צ'יקי כה ענווה וצנועה מלאכית אמתית, שקשה לה לדבר על עצמה. היא רק רוצה לתת ולא לקבל קרדיט. אבל חשוב היה לי להבין מה הניע אותה, אישה בת 84 אלמנה, לפתוח מיזם ענק להאכלת מאות חיילים בכל יום? צי'קי סיפרה לי בפשטות שכששמעה באותו יום על השביעי לאוקטובר והלחימה הקשה, פשוט לא יכלה לשבת בחיבוק ידיים. "הרגשתי כאילו החיילים הם בניי", היא אמרה בעיניים דומעות. "ידעתי שאני חייבת לעשות משהו בשבילם, גם אם זה רק לבשל ולתת להם כוח". כל כך התרגשתי לראות איך לב אחד גדול כל כך הצליח לגעת ולחמם אלפי לבבות נוספים.
צי'קי,בת 84, היא אלמנה ואם ל-3 בנות ובן. 2 מהבנות מתגוררות בישראל, ובת אחת גרה בניו ג'רסי ובנה באיטליה. סיפורה של צי'קי הוא סיפור מרתק של הצלה והישרדות. היא נולדה בטהרן בשם שקופה (פרח האביב) למשפחה אמידה ובשנת 1974, כשהייתה רק נערה בת 16, ברחה צי'קי מאיראן יחד עם הוריה. תחילה הגיעו לאפריקה, ומשם המשיכו לפלורידה שבארצות הברית. לבסוף, לאחר מסע ארוך ומפרך, התיישבה המשפחה בניו יורק. אביה התחיל הכול מחדש.
עבורה, ארצות הברית הייתה ארץ החלומות. היא רכשה את השפה אנגלית, למרות הקשיים בהסתגלות לארץ חדשה, צ'יקי מעולם לא איבדה את אופטימיות שלה וחיוך קורן. שהם התגוררו בטארן שבאיראן, ושאביה עסק בתעשיית הבדים, האלקטרוניקה והפלסטיק. בארצות הברית הם התיישבו בשכונה שבה לא התגוררו יהודים אחרים, והם נחשבו לחלוצים כשייסדו קהילה יהודית עם בית כנסת ומוסדות חינוך.
אביה המשיך לעסוק במסחר ונדל"ן עם איראן גם לאחר שהיגר לארה"ב, ושהוא אף הפך לדיפלומט. נראה שהיה אישיות מכובדת ואהודה, שחבריו המוסלמים מאיראן שלחו אליו את ילדיהם ללמוד באמריקה והתייעצו אתו לגבי השכלתם. למרות שעזב את איראן, הוא המשיך לשמור על קשרים טובים עם אנשים ממוצאו, ואף טיפל בילדיהם כאילו היו שלו. המעיד על אישיות חמה ואכפתית. טוב לבה ונדיבותה של אימה גם היא הייתה אישיות חמה ואוהבת אדם, שדאגה לילדים הנזקקים בקהילה שלהם. צ'יקי מספרת בעניים דומעות שאמא נהגה להסיע ברכבה מזון ופירות וירקות, ולחלק אותם בקביעות לילדים מעוטי יכולת. ושהיא אף דאגה לעדכן אותם מראש מתי היא מגיעה שוב עם אוכל, כדי שיחכו לה. המראה על מסירות ודאגה אמיתית לזולת. צי'קי גדלה בבית חם ונדיב, שבו למדה את ערכי נתינה ועזרה לאחר. היא למדה פסיכולוגיה והשלימה תואר, ועבדה עם ילדים חרשים ועיוורים. הבחירה למקצוע אפשר לה לתרום ולסייע לילדים בעלי מוגבלויות. זו עבודה לא פשוטה שדורשת רגישות וסבלנות רבה. המעידה על אישיות אכפתית ורצון עז לעזור לזולת. ייתכן שהיא שאבה השראה מהוריה שגם סייעו לנזקקים.
צי'קי נדבקה בנגיף הקורונה בשנת 2020 שפגעה קשות באוכלוסייה הבוגרת, בעת שהגיעה לחתונת נכדה לחלוק עמו את הרגע המשמח המגפה פגעה קשות באוכלוסייה המבוגרת, צי'קי החלימה לחלוטין ולא סבלה מסימפטומים קשים..הנסיעה גרמה לה להיתקע בישראל עקב הקורונה וכמה החיים בלתי צפויים. בזמן השהייה בארץ היא רצתה לסייע לחיילים הלוחמים, ואף קנתה במיוחד אלפי סווצ'רים ומעילים עבור החיילים אך היא נתקלה בקושי לוגיסטי לחלק להם את הפרטים, שזה מעורר השראה היא לא ויתרה ובמקום זה תרמה את הבגדים לילדים עניים ולנוער בסיכון ברחבי הארץ.
השבע באוקטובר השבת השחורה ששמעה על המצב הכואב, הקשה היא לא היססה ומיד ירדה לפעולה כדי לעזור לחיילים הלוחמים בעוטף עזה. היא קנתה בעצמה כמויות עצומות של מזון על חשבונה והפכה את ביתה למטבח ענק להכנת אוכל חם לחיילים. וכשהמיזם שלה התפרסם, החלו מתנדבים להצטרף אליה במטרה המבורכת צי'קי לא מפסיקה לחשוב על אחרים ולתרום כל הזמן ממיטבה. היא דוגמה ומופת למסירות ונתינה בלתי פוסקת.
אישה קטנטונת קומה אבל ענקית ברוחה חרוצה שעובדת ללא לאות כדי לספק אוכל בריא וטעים ללוחמים, מתוך תחושת שליחות ואמונה עמוקה בחשיבות המטרה.היא רואה בחיילים כמו בנים שלה, ומטפלת בהם באותה אהבה, דאגה ומסירות שגידלה את ילדיה. זו גישתה המיוחדת. היא מאמינה שגודל האדם נמדד במעשיו ו מוכיחה שכל אחד יכול לתרום ולהביא שינוי, ושמעשי חסד קטנים יכולים לחולל דברים גדולים. היא דוגמה מעוררת השראה למסירות ונתינה בלתי פוסקת. בגיל 84 היא עדיין מתעוררת מוקדם כל בוקר, מגיעה למטבח ומכינה במו ידיה ארוחות בריאות וטעימות לחיילים.
תשומת הלב שלה לאיכות המזון – דגים, ירקות טריים, פירות ועוד הכל בריא, טרי וטעים. וגם את הדאגה שלה שהכל יהיה גלאט כשר .לצי'קי יש צוות של מתנדבים שעוזרים ותומכים במיזם החשוב הזה, כך שהיא יכולה להמשיך במלאכת האהבה שלה ביתה פתוח למתנדבים ולעשייה לתרום בכל גיל. לא מספיק לה שהיא מבשלת במו ידיה מאות ארוחות בכל יום עבור החיילים, היא גם מוסיפה על זה אהבה אישית עם ברכות כתובות בכתב יד לכל חייל.
והכל על חשבונה הפרטי כבר מעל חודשיים 6,000 דולר ליום והחיילים כל כך אסירי תודה ושולחים לה סרטוני תודה מרגשים. היא מוכיחה שגיל זה רק מספר, ושלעולם אין מאוחר מדי לתרום ולתת מעצמנו למען אחרים. היא השראה גדולה עבורנו כולם.
אישיות מקסימה ומלאת נתינה, ואני שמחה שזכיתי להכיר אותה ולתעד את סיפורה המרגש.
הוספת תגובה