הפרשה נפתחת בפסוקים:" אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל־פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃ וּבְצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃".
הנושאים הנידונים בפרשת פיקודי:
- סיום בניית המשכן וכליו
- הקמת המשכן
- סיום בניית המשכן וכליו
בפרשה זו נמנו כל משקלי תרומות הזהב, הכסף, הנחושת ויתר החומרים שתרמו בני ישראל לבניית המשכן.
לאחר שבני ישראל הכינו את כל חלקי המשכן, הם לא הצליחו להקים אותו, ולכן הביאו את כל החלקים למשה: " וַיָּבִיאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן אֶל־מֹשֶׁה אֶת־הָאֹהֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו [בְּרִיחָיו] וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו׃". הסיבה שבני ישראל לא הצליחו להקים את המשכן היא שמשה לא עשה שום מלאכה בהכנת המשכן, והקב"ה השאיר עבורו את מלאכת הקמת המשכן. מפאת כובד הקרשים, אף אדם לא הצליח להעמידם, אך בדרך נס הקב"ה עשה שמשה הוא היחיד שיצליח. לאחר שמשה ראה שבני ישראל הכינו את המשכן וכליו בדיוק על פי ציווי ה', הוא ברך אותם: " וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה׃". ברכת משה הייתה שיהי רצון שהשכינה תישרה במעשה ידיהם: " וִיהִי ׀ נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃".
מלאכת המשכן נמשכה מעל שלושה חודשים וביום כ"ה בכסלו היא הסתיימה.
מה עוד מיוחד בתאריך? זהו גם היום בו עתיד להיעשות נס ל… חשמונאים. האמנים שהכינו את המשכן הביאו את כל אשר עשו לאוהלו של משה שבירך אותם והניח את כל המשכן וכליו באוהלו עד שיקבל הנחייה מהקב"ה להקימו.
- הקמת המשכן
ביום א' בניסן הקים משה את המשכן וכליו כפי שהקב"ה ציוה אותו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת־מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד׃". הקב"ה הינחה את משה באיזה אופן למקם את כלי המשכן במרחב. לאחר מיקום כלי המשכן, הקב"ה ציווה את משה לקחת את שמן המישחה ולמרוח על המשכן וכליו וכך לקדשם: "וְלָקַחְתָּ אֶת־שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ׃". באופן זה בשנה השנייה ליציאת מצרים ביום א' בחודש ניסן הוקם המשכן על ידי משה לבדו, כאשר הקב"ה "מסייע לו" באמצעות ניסים: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן׃". לאחר מכן החלו הכוהנים בעבודת הקודש. כשהכל היה מוכן, כבוד השם כיסה את המשכן: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃". כשענן השכינה כיסה את האוהל, משה לא יכול היה להיכנס לאוהל מועד: "וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃".
רק כאשר בני ישראל המשיכו במסעם במדבר, הענן עלה וזה היה הסימן לפרק את המשכן ולהמשיך בדרכם: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם׃ וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יוֹם הֵעָלֹתוֹ׃". ביום נראה ענן מעל המשכן, ובלילה נראתה אש מעל המשכן: "כִּי עֲנַן יְהוָה עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם׃".
פרשת פקודי מסיימת את חומש שמות וכאן מסתכמות הפרשיות העוסקות בבניית והקמת משכן העדות.
חזק
מהם המסרים בפרשה?
- "וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת־הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים׃" (לט, כה). האלשיך הקדוש מקשה מן הפסוקים שלפנינו בקשר לפעמוני ורימוני המעיל: התורה הרי מצווה לעשות למעיל פעמון זהב ורימון, וכיוון שהמעיל סובב את כל גופו של הכהן (בעיגול), הרי שאין לנו אפשרות להצביע על הפעמון ולומר שממנו מתחיל המניין, או להצביע על הרימון כמיקום לתחילת הספירה. לפי זה יש לעיין מה טעם נקטה התורה "ופעמוני זהב בתוכם סביב", כשכך היא בעצם קובעת שהרימונים הם אלו שהיו חיצוניים לפעמונים. וכך מתרץ האלשיך הקדוש את הדגשת התורה שהפעמונים היו דווקא "בתוך" הרימונים: לאדם נבראו שתי עיניים, שתי אוזניים ופה אחד. רמז לאיש יהודי שבקושי חצי ממה שהוא רואה ושומע – הוא צריך להוציא דרך פיו.
- לאורך פרשת פקודי אנו מוצאים את האמרה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃". ובעצם כל הפרשה יכלה להסתכם בפסוק אחד "בכל פרט ופרט בבניית המשכן עשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה" – שהרי בפרשיות תרומה, תצוה, כי תישא, וויקהל כבר הרחיבה התורה הקדושה בפרטי פרטים הוראות מדויקות לבניית והקמת המשכן.
נשאלת השאלה: מדוע אם כן הקדישה התורה עוד פרשה שלימה שהפעם מפרטת כיצד עם ישראל מילאו את הוראות הבורא צעד אחר צעד "כאשר ציווה ה' את משה"?
התשובה היא: הקמת המשכן הייתה הסימן שחטא העגל נסלח. את חטא העגל עשו עם ישראל מתוך סברה ומרצון עצמם לבנות עגל ובדרך זו לעבוד את ה'. כתיקון לחטא העגל בנו עם ישראל משכן אך ורק על פי הוראות התורה, ולכן הקדישה התורה פרשה שלימה החוזרת ומפרטת כיצד בכל מהלך ומהלך בבניית המשכן עשו עם ישראל "כאשר ציווה ה' את משה".
כך גם בימינו כל מצווה ומצווה שאנו עושים כאשר אנו מכוונים הרי אני בא לקיים את מצות ה' ולאו דווקא רק מפני שאני אוהב ללמוד תורה או אוהב לעשות חסד או שהחלטתי שהדבר הזה הינו דבר מוסרי או הגיוני, אלא בייחוד מכיוון שזו מצוות ה' – דעו שקיום מצווה בכוונה זו חביבה היא עד מאד על השם יתברך…
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה