עמוד הבית » פרשת שמיני

פרשת שמיני

צילום: pexels
מה בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוק"  וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל":.

הפרשה עוסקת ביום השמיני למילואים ובו המשכן נכנס לפעולה סדירה כשאהרון ובניו נכנסו לתפקידי הכהונה. יום זה חל בראש חודש ניסן. קדמו לו שבעה ימי המילואים, שהחלו בכ"ג באדר.

שאלה: מהם ימי המילואים?

תשובה: אלו הם שבעת הימים בהם הכינו את המשכן לקראת חנוכתו בראש חודש ניסן (כזכור, בני ישראל סיימו לבנות את המשכן בחנוכה). בימים אלו היו אהרון ובניו שומרי המשמרת, ומשה שימש הכהן בפועל. עכשיו הגיע הרגע שאהרון ובניו מחליפים את משה בתפקיד הכהן.

בהמשך הפרשה מפרטת התורה את כל בעלי החיים שנאסר על בני ישראל לאכול.

 

הנושאים הנידונים בפרשת שמיני:

  • מינוי אהרון ובניו לתפקיד הכהונה
  • מותם הפתאומי של נדב ואביהו
  • איסור שתיית יין לכהנים לפני כניסתם לאוהל מועד
  • הלכות כשרות בעלי חיים
  • כלי חרס
  • הציווי להיות קדושים

 

  • מינוי אהרון ובניו לתפקיד הכהונה

ב-א' בניסן הגיע היום השמיני בו פנה הקב"ה אל משה והודיע לו שמעתה הוא לא יעבוד במשכן, אלא הוא ימנה את אחיו אהרון ובניו להיות כוהנים במשכן. משה העביר את תפקיד הכהונה לאהרון ובניו אל מול כל בני ישראל כדי להראות שזה נעשה על פי ציווי של הקב"ה ולא מתוך מינוי מקורבים. כך התמנה אהרון להיות לכהן גדול ובניו לכהנים במשכן.

משה ביקש מאהרון שיביא עגל לקרבן חטאת ואיל לקרבן עולה כדי להקריב לפני הקב"ה. מבני ישראל הוא ביקש שיביאו שעיר עזים לקרבן חטאת,  עגל וכבש לקרבן עולה, שור ואיל לקרבן שלמים וסולת למנחה כדי להקריב לפני הקב"ה. מטרת הקורבנות הייתה לכפר על חטא העגל. כולם עשו כדברו ונעמדו לפני אוהל מועד: "וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוָה":. לאחר מכן משה הורה לאהרון להקריב את הקרבנות כדי לכפר לו ולעם על חטא העגל: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה":. ראשית, אהרון הקריב את קרבנותיו ולאחר מכן הקריב את קרבנות העם. בסיום אהרון בירך את העם בברכת כהנים: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־ידו [יָדָיו] אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃".

משה ואהרון נכנסו לאוהל מועד כדי ללמד את אהרון כיצד להקטיר קטורת ולהתפלל שתרד השכינה לעם ישראל. כשיצאו הם בירכו את העם: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת־הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְהוָה אֶל־כָּל־הָעָם׃". הברכה שברכו את העם היא: "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" שמשמעותה היא  שיהיה רצון שהשכינה תשרה במעשה ידיכם ושתעשו  את המצוות באופן נעים.

צילום: pexels

ציפייה דרוכה לסימן מהקב"ה

בניית המשכן הייתה תהליך שכל בני ישראל היו שותפים לו. הכל נעשה בצורה מורכבת ומדויקת מאוד. טקס חנוכת המשכן הוא רגע השיא של בניית המשכן.

האם המשכן ישמש אמצעי לקשר בין בני ישראל לבין הקב"ה?

בני ישראל התקבצו כולם לראות איך אהרון מקריב את הקורבנות. הקב"ה עשה להם נס שבו כל בני ישראל נכנסו לתוך חצר אוהל מועד. הם התקרבו, משה מנחה אותם מה לעשות כדי לקבל את הסימן המיוחל מהקב"ה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה:".

לקראת הרגע שיקבע האם כל המפעל הזה הצליח, בני ישראל מצפים לסימן כלשהו מהקב"ה, ואכן סימן כזה אכן מגיע, ככתוב: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:". הסימן מילא את בני ישראל ביראה ובפחד. בני ישראל החלו לשיר ומרוב שמחה והתרגשות נפלו על פניהם.

זו הייתה הראייה לכך שבניית המשכן הייתה מושלמת!

מרגע זה ואילך בערה האש על המזבח תמיד עד אשר שלמה המלך בנה את בית המקדש והכניס מזבח חדש שגם אליו ירדה אש.

כשמנשה העמיד צלם בהיכל, כבתה האש ולא חזרה יותר גם לא בימי בית המקדש השני. בעזרת השם, כאשר יבנה בית המקדש השלישי, תרד אותה האש ולא תיכבה יותר לעולם.

 

  • מותם הפתאומי של נדב ואביהו

בזמן שבני ישראל חיכו לסימן מהקב"ה שבו תרד אש מן השמיים על המזבח, נדב ואביהו, שניים מבניו של אהרון, החליטו על דעת עצמם להביא אש ולהקטיר קטורת, בלי שהקב"ה ציווה אותם, ככתוב: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:". התגובה הייתה מיידית וכואבת: ירדה  אש מן השמיים ונכנסה לנחיריהם והם מתו במקום, ככתוב: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה:".

תגובתו של אהרון הייתה אצילית: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:". מתוך תגובתו של אהרון על מות שני בניו אנו  למדים כיצד לקבל ייסורים מאהבה, מתוך האמונה כי הכל קורה לטובה. ייסורים מכפרים עוונותיו של אדם.

משה ביקש ממישאל ואלצפן לפנות את גופות נדב ואביהו אל מחוץ למחנה ולאהרון ובניו הורה לא לנהוג מנהגי אבלות ולא לצאת מאוהל מועד בשל שמחת היום וקדושתם הרבה: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה:".

 

  • איסור שתיית יין לכהנים לפני כניסתם לאוהל מועד

הקב"ה הורה לאהרון על כך שאסור לכהנים להיכנס לאוהל מועד לאחר ששתו יין, אחרת ימותו: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:", וכן אסור להם להורות הלכה לעם לאחר שתיית יין: "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה:".

 

  • הלכות כשרות בעלי חיים

בהמות שמותר לאכול

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם׃ דַּבְּרוּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ כֹּל ׀ מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ׃".

פירוש: הקב"ה נותן 2 סימנים שעל פיהן ניתן לקבוע האם הבהמה טהורה, ולפיכך מותרת באכילה והם:

  1. אם הבהמה מפריסה פרסה ושוסעת שסע. מה הכוונה? אם כף רגלה סדוקה ונראית כמו שתי פרסות ומובדלת למעלה ולמטה בשתי ציפורניים.
  2. אם הבהמה מעלת גרה. מה הכוונה? אם היא מעלה את האוכל בחזרה מהקיבה כדי ללעוס אותו שוב.

 

בהמות שאסור לאכול

"אַךְ אֶת־זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת־הַגָּמָל כִּי־מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם׃ וְאֶת־הַשָּׁפָן כִּי־מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם׃ וְאֶת־הָאַרְנֶבֶת כִּי־מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם׃ וְאֶת־הַחֲזִיר כִּי־מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא־יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם׃ מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם׃".

פירוש: בהמות שיש להן סימן טהרה אחד בלבד הן טמאות ונאסרו לאכילה. לדוגמה: הגמל מעלה גרה, אך איננו מפריס פרסה, ולכן הוא טמא ונאסר לאכילה.

צילום: pexels

בעלי חיים החיים במים

דגים המותרים לאכילה

"אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ׃".

גם אצל הדגים מפרט הקב"ה שני סימני טהרה:

  1. סנפירים.
  2. קשקשים (מעין קליפות קטנות ועגולות הנמצאות על עורו).

כל דג שיש לו סנפירים וקשקשים, הוא טהור, ועל כן מותר לאכילה.

בעלי חיים ימיים האסורים לאכילה

הקב"ה ממשיך ומפרט אילו יצורים ימיים הם טמאים ואסורים לאכילה:

"וְכֹל אֲשֶׁר אֵין־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם׃ וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת־נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ׃ כֹּל אֲשֶׁר אֵין־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם׃".

כל שאר היצורים הימיים, הם טמאים, ועל כן אסורים לאכילה.

 

קבוצת העופות

רוב העופות הינם טהורים, אבל מבניהם מפרט הקב"ה עופות טמאים, האסורים באכילה, ככתוב: "וְאֶת־אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן־הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת־הַנֶּשֶׁר וְאֶת־הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה׃ וְאֶת־הַדָּאָה וְאֶת־הָאַיָּה לְמִינָהּ׃ (טו) אֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינוֹ׃ וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת־הַתַּחְמָס וְאֶת־הַשָּׁחַף וְאֶת־הַנֵּץ לְמִינֵהוּ׃ וְאֶת־הַכּוֹס וְאֶת־הַשָּׁלָךְ וְאֶת־הַיַּנְשׁוּף׃ וְאֶת־הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת־הַקָּאָת וְאֶת־הָרָחָם׃ וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת־הַדּוּכִיפַת וְאֶת־הָעֲטַלֵּף׃".

שאלה: מהו הסימן המאפיין את העופות הטמאים?

תשובה: כל העופות הדורסים, כלומר, הטורפים עופות אחרים, הם טמאים ומי שאוכל אותם מקבל מהם את תכונת האכזריות, ועל כן הקב"ה אסר את אכילתם.

בפרשת השבוע לומדים שבין איסורי המאכל של החיות מציינת התורה גם את החסידה.

ונשאלת השאלה: מדוע נאסר עלינו לאכול את החסידה?

מבאר רש"י ששמה מגיע מן השורש: "חסד" בזכות: "שעושה חסד עם חברותיה".

שואל האדמו"ר מגור אם היא עושה חסד עם חברותיה מדוע היא עוף טמא? מן הראוי היה לתת לה תואר של כבוד ולהכשיר אותה. והוא מבאר מתוך דיוק נפלא בדברי רש"י: החסד שעושה החסידה הוא רק עם "חברותיה"… באה התורה ללמדנו:

"חסד" הוא לכל הנצרך לסיוע ולא רק למי שאנו מכירים ואוהבים… גמילות חסד כמו זו של החסידה היא מידה של גנאי ולכן אסורה היא באכילה.

ממשיכה התורה לפרט על כל השרצים שנאסרו לאכילה: "כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם׃", מלבד ארבעה שרצי עוף אותם התיר הקב"ה למאכל, והם: הארבה, הסלעם, החרגול והחגב, ככתוב: "אַךְ אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע אֲשֶׁר־לא [לוֹ] כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל־הָאָרֶץ׃ אֶת־אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת־הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת־הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת־הֶחָגָב לְמִינֵהוּ׃". למרות ההיתר, רוב האנשים יראי שמיים אינם אוכלים אותם.

 

בעלי חיים המטמאים את האדם בעצם המגע בהם

"וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ (כה) וְכָל־הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ לְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע ׀ אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא׃ וְכֹל ׀ הוֹלֵךְ עַל־כַּפָּיו בְּכָל־הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל־אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ וְהַנֹּשֵׂא אֶת־נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם׃". רש"י נותן דוגמאות לחיות ההולכות על כפיהן: כלב, חתול ודב, המטמאים את האדם הנוגע בהן.

גם בעלי חיים טהורים, שלא נשחטו על פי חוקי התורה, מטמאים במותם והם נקראים: נבלה: "ְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:".

 

קבוצת השרצים והרמשים

הקב"ה ממשיך לפרט על קבוצת השרצים והרמשים האסורים במגע ואשר מטמאים את האדם במגע בהם, ככתוב: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ׃ וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת׃ אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל־הַשָּׁרֶץ כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ וְכֹל אֲשֶׁר־יִפֹּל־עָלָיו מֵהֶם ׀ בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל־כְּלִי־עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ־עוֹר אוֹ שָׂק כָּל־כְּלִי אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד־הָעֶרֶב וְטָהֵר׃". מעבר לכך, מודגש כי אותם בעלים חיים טמאים, במותם הם גם מטמאים אם נוגעים בנבלתם. הקב"ה מזהיר אותנו להתרחק מכל החיות הטמאות, לא לאוכלן ולא לגעת בנבלותיהם ולא בטרפות. באופן זה נהיה טהורים וקדושים יותר, וכמובן, נזכה לשכר גדול יותר.

 

איסור אכילת שרצים

הקב"ה אוסר על אכילת שרצים: "וְכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל׃ כֹּל הוֹלֵךְ עַל־גָּחוֹן וְכֹל ׀ הוֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע עַד כָּל־מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי־שֶׁקֶץ הֵם׃ אַל־תְּשַׁקְּצוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם׃". כמובן, אליהם מצטרפים הנמלים, העכבישים, הזבובים והמקקים שכולם טמאים ואסורים לאכילה.

צילום: pexels
  • כלי חרס

אם נפל שרץ לכלי חרס או אפילו רק היה בחלל הכלי מבלי לגעת בכלי, אז הכלי נטמא ויש לשבור את הכלי: "וְכָל־כְּלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּל מֵהֶם אֶל־תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ׃".

  • הציווי להיות קדושים

הפרשה מסתיימת בפסוק המסכם מדוע אסור לאכול את מה שנאסר קודם לכם: "כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל־הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃ כִּי ׀ אֲנִי יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי׃". פירוש המילה קדוש הוא נפרד, נבדל וזה מה שמצווה הקב"ה את עם ישראל: להיות נבדל משאר העמים. אז איך נהיים קדושים? כשאנו מברכים אנחנו אומרים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו…". כלומר, כאשר איש או אישה מקיימים מצוות, הם למעשים מקדשים את עצמם. הם מפרידים את עצמם מאלו שלא מקיימים מצוות, שאלו הם הגויים, וכך הופכים לקדושים: יהודי מניח תפילין בבוקר, גוי – לא, יהודיה טובלת במקווה, גויה – לא, יהודי שומר שבת, גוי – לא, יהודיה – מפרישה חלה, גויה – לא וכך עלי ידי איסוף עוד ועוד מצוות, אדם עולה במעלה הקדושה עוד ועוד כפי שכתוב בספר תהלים מזמור כד, ג: "מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׃" ואדם או אישה אלו זוכים לברכה מה' כפי שכתוב בהמשך מזמור כד, ה: "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃".

 

מהם המסרים בפרשה?

  • הקב"ה נתן לנו מצוות רבות כדי לזכות ולרומם אותנו. בין המצוות ישנן מצוות הקשורות לאכילה שלנו שהיא צריכה להיות בקדושה ובטהרה ולא להתנפל על האוכל בלי ברכה לפני ובלי ברכה אחרי. בפרשה הקב"ה מזהיר אותנו מפני מזון טמא ממנו יש להתרחק מאחר שהוא מטמטם את הלב ופוגע בהבנה הרוחנית שלנו.
  • שאלה: כמה חיות טהורות יש בעולם?

תשובה: התורה אומרת שישנן 7 חיות טהורות, והן: איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר.

  • יש עשר מיני בהמות וחיות שנאכלות, כנגד עשרת הדברות (בעל הטורים בפר' ראה). ואלו הן: 3 מיני בהמות: בקר, כבשים, עיזים. 7 מיני חיות : איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו, זמר.  החיות כתובות בפרשת ראה.
  • אדם שאוכל מאכלים כשרים מכריז ללא אומר ודברים שהוא מאמין באלוקים, שאוהב אותי ודואג לקדושת נשמתי שהיא נצחית ובזה אני משקיע ולא רק בגוף הפיזי שהולך להפוך לאפר אחרי 70 ,80 ,90 שנה. אמונה באלוקים, שאומר לנו אילו מאכלים הם הטובים ביותר עבורנו, היא כמו אמון ברופא שמסביר לנו מהי התזונה הטובה עבורנו או מה הן התרופות המתאימות. אתם מאמינים לרופא שאומר לכם להתעמל ולאכול בריא ולא לבורא עולם? הרי מי מבין יותר? מי שברא את העולם ואתכם ורוצה ודואג לטובתכם הפיזית והרוחנית יותר.
  • כלי חרס מטמא רק מתוכו, כי החרס מעצמו אין לו שום ערך, רק התוך שלו. אדם משול כחרס = עפר מן האדמה, מתי האדם ראוי וחשוב ויש לו ערך, זה רק אם יש לו תוך, דהיינו שלפנימיות שלו יש ערך.

 

ונסיים בסיפור אמיתי מאת הרב יוסף מזרחי שליט"א:

כוחה של האמת

פעם זיכה אותי ה' יתברך למסור הרצאה באחד הבתים במנהטן. כשהגעתי למקום אליו הזמינו אותי, חיכו לי שם כארבעים אנשים כולם יהודים חילונים רחוקים מתורה ומצוות ובדיוק שיחקו ביניהם משחקי קלפים ממש כמו בקזינו. לא הפרעתי להם והתיישבתי בסלון הבית. לאחר כמה דקות אחד מהנוכחים הפסיד את כל כספו במשחק ובא לשבת עימי. לא בזבזתי את הזמן ומייד שלפתי מתוך התיק את השקופיות (הרבה לפני שיצאו הווידיאו והסרטים) על הוכחות התורה ומציאות הבורא וכך התחלנו בדין ודברים על דברי תורה. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד אנשים עד שכולם עזבו את המשחק לגמרי וממש כמו בסמינר התחלתי להציג בפניהם הוכחה אחר הוכחה על מציאות הבורא ותורה מן השמיים, מעמד הר סיני, תכלית החיים וכו'.

באותו ערב, בין הנוכחים היה יהודי יקר שהיום עושה המון סרטים של קירוב והחזרה בתשובה, אלא שבזמנו היה רחוק לגמרי מדרך התורה והמצוות ותפקידו היה שחקן קולנוע בחו"ל ובעקבות כך שהה המון ב"עיר ההפקה והסרטים" –  הוליווד ובדיוק באותו הזמן עבדו על סרט שהיה עתיד להתפרסם ולהצליח בגדול וכבר נחתם חוזה עם הטלוויזיה האמריקאית לצד כוכבי סרטים גדולים ומפורסמים.

בסוף ההרצאה ישבנו אני והוא לבד "אחד על אחד" והמשכנו לדבר על עניינים שונים. הזמנתי אותו אליי הביתה לשבת והוא אכן הגיע וכל השבת המשכנו לדבר על ענייני תורה ותכלית החיים. במוצאי שבת הוא פנה אליי ואמר לי: אני מתקשר לסוכן שלי שיבטל את כל מה שקשור לסרט. מבחינתי, לא רוצה את הסרט ולא רוצה את הכסף וגם לא את "הוליווד", אני עוזב הכול ואני נוסע לישיבה בארץ. אמרתי לו: אתה יותר מידי ממהר, חכה מעט, ברוחניות לא רצים יותר מידי מהר כי לאחר מכן מתמוטטים. הוא אמר לי: מה חכה?! אני בן שלושים ושש, כל החיים שלי היו שקר אחד גדול, מתי אני אלמד אם לא עכשיו? ברגע שהראת לי את הכול – גמרנו, כבר איני יכול לחזור אחורה… ובאמת כך עשה, עזב את הכול, הגיע לארץ ונכנס ללמוד באחת הישיבות המפורסמות בבני ברק.

כעבור ששה חודשים מהסיפור הנ"ל הגעתי לארץ, שוב פגשתי את אותו יהודי יקר שהשאיר את הוליווד מאוחר ובקשה בפיו: אני רוצה שתבוא ותעשה שיעור בבית הוריי. הם גרים ברמת גן בדירה גדולה ומרווחת, נזמין המון אנשים ויהיה זיכוי הרבים גדול. כמובן שהסכמתי, הגעתי לשם ומסרתי שיעור במשך ארבע שעות. הוא צילם אותי במשך כל הארבע שעות, ולאחר מכן עשה את מה שהוא הכי טוב בו – עריכת סרטים. הוא ערך את אותו השיעור עם מוסיקה ותמונות ולמעשה עשה את הסרט הראשון להחזרה בתשובה בתולדות עם ישראל. הוא אמר לי: עכשיו אנחנו נפיץ את זה ואתה תראה כמה אנשים נחזיר בתשובה. כשהוא אמר לי זאת, גיחכתי ואמרתי לו: מי עושה סרטים להחזרה בתשובה? ויותר מכך, מי ישב ויראה את זה? ובאמונה ובטחון הוא המשיך ואמר לי: תסמוך עליי, אינך יודע עדיין את הכוח של הווידאו.

כשבאתי למסור את השיעור הנ"ל בבית הוריו, כמובן שעשיתי זאת לשם שמיים וללא שום מטרה אחרת ולא העליתי בדעתי שאותו שיעור שהפך לסרט, עתיד להחזיר מאות ואלפי יהודים בתשובה. כשהוא ערך את אותו הסרט, גם הוא עשה זאת לשם שמיים בלבד וכיוון שהדברים נעשו כך הייתה ברכה וסיעתא דשמיא מרובה בסרט הזה. חבר טוב שלי שעלה בדיוק לארץ, מיד הלך עם זה לאחד מהמפיצים הגדולים בימינו והציג בפניו את הסרט הזה. לאחר שהוא ראה זאת, מרוב התלהבותו אמר: מיד נתחיל בהדפסה והפצה של הדיסק הזה, אני מקבל על עצמי להוציא עשרת אלפים דיסקים בכל חודש! וכך הופצו מאות אלפי דיסקים בכל הארץ ואף תורגם לכמה שפות ומשם הדרך לזיכוי הרבים וההחזרה בתשובה הייתה סלולה…

אותו הדיסק שנקרא "אינפורמציה אלוקית" שהחזיר ומחזיר בע"ה עד היום יהודים רבים שטעו לדרך התורה והמצוות התפרסם ויצא לאור על ידי התעוררות אמיתית של יהודי אחד! ומזה תבין ותשכיל עד היכן מגיעה כוחה של האמת!

 

 

בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

הוספת תגובה

הוספת תגובה