נמרוד כוכבי נפל בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ביום כ”ב בתשרי תשל”ד 19.10.1973. נמרוד חלם להיות טייס. כשהגיע מועד גיוסו התנדב לקורס טיס, אך הודח מן הקורס לאחר שלב טיסות הסולו בפוגות. עמדה בפניו הברירה בין חיל השריון לחיל הרגלים, וכמי שנמשך תמיד אחרי חידושי הטכנולוגיה, בחר בחיל השריון ופנה למסלול מפקדי טנקים ומשם לקורס קצינים. בן עשרים ואחת וחצי היה בנפלו. הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בחיפה. הוא הותיר אחריו הורים , אחות ואח. בנם של רינה ויהודה. אח לטובה ולברוך.
נמרוד נולד ביום ג’ באדר תשי”ב (29.2.1952) בקיבוץ יגור כשהוא נולד בתאריך מיוחד החוזר רק אחת לארבע שנים, לכן בדרך כלל חגג את יום הולדתו ב-1 במרץ. בסוף כיתה ב’ החליטו הוריו לעזוב את הקיבוץ ותכננו לעבור לגור בחיפה. לתקופת ביניים של שנתיים התגוררה המשפחה בכרכור, שם נולדו אחיו התאומים טובה וברוך. נמרוד היה מאושר מלידתם וסייע רבות לאימו לטפל בהם.
המשפחה עברה לחיפה והתגוררה בשכונת רמות רמז, ונמרוד למד בבית הספר היסודי הבונים והיה חבר פעיל בתנועת הנוער מחנות העולים והרבה לצאת למחנות עבודה ולטיולים עם התנועה. חבריו זוכרים אותו כנער אמיץ שדהר על אופניו במורדות הירידות של חיפה, ללא פחד, כשידיו אינן אוחזות כלל בכידון.
בן ארבע-עשרה החליט ללמוד בפנימייה הצבאית ליד בית הספר הריאלי בחיפה. הוא למד בה שנתיים ובסוף כיתה י’ הגיש בקשה מיוחדת להמשיך ללמוד בבית הספר “הריאלי” ונענה בחיוב. הוא חזר להתגורר בבית וסיים את לימודיו במגמה הביולוגית בשנת 1970. נמרוד אהב במיוחד את שיעורי הביולוגיה שבהם ניתחו בעלי חיים, הוא תיעד את הניתוחים בצילום. בשעות הפנאי בילה שעות רבות בחדרו כשהוא מפתח ומדפיס תמונות שצילם. את הציוד היקר לפיתוח תמונות קנה מכספים שהרוויח בעבודה בכריכייה. הוא הצטיין במיוחד בביולוגיה ובפיזיקה, וחיבר עבודות רבות בתחומים אלה. עבודת הגמר שלו בבית הספר הייתה בנושא מכניקת הקוונטים ועבודה אחרת כתב בנושא האצות בבריכות החמצון. במהלך לימודיו זכה בפרס בביולוגיה.
תחביב נוסף שפיתח היה בניית דגמי מטוסים, בעיקר מטוסי קרב. במהלך השנים הרכיב עשרות דגמים, והם קישטו כל מקום פנוי בחדרו. הוא אסף ספרים בנושאי מטוסים והיה בקיא בכל פרטיהם. נמרוד אהב מאוד את הארץ, ונהנה לטייל בשביליה חמוש במשקפת ומצלמה. בזמן שירותו התגלה כבעל אופקים רחבים וידע רב. הוא השתתף בחידונים ובתחרויות של גייסות השריון, אהב במיוחד את תחום ידיעת הארץ ומורשת הגבורה וזכה בפרסים. במהלך שירותו הצבאי מצא זמן גם ללמוד כלכלה.
בשנת 1972, במסיבה שנערכה בערב יום העצמאות, פגש נמרוד את אהובתו רותי ברק. זו הייתה תחילתה של אהבת אמת וחברות עמוקה בין השניים, והם לא החמיצו שום רגע פנוי יחד. רותי החלה ללמוד בבית הספר לאחיות בתל השומר ונמרוד שירת בצאלים. בשבתות שבהן לא יצא הביתה, הגיעה רותי אליו, לכל מקום הכי נידח. אפילו כשעלה לשרת ברמת הגולן בחטיבה 188, עוצבת ברק, הגיעה רותי והייתה לבת בית בבסיס, משום שבילתה בו שבתות וחגים. הם הרבו לטייל יחד ורותי התאהבה ברמת הגולן ובנופיה. הרצון להיות קרובה אליו גרם לה באפריל 1973 לעזוב את בית הספר לאחיות והיא התגייסה לצה”ל. בהמשך הוצבה כפקידה פלוגתית בסיירת אגוז, ובאימון הקיץ של הגדוד שירתה קרוב לנמרוד. ואולם רותי לא הסתפקה בכך, והיא הצליחה לנצח אפילו את חוקי צה”ל הנוקשים, עזבה את חיל הרגלים לטובת חיל השריון, ושובצה בלשכת מח”ט 188 סמוך לאהובה. הם חלמו על עתיד משותף, נמרוד תכנן השחרור ואת לימודי האווירונאוטיקה בטכניון. רותי ונמרוד היו בלתי ניתנים להפרדה.
כקצין הדריך אנשי מילואים בבסיס השריון בצאלים ולאחר מכן פיקד על מחלקה בקו ראשון בגולן. נמרוד נודע כקצין חרוץ ואולי אף קשוח במידת מה, בבחינת נאה דורש נאה מקיים. הוא דרש רבות מפקודיו, אך תמיד עמד לימינם הן בעבודתם הן בבעיותיהם האישיות. נמרוד אהב את הטנק וחש גאווה להשתייך לחיל השריון. בשבועות שקדמו למלחמה הוכרזה כוננות עקב תצפיות שהעידו על ריכוז גובר והולך של כוחות סוריים לאורך הגבול, במהלך חודש ספטמבר. החופשות בוטלו, חטיבה 7 הועלתה לרמת הגולן ואוישו תחנות גיוס המילואים. נמרוד לא יצא לחופשה זה שבועות ארוכים וגם יציאתו לראש השנה בוטלה.
כשבוע לפני פרוץ המלחמה, עקב מחסור בקצינים בגדוד 53 בשל כמה תאונות דרכים שאירעו, הועבר נמרוד מגדוד 74 לגדוד 53. בערב יום שישי שהוא גם ערב יום כיפור נסעה רותי אהובתו עם המח”ט בן שוהם לבקר את הפצועים ברמב”ם. בערב התקשר נמרוד וביקש שספר לו את קורות היום וסיים במשפט: “ספרי שלא יהיה מאוחר מדי”. השיחה נותקה באמצע, זו הייתה שיחת הטלפון האחרונה ביניהם. בדיעבד התברר שהקווים האזרחיים נלקחו לטובת צה”ל. באותו ערב דווח על שיירות סוריות ארוכות הזורמות לחזית, הוכרזה כוננות עליונה והוגבר גיוס חיילי מילואים.למחרת, בשבת, בשעה 14:00 בדיוק, נשמע קול אזעקה וכל עם ישראל התבשר שפרצה מלחמה. הוריו של נמרוד הבינו היטב את גודל הסכנה ודאגו לבנם עד מאוד. אימו רינה התעקשה להישאר בבית וסירבה לרדת למקלט.
באותו יום עלתה רותי למפקדת החטיבה ועזרה בגיוס אנשי המילואים שהגיעו בלילה. לאחר שסיימו את המשימה החלו להגיע הידיעות: מח”ט נהרג, סמח”ט נהרג, קצין אג”ם (אגף המטה הכללי) נהרג, ונמרוד כוכבי פצוע קשה. בתוך שמועות רבות ועננה של אי וודאות רותי התלבטה אם לנסוע לבית החולים בצפת או לרמב”ם והחליטה להמר על רמב”ם. היא עשתה את דרכה לחיפה בלילה, בטרמפים, ומתפללת “שרק עיניו הכחולות לא תיפגענה”.בשלב זה, עדיין לא היה מידע על הקרבות המתחוללים ועל הקורבנות שגבו. אמה שהייתה אחות התקשרה לאחות הראשית של בית החולים וזו בישרה לה וכי נמרוד נפגע אנושות מרסיס בגזע המוח. לבקשתה זכתה רותי לראותו עוד פעם אחת. אחד-עשר יום שכב בבית החולים ללא הכרה. נמרוד נפטר בשמחת תורה, ולא זכה לראות את פרי מאמציו ואת הצלחת חבריו בהדיפת האויב. בשלוש שעות לחימתו הספיק עם חבריו להשמיד טנקים רבים של האויב, ויחידתו עמדה במבחן.
במכתב התנחומים של שר הביטחון משה דיין נכתב: “נמרוד היה חייל מסור, קצין מוכשר וחבר למופת. נמרוד היה אהוד על מפקדיו ועל פקודיו. זכרו של סגן נמרוד כוכבי ז”ל הינו קודש ונצרנו בליבנו בגאון.”לאחר מותו הוענקה לו תעודת הוקרה וכבוד מידי ראש המטכ”ל, אלוף הרצל שפיר, והוא הועלה לדרגת סרן. בתעודה נכתב: “נמרוד שירת בשירות הקבע בצה”ל. הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאו במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה”ל ולטיפוח רוחו כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. הוא נפל ואיננו יותר איתנו. בנפלו הקריב את חייו במערכת הגדולה והארוכה למען חירות ישראל. זכרו יהיה נצור עימנו יחד עם זכרם של כל גיבורי צבא ההגנה לישראל.”
יהי זכרו ברוך.
ורד גרנדיר פרוכטמן – יועצת ארגונית, מאמנת מנטלית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
הוספת תגובה