רק שבניו ובנותיו החליטו בדיוק באותו ערב להפתיע את הוריהם עם חגיגה לכבוד חמישים שנות נישואים. חליפה חדשה לאבא, שמלת כלה לאמא, רב שמוכן לחדש את טקס נישואים מחודש וכשהכל כבר מוכן ומסודר, הילדים מביאים עמם תמונה ענקית: שניהם צעירים, מאוהבים, זוהרים. ובדיוק כאן עם אותה תמונה נופל האסימון. ומה שנופל, כבר לא עולה בחזרה בקלות.
“לא הייתם צריכים” היא הצגה שמשחקת בזמן בחוכמה: הבמה מדלגת בין עבר להווה, בין הזוג הצעיר והשובב שהיה, לבין הזוג הבוגר שעומד בפני משבר שקט ועמוק. שני הממדים האלה חיים זה לצד זה על הבמה, ומה שנראה בהתחלה כקומדיה משפחתית חמה ומצחיקה מגלה, שכבה אחרי שכבה, עומק ודרמה אמיתיים.
רמי ברוך כביני הוא שחקן שיודע לעשות את הבלתי אפשרי: לגרום לנו לאהוב דמות שעומדת לעשות משהו שקשה לסלוח עליו. הוא לא מצהיר, לא נואם הוא פשוט שם, עם כל הבלבול והאהבה והחרדה בגוף אחד. סנדרה שדה, שמגלמת את נעמי האישה, מביאה איתה את הכוח השקט שרק שחקנית עם שנים של ניסיון יכולה להעניק כל מילה שלה נוחתת בדיוק היכן שצריך.
לצידם פועל הרכב שחקנים נפלא נעמה שטרית, אוריה יבלונובסקי, אנדריאה שוורץ, דויד בילנקה, רפאל עבאס וסנדרה שונוולד, שבונים יחד עולם משפחתי מוכר, רועש ואמיתי, עם כל ההומור והחום שבו.המחזה, שכתב טל מילר על בסיס סיפורו המשפחתי, ומביים עמית אפטה בקצב מדויק, שואל שאלה שאין לה תשובה אחת נכונה: האם אפשר לשנות כיוון אחרי חמישים שנה? והאם אנחנו בכלל יודעים מי עומד לידנו ומי היה? התמונה הענקית על הבמה מסתירה יותר ממה שהיא חושפת. כדי לדעת מה באמת מסתתר שם תצטרכו לבוא לראות בעצמכם.
הוספת תגובה