בתור ילד, אחד הדברים שאני הכי זוכר הוא הספר הראשון שאמא שלי קנתה לי. “מכתבים מפליקס” היה שמו. זהו סיפור על ילדה בשם סופי והארנב שלה פליקס, שהלך לאיבוד במהלך טיול משפחתי, ובמקום לחזור הביתה החליט להסתובב בעולם ולשלוח לה מכתבים ממקומות שונים.
בתור ילד, הסיפור הזה הדהים אותי. משהו ברעיון של ארנב שיוצא למסע אל הלא נודע ורואה עולם שלם, ייצג עבורי את הרעיון שאפשר לצאת מהמוכר, לראות מה נמצא מעבר לו ולאסוף בדרך מקומות, אנשים וסיפורים. תמיד חלמתי לעשות משהו כזה בעצמי, אבל הפחד שיתק אותי בכל פעם מחדש.כמעט 15 שנים לאחר מכן, אמצע הסגר השני של תקופת הקורונה, החלטתי לעשות מעשה ולהפוך לפליקס בעצמי. סגרתי כרטיס טיסה לכיוון אחד, ארזתי תיק קטן, ויצאתי לטייל בעולם.אני זוכר את הערב הראשון שבו הגעתי לעיר. הסתובבתי ברחובות הריקים בבלבול ושאלתי את עצמי: ״מה חשבתי לעצמי כשהחלטתי לנסוע לבד באמצע מגפה עולמית?״ חזרתי למלון, נשכבתי במיטה והתחלתי לבדוק טיסות חזרה לארץ ליום שלמחרת. אמרתי לעצמי שאתן לזה עוד יום- יומיים, ואז אסגור טיסה אחרי סוף השבוע.
״העולם, שהיה אז סגור בגלל הקורונה, נפתח בפניי”
הימים הבאים עברו, ומשהו התחיל להשתנות. בכל יום הכרתי עוד ועוד אנשים ממדינות שונות. חלק מהם אפילו הזמינו אותי להצטרף אליהם בחזרה למדינה שלהם. כך מצאתי את עצמי ממשיך ממקום למקום עם אנשים שזה עתה הכרתי, ומטייל איתם במדינות שבהן הם גדלו. העולם, שהיה אז סגור בגלל הקורונה, נפתח בפניי, וקיבלתי טעימה מהמסע שפליקס עבר בדרך.
מאז עברו שש שנים ויותר מ־60 מדינות, שברובן נסעתי לבד. ראיתי עשרות נופים עוצרי נשימה, טעמתי אינספור מנות ופגשתי מאות אנשים שונים. לאחרונה, במהלך אחת הטיסות, עצרתי לחשוב מה בעצם נשאר איתי מכל המסעות האלה, וריכזתי שמונה מסקנות שהבנתי בדרך.יכול להיות שחלק מהמסקנות האלו כבר ירגישו לכם מובנות מאליהן, אבל תרגישו חופשי לא לקרוא אותן לפי הסדר, אלא להתחיל דווקא מאלה שאתם יותר מתחברים אליהן.
- לפעמים אנשים מטיילים בעולם בלי באמת לצאת מהבית
פרו היא אחת המדינות עם התרבות הכי מדהימה שפגשתי, מאוכל מצוין שהיא מפורסמת בו ועד לתרבות עוצמתית. במהלך השהות שלי שם פגשתי חבורה של ישראלים בהוסטל שבו ישנתי. באחת מארוחות הערב הם הציעו לי ללכת למסעדה ישראלית שנקראת “בייגל”.בשיחה שאלתי אותם מה הם הספיקו לאכול ועם אילו אנשים טיילו. הם סיפרו לי שבמשך כמעט כל השבועות האחרונים הם אכלו רק במסעדות ישראליות, טיילו רק עם ישראלים ופגשו כמעט רק ישראלים. אפילו עם המוכרות הם דיברו עברית.זה הצחיק אותי, אבל גם גרם לי לחשוב. אפשר לטוס אלפי קילומטרים ועדיין להקיף את עצמנו באותם אנשים, באותו אוכל ובאותן מחשבות. חלק מהעניין במסע, בעיניי, הוא דווקא להסכים להיות קצת זר: לטעום משהו שלא היית מזמין בבית, לשבת עם אנשים שלא גדלו כמוך ולגלות שיש עוד דרכים לחיות את החיים.
2.טיולים משנים את הפרספקטיבה והופכים אותנו לפתוחים יותר לאנשים, לדעות ולטעמים חדשים
ככל שנסעתי יותר, שמתי לב שאני פחות ממהר להגיד על משהו שהוא “מוזר”. אוכל, נימוסים, צורת חיים, מערכות יחסים, דת וכסף דברים שנראים טבעיים במקום אחד יכולים להיראות משונים לחלוטין במקום אחר.אני לא בן אדם מושלם, וסטריאוטיפים הם נושא שפוגש גם אותי בכל יום. אני פשוט מנסה להבין קצת יותר טוב שיש הרבה אנשים ששונים מאיתנו, וזה בסדר.וזה אולי אחד הדברים הכי יפים בלראות עולם: זה לא בהכרח גורם לך להסכים עם כולם, אבל זה כן מאלץ אותך להבין שהדרך שבה גדלת היא לא הדרך היחידה שבה אפשר לחיות.
- בסופו של דבר, כולם רוצים ביטחון, כסף והנאה עם האנשים החשובים להם
בדובאי, באחד המועדונים, פגשתי בחורה שגרה ברמאללה. בעולם שבו אנחנו רגילים להסתכל זה על זה דרך פוליטיקה, זהות ולאום, המפגש הזה הזכיר לי עד כמה החיים עצמם הרבה יותר פשוטים. בינינו מפרידים בסך הכול כ־30 קילומטרים, אבל גם פער גדול מאוד.דיברנו על עבודה, כסף, נסיעות, משפחה, העתיד ועל האנשים שחשובים לנו. הפגישה הזאת לא פתרה שום סכסוך, היא גם לא שינתה את המציאות ולא סיפקה שום פתרון אלטרנטיבי. אבל היא הזכירה לי שמאחורי הכותרות נמצאים בני אדם, שרובם רוצים דברים די בסיסיים: ביטחון, פרנסה, אהבה, קצת הנאה ועתיד טוב יותר.
- החיים הם רולטה, וצריך להודות בכל יום על המקום שנולדת בו
באחד הביקורים שלי בהודו הסתובבתי ברחוב וראיתי זוג קשישים בערך בשנות ה- 70 לחייהם, שוכבים על הרצפה. הם אספו גרגירי אורז שנשפכו מפח אשפה אל הכביש ואכלו אותם מתוך כל הזבל שהיה ברחוב. לקח לי כמעט יומיים להוציא את התמונה הזאת מהראש.אנחנו אוהבים לחשוב שהחיים שלנו הם תוצאה של ההחלטות שלנו, אבל חלק עצום מהם נקבע עוד לפני שהייתה לנו החלטה אחת לקבל. לפי נתוני הבנק העולמי, רוב אוכלוסיית העולם חיה במדינות בעלות הכנסה נמוכה או בינונית. גם דו”ח V-Dem לשנת 2026 מצא שכמעט שלושה רבעים מאוכלוסיית העולם חיים במשטרים אוטוקרטיים.המסעות גרמו לי להבין עד כמה נקודת הפתיחה שלנו היא עניין של מזל. מאז אני משתדל פחות לראות דברים כמובנים מאליהם.
- בכל העולם יש אנשים יפים
זו כנראה התובנה הכי פחות פילוסופית ברשימה, אבל אחרי יותר מ־60 מדינות אני עומד מאחוריה: בכל מקום יש אנשים מאוד יפים.יותר מזה, כשנחשפים לעולם מבינים שיופי לא נראה אותו דבר בכל מקום. תווי פנים, סגנון, לבוש ומה שנחשב מושך משתנים בין תרבויות. ככל שנחשפים ליותר אנשים, משהו גם בטעם שלנו נהיה פחות מקובע.
- דברים אף פעם לא קורים כמו שתכננת וזה חלק מהחיים
אם יש משהו שנסיעות לבד מלמדות מהר, זה שתוכניות הן בערבון מוגבל. טיסות משתנות, אנשים מבטלים, מזג האוויר מתהפך, ולפעמים אתה פשוט מגיע למקום שלא תכננת להגיע אליו.פעם הייתי נלחץ מזה הרבה יותר. היום אני מבין שחלק מהזיכרונות הכי טובים שלי נוצרו דווקא ברגעים שבהם התוכנית המקורית השתבשה. אולי גם בחיים עצמם כדאי לפעמים להשאיר קצת מקום למה שלא תכננו. יש משפט שתמיד מלווה אותי כשדברים לא מסתדרים: ״כל כאוס הוא סיפור טוב לספר אחר כך״.
- הבדידות חודרת לגוף כמו סכין, היא חלק מהחיים וצריך לקבל אותה
באחד המסעות שלי בקמבודיה יצא שראש השנה הגיע כשאני רחוק מהבית. אני מאוד מחובר למשפחה שלי, ופתאום, ביום שבו כולם יושבים יחד, הייתי לבד. אני זוכר שישבתי בחדר מדוכדך ושאלתי את עצמי למה בחרתי להיות כל כך רחוק.ואז שמעתי מוזיקה מאחד הגגות. הסתכלתי למטה וראיתי כמה בחורים שרים את “MY Way” של פרנק סינטרה. הרגע הזה נשאר איתי. פתאום הבנתי שזאת באמת הדרך שבחרתי. היא כוללת מקומות וחוויות שונות, אבל יש לה גם מחיר.
עם הזמן למדתי שהבדידות לא תמיד אומרת שמשהו לא בסדר. לפעמים היא פשוט חלק מהדרך. ודווקא אחרי שהרגשתי אותה באמת, למדתי להעריך הרבה יותר קשר, משפחה, חברות וגם את היכולת להיות לבד עם עצמי.
- טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור
ככל שטיילתי יותר, הבנתי משהו קצת מפתיע: אחד החלקים האהובים עליי הוא דווקא החזרה.כי אחרי כל המקומות, האנשים, הנופים והאפשרויות, אני חוזר ומבין שהמשמעות שלי לא נמצאת רק במקום הבא. היא נמצאת גם באנשים שמכירים אותי, במשפחה, בשגרה ובמקום שאני קורא לו ביתאולי בגלל זה, אחרי יותר מ־60 מדינות, המשפט שאני הכי מתחבר אליו הוא מהשיר של יהורם גאון: “טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור”.ובמובן מסוים, אולי זה גם מה שלמדתי מפליקס. לפעמים צריך ללכת רחוק מאוד כדי להבין שהדברים החשובים באמת חיכו לנו כל הזמן בבית.
אם הגעתם עד לכאן, מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם לעוד תוכן:
https://www.instagram.com/ariel_psychology
הוספת תגובה