מאת שרי זומר
הבית עבר שיפוץ בין השנים 2014–2019, ובמהלכו נעשה מאמץ לשמר פרטים מקוריים,טיח, צבעים, חלונות ודלתות. כדי להחזירו למראהו ההיסטורי. וזה בדיוק מה שתפגשו כשתיכנסו לתערוכה.כיום משמש הבית כמרכז העיר הלבנה: מוסד תרבות ומחקר העוסק באדריכלות, שימור, תכנון עירוני וההיסטוריה של תל אביב. בו תמצאו תערוכת קבע על העיר הלבנה, תערוכות מתחלפות, ספרייה, גינה, בית קפה אינטימי ומזמין, וגג תצפית הנשקף על מרכז העיר. מי שמגיע לתערוכה, כדאי שיציץ גם בהם שווה.
“מורשת העתיד” מתייחסת, למעשה, להווה. היא עוסקת בשאלה איך בני העתיד יסתכלו על התקופה שלנו. בתערוכה מוצגות עבודות של 28 אדריכלים ואדריכליות, המגיבים למבנים, לפרויקטים ולתופעות עירוניות עכשוויות. באמצעות אובייקטים, דימויים והצעות ספקולטיביות, ובהרבה יצירתיות, הם בוחנים אילו רעיונות, מבנים וצורות חיים יחשבו בעתיד ל”מורשת” של התקופה שלנו. הרעיון אינו לחזות את העתיד, אלא להתייחס להווה מתוך זוויות רבות.
מה שמיוחד בתערוכה הזו הוא שהיא אינה דומה לשום תערוכה שמצטיירת בדמיוננו לא של אומנות, לא של מדע, ולא של אדריכלות קלאסית.האוצרים, איתם נפגשנו בסיור סברינה צגלה הישראלית, הקשורה למשפחת ליבלינג, והאדריכל הגרמני פרידריך פון בוריס – ביקשו מהאומנים המשתתפים לדמיין כיצד אנשים, בעוד עשרות או מאות שנים, יסתכלו על התקופה שלנו. כאילו הם ארכאולוגים החוקרים את שנת 2026.
העבודות עוסקות, בין היתר, בנושאים כמו: מה יישאר מהערים שלנו בעתיד; אילו מבנים ותשתיות ייחשבו ל”מורשת” של התקופה; משבר האקלים והשפעתו על התכנון העירוני; יחסי כוח וחברה והשתקפותם באדריכלות; והזיכרונות והסיפורים שאנו משאירים מאחורינו. בתערוכה מסתובבים בתוך בית קונבנציונלי של פעם חדר אורחים, חדר אוכל, מטבח, חדר אמבטיה ושירותים וכו’. הכול לבן ונקי, בסגנון של פעם, אך הקירות הושארו מטויחים בגוונים, ולא בסיוד לבן אחיד, כדי שהמוצגים לא יבלעו בלובן. כל המוצגים מסמלים משהו, וחלקם מונחים על הרצפה ולא תלויים על הקיר – כך נשמרת ניידות, ואפשרות לשינוי מקום. משהו אחר.
בפתחי החדרים תלויים וילונות שקופים, ועליהם מוקרנים נופי העיר, יצירתי ומרהיב.אנחנו כאילו באתר ארכאולוגי עתידי, מוזמנים להרגיש שאנו מתבוננים בהווה ממרחק של זמן, ולשאול אילו חפצים, מבנים, הרגלי חיים וסמלים ייראו מוזרים, חשובים או מטרידים בעיני אנשי העתיד. זוהי תערוכה מאוד אחרת: אינטלקטואלית, יצירתית, שואלת שאלות על העיר, החברה והעתיד עמוקה, פילוסופית, ופתוחה לדיון, ליוזמות ולהשתתפות המבקרים.כפי שהסבירו האוצרים, עומד בבסיס התערוכה הרעיון של shifting perspective גמישות מחשבתית, תודעתית וביצועית; שינוי גישה וזווית הראייה. האומנים המשתתפים התבקשו להציג עבודה הנושאת מסר של פרספקטיבה אחרת על המוצג משמעות שונה.
התערוכה מיועדת לאדריכלים ואנשי מקצוע הקשורים לתחום, לסקרנים ולמעמיקים בשאלות פילוסופיות, וגם לדור הצעיר, יוקצה לילדים אזור מיוחד עם משחקים והפעלות.מצרפת צילום מפה של דיזנגוף סנטר, מוצג של שירה גלייטמן, הרואה בסנטר מבנה שישרוד שנים רבות בשל טיב מבנהו, יסודותיו, חדרי הביטחון שבו, ומקור המים המצוי ביסודותיו. מוצג נוסף, הניתן לכל יוצא מהתערוכה, הוא גלויה השואלת ומבקשת לשלוח תשובה: “מהי המורשת שלך לעתיד?”
בתערוכה משתתפים 28 אומנים (פתוחה לעוד ולהצעות נוספות), רובם ישראלים, ויש בה גם מספר גרמנים שהתעניינו בנושא.התערוכה מרתקת בשונותה, ברעיונות שעומדים מאחוריה, ובעומק המחשבה וצורת ההגשה. היא לכאורה מינימליסטית, אך כל מוצג מסמל רעיון, והיוצרים פתוחים לקבל עוד רעיונות. בשונה ממוזיאונים ותערוכות אחרות, כאן מסתובבים בתוך הדבר עצמו, ומותר לגעת בכול, לשבת, ולהיות באמת חלק מ…
יצאתי מהסיור נרגשת, מועשרת בידע ומלאת מחשבות בנושא. מעניין איך תצאו אתם משם, שתפו.
כתובת: אידלסון 29, תל-אביב-יפו
*שעות פעילות: א’-ה’ 8:00-19:00 | שישי 8:00-14:00 | שבת 9:00-14:00
בית ליבלינג הינו מרכז תרבות לשימור, אדריכלות ועירוניות מייסודה של עיריית תל אביב-יפו וממשלת גרמניה ומהווה חלק מבתי כיכר ביאליק.
הוספת תגובה