עמוד הבית » על הסרט "ריספקט" – אריתה פרנקלין, עלייתה ומותה של אגדת סול

על הסרט "ריספקט" – אריתה פרנקלין, עלייתה ומותה של אגדת סול

צילום באדיבות פורום פילם
אבי, שבצעירותו היה ימאי, סיפר לי לא אחת על עגינה של אניית המשא עליה שימש כקצין מכונה, בנמל אלבאמה בשנת 1961. הוא לא יכול היה להתנתק מהתחושה הקשה של ישראלי צעיר במדינה שביקשה בנאיביות רבה לשמש אור לגויים, כשירד מהנמל לעיר וראה ספסלים, ברזיות, מקומות ישיבה באוטובוס שהופרדו באמצעות השלטים – WHITE ו COLORED.

בימים ההם, ההפרדה הגזעית שבין שחורים ללבנים במדינות הדרום, הוכנעה בכח באמצעות נשיא דמוקרטי צעיר ונמרץ שחש שהוא חייב לסיים את העבודה אותה לא סיים אברהם לינקולן במלחמת האזרחים הקטסטרופלית מאה שנים קודם לכן. עוד זכר אבי מטסי פנטומים מעל ראשם כששטו מעל משולש ברמודה. לימים נודע לו ולאנשי צוותו, כי העולם עמד כפסע לפני שואה גרעינית במה שכונה משבר הטילים בקובה. הימים ימי הנשיא קנדי, ומרטין לותר קינג.

הסרט ריספקט נכנס בשעטה בדיוק אל התקופה הסוערת הזו, והופך את הצפיה בו לחוויה מהפנטת.

בשנת 1999 נתפרסמה לראשונה הביוגרפיה של זמרת הנשמה האפרו-אמריקאית אריתה פרנקלין. הסופר – דיויד ריץ', יהודי, הוא דמות ניו-יורקית מוכרת וססגונית, ובביוגרפיה ההיא שמש כמעין סופר צללים, שכתב לא מעט ביוגרפיות על אמנים ככותב משותף עם האמן.

אבל ריץ, שידע הרבה יותר ממה שפרנקלין הייתה מוכנה לשחרר, בחר לכתוב ביוגרפיה עדכנית. ואכן בשנת 2015 יצאה ביוגרפיה כזו, ופרנקלין ממש לא הייתה מרוצה ממנה ולא שיתפה עמה פעולה. ריץ' היה בטוח עם פרסום הספר, שכל רגע תגיע תביעה בגין הוצאת לשון הרע, אבל זו לא הגיעה. הביוגרפיה – "ריספקט" משנת 2015 שמשה בסיס לסרט הסוחף הזה, שיצא בשנה האחרונה. דמותה של פרנקלין מגולמת בידי השחקנית הנפלאה ג'ניפר הדסון, והסרט מרתק בעיקר משום שהמוסיקה העצמתית היא רק אמתלה לקחת אותנו במנהרת זמן אל שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת בארצות הברית.

צילום באדיבות פורום פילם

החוויה הסוחפת הזו, מציבה אותנו אל מול חברה אמריקאית שסועה שנאבקת מאבק מכריע על זהותה. פרנקלין, היא סמל מסוכסך של תקופה כזו שבה ערכי החברה האמריקאית, עוברים טלטלה. החלת שוויון בין שחורים ללבנים, מיגור אלימות כנגד נשים, חשיפת סודות של גילויי עריות, ודמותה של פרנקלין כפי שנחשפה בביוגרפיה משנת 2015 ובסרט דורכת בדיוק על היבלות האלה. לבסוף, גם דמותה של פרנקלין, לא נותרת קורבן אילם בלבד- הוא מצטיירת כדמות מורכבת ומסקרנת, כזו שיודעת לפגוע, להיות צרת עין, להתמוטט שיכורה בהופעה, ובקיצור דמות אנושית גדולה וקטנה מן החיים בעת ובעונה אחת.

צילום באדיבות פורום פילם

אבל עם כל אלה, המוסיקה, אחח המוסיקה. הסרט ארוך במיוחד, בעיקר משום שרבים משיריה המפורסמים מצולמים במלואם, משוחזרים בצבעים הזרחניים של שנות החמישים והשישים, והסרט הוא שילוב של ביוגרפיה אמריקאית וקונצרט. מתחשק לפעמים לקום ולרקוד, ואז בחזרה, דמותה של פרנקלין ויתר הדמויות האנושיות המוצגות במלוא עליבותן החיננית, מחזירות אותנו אל קרקע המציאות העגומה של שנות החמישים והשישים באלבאמה.

אורון שוורץ הוא עורך-דין, כותב ומגיש הפודקסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.