גאיה הגיעה, נראתה רגועה יותר מבפעמים הקודמות. “אני בסדר,” סיפרה. “הורדתי הילוך, אני הרבה יותר רגועה.” היא תיארה שינוי באורח חייה: “שומעת הרבה פחות פודקאסטים. הייתי כהרגלי די אובססיבית עליהם. חיפשתי עוד ועוד ידע, שיתופים, הצעות לריפוי… משהו שיושיע אותי. עכשיו אני הרבה פחות שם. יותר מקשיבה למוסיקה רגועה שעושה לי טוב. מתרגלת יותר מדיטציות בבית.” היא הוסיפה בנימה מעודדת: “אמא שלי משתפרת. הכנתי לשתינו מרק עצמות כמו שד”ר נאדר בוטו ממליץ לחיזוק. ההרגשה שלי, שמשהו נרגע אצלי קצת. זאת תחושה טובה.” כשהעמקנו בשיחה, גאיה חשפה את הכאב שעדיין מלווה אותה: “לפני שלוש שנים עברתי ניתוח לא קל,” סיפרה בקול שקט. “הוציאו לי את הרחם והשחלות.” עיניה התמלאו דמעות כשהמשיכה: “זה גורם לי לתחושה שאני פגומה. שאני כאילו פחות אישה. אני מרגישה פגומה ומתוסכלת.”
רן בעלי, כנראה קצת מלאך. הוא ממש לא נותן לי להרגיש שאני לא בסדר, או לא מושלמת או לא נשית. הוא מקבל אותי כמו שאני באהבה. כאילו שום דבר לא השתנה. אני זאת שלא מקבלת את עצמי ואת המצב שהשתנה.היו לי לאחרונה שני חלומות על בדידות. בתקופה שהייתי רווקה, תחושת הלבד, בלי בן זוג, ליוותה אותי כל החיים.תחושת הפחד להיות לבד, הייתה אז מאוד חזקה.הפחד הזה, היה שייך לפעם. למה זה חזר עכשיו?אולי, עכשיו כשאמא משתפרת, צריך פחות לדאוג לה, נהיה פחות ביחד, אולי זה מחזיר אותי לתחושת הבדידות שהייתה לי בעבר?אולי, עניתי לגאיה. ואולי הרגשת את תחושת הבדידות של אמא. אמא הרי התרגלה שאתן, את ואחותך, נמצאות איתה הרבה יותר מאשר בימים רגילים. עכשיו תהיו איתה פחות.אולי ענתה גאיה בהרהור.
את יודעת בילי, שנים כעסתי על אמא שלי, היא סיפרה אותי שנים בתספורת קצרה, כמו בן. כיוון שהיו לי תלתלים. לאמא יש שיער ארוך וחלק. בעיניה תלתלים זה לא יפה ולא נשי.אמא תמיד חשבה שאני לא יפה ולא נשית. שאני לא אשיג גבר.עכשיו, בגלל הכימו, חזרתי להיות אותה ילדה עם שיער קצר. (אחרי שהפסקתי ללכת עם הפאה והשיער התחיל לצמוח מחדש).כאן גאיה פרצה בבכי מר.את יודעת, עכשיו, אמא אוהבת אותי. גם ככה. היא חושבת שאני יפה ונשית גם עם שיער קצר. פעם הרגשתי שאמא לא אוהבת אותי כמו שאני. היא הייתה מאוד ביקורתית.בחלומות מה שעלה חוץ מהבדידות הייתה תחושה חזקה של חוסר ביטחון. בגוף זה התבטא בבטן.:אני לא שווה.אני לא כמו כולם.אני יצור מוזר.למה אני לא כמו כולם.בחיים אני לא אמצא מישהו שיאהב אותי.כולם רואים שאני כזאת מוזרה.אין לי סיכוי.לא מצליחה למצוא בן זוג לריקוד.אני שוב חוזרת הביתה לבד.לא יאהבו אותי כמו שאני.אין סיכוי שיאהבו אותי כמו שאני.
גאיה אמרה את המשפטים האלה, כשהדמעות חונקות אותה. אלו היו תחושות חזקות מהעבר, שצפו עכשיו שוב בחלומות ועלו בעוצמה בפגישה שלנו.את יודעת, סיפרה גאיה. בשבת ראיתי תמונות שלי, של פעם. הייתי ממש יפה. לא ראיתי את זה אז. אמרה כשהדמעות מציפות שוב את פניה היפות.נשמנו קצת ביחד. אחרי שצללנו לרוגע של המדיטציה, ביקשתי מגאיה לדמיין מדורה. ולהזמין את גאיה של אז ואת גאיה של היום, למדורה.ביקשתי מגאיה של היום לחבק את גאיה הצעירה. לומר לה שהיא לא לבד. שאת איתה. לספר לה שיאהבו אותה כמו שהיא. שזה יקרה באמת. שהיא מדהימה ולא צריכה להשתנות כדי שיאהבו אותה.שהיא תמצא בן זוג, שיאהב אותה כמו שהיא. שהיא מאוד נשית. ואפילו שיהיה לה ילד מקסים.הבכי של גאיה התגבר.שיהיה לה בן זוג, שיאהב אותה גם עם שיער קצר, או אפילו בלי שיער.הוא יאהב אותה, גם כשהיא לא תוכל לקיים יחסי מין.בגלל שהוא באמת אוהב אותה. את הנשמה שלה.שהוא יגיד לה שהיא מושלמת ויפה כמו שהיא. אפילו בלי איפור. שהוא אוהב אותה כמו שהיא באמת.הדמעות של גאיה המשיכו לרדת ולרדת על לחייה.
גאיה של אז והיום, היא אותה גאיה. אמרתי לגאיה. תני לגאיה של היום לרפא את גאיה של אז. כמו משהו שנפתח. והריפוי יורד פנימה, פנימה לשורש.גאיה יצאה מהמדיטציה, מאושרת. נראה היה שמשא כבד השתחרר. משהו הרגיש יותר שליו ורגוע מבפנים.כדאי לך לנוח היום הצעתי לגאיה. כשמשהו עמוק משתחרר, הגוף צריך קצת זמן לעיכול.כן, אני מרגישה ככה, אמרה גאיה בחיוך.אני באמת צריכה לתת לעצמי קצת זמן להנות מהשחרור הזה.כדאי, הוספתי אני בחיוך.נפרדנו בחיבוק.
כתיבה וליווי, בילי שקד
טל: 052-8373577
הוספת תגובה