי שעוזר לנו רק כדי לכתוב מייל, או למצוא מתכון, אלא כדי לפרוק, להתלבט, לקבל אישור, ולעיתים גם כדי להרגיש פחות לבד. בהדרגה, היא נכנסה למקומות שפעם היו שמורים לחברים, לבני זוג ואפילו למטפלים, והפכה לחלק בלתי נפרד מחייו של הדור החדש. אבל האם הכלים האלה באמת מסוגלים למלא את הצרכים הרגשיים שלנו? האם באמת מצאנו את שאהבה נפשנו?
בנובמבר 2022 הציגה OpenAI לציבור את ChatGPT, שם שנשמע אז מעט מוזר, המבוסס על ראשי תיבותGenerative Pre-trained Transformer . תחילה התקשנו להבין איך להשתמש בו, הוא טעה, התבלבל, ענה בביטחון גם כשלא ידע. אבל מאז, המודלים השתפרו בצורה דרמטית. הם נעשו מהירים יותר, מדויקים יותר, ובעיקר משכנעים יותר בתחושה שהם “מבינים” אותנו.
ככל שהשימוש שלנו במודלים התגבר, כך גם התלות שלנו בהם עלתה ובמקביל התחלנו לראות גם את הבעיות שמגיעות עם המודלים האלה. רק לאחרונה נחשפנו למקרה של אדם ריין, נער בן 16 מארצות הברית, שהוריו הגישו תביעה נגד OpenAI בטענה כי ChatGPT ליווה את בנם במשך חודשים של שיחות על אובדנות ואף סייע לו בפרטים הקשורים לפגיעה בעצמו. באפריל 2025, אדם שם קץ לחייו.
גם כשהבינה המלאכותית אינה מובילה לפגיעה ישירה, היא יכולה לעורר תופעות מדאיגות מסוג אחר. בשנים האחרונות, מטפלים וחוקרים מתארים מצבים שבהם שיחות ממושכות עם מודלים עלולות להפוך ללולאות של חיפוש אישור והרגעה ובכך לחזק דפוסים אובססיביים והתנהגויות כפייתיות. במקרים אחרים, בעיקר בקרב אנשים עם רקע פסיכיאטרי, השימוש בבינה מלאכותית עלול להעמיק מחשבות שווא (דלוזיות), תופעה שלאחרונה כבר זכתה לכינוי הלא רשמי ״פסיכוזת AI״.
במצבים קיצוניים יותר, הגבול בין כלי טכנולוגי למערכת יחסים כבר כמעט נעלם. ביפן, אישה בת 32 ערכה טקס חתונה עם דמות שיצרה באמצעות כלי בינה מלאכותית, לאחר שפיתחה איתה קשר רומנטי מתמשך. לדבריה, ״אני יודעת שהוא לא אדם, ״אבל כשאנחנו מדברים, זה מרגיש כאילו אני מדברת עם אדם אמיתי״.
ניסיתי לחשוב על זה לעומק, על המקור לתחושות המורכבות שמובילות בני אדם לשנות את התנהגותם בעקבות השימוש בכלים הללו. הסיבה, בעיניי, טמונה בעובדה שהבינה המלאכותית מציעה לנו משהו שכמעט אף קשר אנושי לא מסוגל להציע: זמינות מוחלטת. היא לא עסוקה, לא עייפה, ולא נעלבת שאנחנו אומרים לה שנחזור אליה מחר. אפשר לפתוח את הטלפון בשתיים בלילה, לכתוב את אותה שאלה בפעם החמישית ולקבל שוב תשובה סבלנית, מפורטת ולעיתים גם מרגיעה.
“כשהבינה המלאכותית אינה מובילה לפגיעה ישירה, היא יכולה לעורר תופעות מדאיגות מסוג אחר”.
וככל שאנחנו משתפים יותר, המודל גם לומד להכיר את הדרך שבה אנחנו חושבים, את הפחדים שלנו ואת הדברים שמעסיקים אותנו. התחושה הזו מרגישה כמו חיבור משמיים, סוף סוף יש מישהו שמבין בדיוק למה התכוונו, זוכר מה סיפרנו לו ויודע איך לדבר אלינו. ופה אולי טמונה הסיבה לכך שיש אנשים שמעדיפים את הבינה המלאכותית על פני קשרים אנושיים. לקשרים אנושיים יש מחיר, הם דורשים מאיתנו להיחשף, להתאכזב, להמתין ולהתמודד עם האפשרות שלא תמיד יבינו אותנו. קשר עם בינה מלאכותית כמעט ולא דורש את כל זה. הוא נותן לנו תחושה של קשר בלי הסיכון של קשר.
״אדם לא תמיד ייתן לנו את התשובה שאנחנו רוצים, אבל לפעמים הוא ייתן לנו את הגבול שאנחנו צריכים.״
אבל דווקא הסיכון הזה הוא חלק ממה שהופך קשר אנושי לאמיתי. אנחנו לא רק צריכים מישהו שיסכים איתנו. לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיעצור אותנו. שיגיד לנו שאנחנו מגזימים. שיזהה שאנחנו מסתבכים בתוך עצמנו. שיחזיר אותנו למציאות גם כשזה לא נעים. אדם לא תמיד ייתן לנו את התשובה שאנחנו רוצים, אבל לפעמים הוא ייתן לנו את הגבול שאנחנו צריכים.
״כי אולי דווקא חוסר השלמות הוא הדבר שהופך את הקשרים האנושיים לאמיתיים.״
אני לא מציע שנפסיק להשתמש בבינה מלאכותית. היא כאן כדי להישאר, ותמשיך להוות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אבל אולי דווקא עכשיו כדאי לתת עוד הזדמנות ולשים לב לרגעים שבהם אנחנו מעדיפים לפנות לבינה המלאכותית במקום להתמודד עם חוסר הוודאות או קושי בתוך קשר אנושי. לנסות להישאר שם עוד רגע. לא למהר לקבל את התשובה המושלמת, אלא להעמיק ולהחזיק את הקושי, את תחושת העמימות ולתת עוד הזדמנות לקשרים הלא מושלמים שיש לנו. כי אולי דווקא חוסר השלמות הוא הדבר שהופך את הקשרים האנושיים לאמיתיים.
אריאל גילה | M.A פסיכולוגיה קלינית
ArielGila.com | 052-5859116
הוספת תגובה