עמוד הבית » על הסרט – "עד במנוסה"; מבמבי – ועד ז'אנר סרטי האסונות של ראשית המאה העשרים ואחת

על הסרט – "עד במנוסה"; מבמבי – ועד ז'אנר סרטי האסונות של ראשית המאה העשרים ואחת

צילום באדיבות Tulip Entertainment
יצירה טובה, אוהבת להיות אודות יצירה טובה אחרת. פליקס זאלטן, או בשמו האמיתי זיגמונד זלצמן היה אחד מחבריו הקרובים של תיאודור הרצל, תומך ציוני נלהב והאיש שהחליף את הרצל ב"נויה פראייה פרסה" העיתון הנפוץ בעולם, במה שנחשב ל"ניו יורק" של ראשית המאה העשרים – שהייתה לפני שהעולם הישן קרס, איך לא, בוינה

זאלטן, חיבר בסוף שנות העשרים את הספר האלמותי – "במבי, קורות חיים ביער". אבל זאלטן, כמו כל יהודי שחשב שמה שהיה הוא שיהיה, והעולם והסדר הישן לא יישתנו, התבדה. בשנות השלושים, עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, סולק זלטן מכל משרותיו, תאריו, ושר התעמולה הנאצי גבלס, יחד עם היטלר, אסרו על הפצתו של במבי, כאמנות יהודית מנוונת.

זאלטן, הפך בין לילה לפליט, והיגר לשוויץ, שם הוא מכר ב 5000 דולר את הזכויות על ספרו למפיק בחברת MGM סידני פרנקלין, שהבין שהפרוייקט הזה גדול עליו, ומכר אותו לדיסני. דיסני הפיקה את הסרט בראשית שנות הארבעים, והסרט עלה בזמן מלחמת העולם השניה כשנראה היה שהעולם עומד ליפול בציפורני המשטר הנאצי, ומספרים שאפילו הפיהרר היה צופה בו בסתר.

צילום באדיבות Tulip Entertainment

פליקס זאלטן תיאר את הטבע, כאידיאל נהדר עד שמגיע האדם, היצור שמחריב אותו. האדם, ש זאלטן הוא צייד קר רוח, שכורת באכזריות את בסיס קיומו שלו. דבר אחד לא היה בספרו של זלטן – ואלה הן שריפות יער עצומות, וזלטן בעיקר התמקד במתח שבין צייד לניצוד והעיבוד של דיסני, על רקע ראשית שנות הארבעים, לקח את היצירה של זאלטן למקום אחר ויצר את ז'אנר סרטי האסונות שמפרנס מאז את התעשייה בהוליווד.

"עד במנוסה" הוא הדהוד של במבי – סרט קרוס ז'אנר שבין סרטי אסונות טבע אדירים ולבין סרט מתח ופעולה. ציד אכזרי של ילד קטן שאוחז בסוד גדול, וציידים מודרנים שרודפים אותו ביער מוכה שריפות ענק שבוערות במרכזו של הסרט.

הסרט ששמו במקור Those who wish me dead  מבוסס על ספרו של הסופר והתסריטאי מייקל קוריטה, שמשמש גם כאחד מן התסריטאים שלו. זהו סרט שכתוב על פי נוסחה מהוקצעת של התעשייה בהוליווד ומתאים כמובן לחובבי ז'אנרי הפעולה והאסונות, אבל גם למי שמתקשה עם הז'אנרים המסחריים הללו, זהו תמיד המקום להרהר, בזמן הצפיה וגם לאחריה על ההדהוד של היצירות הקלאסיות.

צילום באדיבות Tulip Entertainment

הסרט עשוי במיומנות רבה, החוויות על המסך הגדול, מרגישות חיות ועוצמתיות, צניחות חופשיות של כבאים אל מרכז זירה בוערת ביערות מונטאנה, עבודת סאונד שמכה בך בבטן, ועיניה הכחולות והעגומות של אנג'לינה ג'ולי, הם קומפוזיציה מושלמת יחד עם גווני הצהוב- אדום של שריפות הענק, והקצב שמותיר את הצופה חסר נשימה ומנוחה ולו לשניה אחת, הוא דוגמא לסרט שעשוי נהדר בגבולות הז'אנר.

אורון שוורץ הוא עורך-דין, כותב ומגיש הפודקסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.