זה עתה חלפו עברו "הימים הנוראים": ראש השנה – יום הדין. "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם". ו"מי לא יירא מיום הדין הנורא" בחרדת קודש התפללנו לפני ה', שנזכה לשנה טובה ומתוקה, לגזירות טובות, ישועות ונחמות.
לאחר מכן הגיעו "עשרת ימי תשובה", שבהם נדרש כל יהודי לעשות תשובה על חטאיו ולהיטיב את מעשיו. ובשיאם – "יום הכיפורים", יום סליחה ומחילה. ביום זה אנו נדמים למלאכים, לא אוכלים ולא שותים, ומרבים תפילות ותחנונים לפני ה' שיטהרנו מעוונותינו, ויחתמנו לחיים טובים ולשלום.
כעת מגיעים ימי חג הסוכות – "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך… והיית אך שמח" (דברים טז יג-טו).
האין זה ניגוד? סתירה?
לא ולא. להיפך – זוהי השלמה. המשך טבעי וישיר.
אומר דוד המלך ע"ה "לישרי לב – שמחה" (תהלים צז יא). השמחה הכי אמיתית היא, שמחה היוצאת מלב ישר ונקי. לאחר שאדם זכה ויישר את לבבו, תיקן והיטיב את מעשיו, אזי לבו נעשה כלי קיבול מצוין לקבל את השמחה. שמחה כזו היא שמחה הכי אמיתית ומושלמת, זכה וטהורה.
מאידך, באה התורה ללמדנו, כי עיקר עבודת ה', איננה מתוך חרדה ויראה, ומתוך סיגוף, כמו ביום הכיפורים. אמנם צריכים גם לזה, כדי להכניע את הלב וליישר אותו לשוב לדרך הישרה, אבל עיקר עבודת ה' התמידית היא – בשמחה, באהבה!
חג הסוכות מלמד אותנו ליישם בפועל את עבודת ה' – בשמחה ובאהבה, בתוך החיים הפשוטים והחומריים. "כיצד מצות ישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה וישן ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו" (סימן תרלט סעיף א).
שמחת הארעיות
בחג הסוכות אנו צריכים לשמוח. אז מה עושים? מן הסתם, עלינו ללכת לאיזה בית מלון מפואר, פנסיון מלא, חדרים מאובזרים ומפנקים, וכעת נוכל לשמוח יותר!
והנה, מה אומרת התורה? "בסוכות תשבו שבעת ימים". "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי!" לא רק שלא תלך לבית מלון, אלא גם עזוב את כל הנוחיות של הבית שלך, ושב בדירת ארעי, בצריף שאין בו אפילו תקרה ראויה לשמה, ושם תשב ותשמח 7 ימים.
מה ההיגיון בזה?
אכן כן. השמחה – מאין (מכלום) תימצא!
שמחה אמיתית ושלימה לא ניתן להשיג, אלא כשבאים לידי הכרה כי העולם הזה הוא דירת ארעי. כל עוד סבור האדם, כי לעולם הזה יש ערך וחשיבות, לא תוכל לשרות השמחה בנפשו. "הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם", מפילים על האדם עצבות וצער ומפח נפש. אם יש לו מאה – רוצה מאתיים, ולעולם אינו מגיע לסיפוק ושובע. "מרבה נכסים – מרבה דאגה".
רק כשבן אדם מפסיק לפתח תלות בחומריות שיש לו, ושמחתו היא פנימית הנובעת מהלב, אז יכול הוא להשיג שמחה. אכן כן, צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, ואז תוכל לשמוח בחגך, מתוך שחרור נפשי, בלי מתחים ולחצים של הישגיות חומרית.
ומה גם שהאדם צריך להתייחס לכל העולם הזה – כאל דירת ארעי. כמאמר דוד המלך: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה… כי גז חיש ונעופה" (תהלים צ י). אין זו הדירה הקבועה שלנו כאן, חבל להשקיע בה יותר מדי. (חג הסוכות בהלכה ובאגדה).
טוב נעשה אם ננצל את ההכנות שעשינו עד כה כדי שתהיה לנו נקודת זינוק טובה יותר לשנה החדשה, כאשר אנו נקיים מכל חטא ופנויים רגשית ומנטאלית לממש את ייעודינו בכלים עליהם נרחיב בהמשך.
חג שמח!
מאת: איתי כץ נומורולג
הוספת תגובה