בספר הקבלה הקדום ביותר, ספר יצירה, מבואר שהיקום על כל פרטיו נברא ב.. אותיות!
עיקרון זה הוא גם היסוד עליו מושתת ספר הזוהר, ולפיו עשרים ושתיים האותיות העבריות הן הנוסחה המרכיבה את כל חלקי ופרטי היקום, על פי צירופים שונים של האותיות, וזהו גם סוד שם האדם וסוד השפעתו על האדם.
ספר היצירה מוזכר כבר בתלמוד (מסכת סנהדרין סה, ב), ומיוחס לאברהם אבינו אשר קיבל את סודות היצירה האלוקית הטמונים באותיות, מעבר בן שלח, שקיבלם מאבותיו עד אדם הראשון. את המידע הנשגב שבידו העביר אברהם לבנו ממשיך דרכו שנולד משרה – ליצחק, עליו הוא סמך שיעסוק בהם בקדושה ובטהרה. בעוד שלשאר בניו שנולדו מנשים אחרות העביר מידע הנוגע לכוחות רוחניים שונים הקיימים בבריאה, שגם מי שאינו שרוי בטהרה יכול לעסוק בו. כמו, למשל, אנרגיות שונות הזורמות בגוף האדם וביקום, אשר עד היום משתמשים בהם ברפואה הסינית ובדרכי ריפוי נוספות הידועות במזרח.
כתב רבנו סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה, שתוכנו של הספר נמסר על ידי אברהם אבינו לדורות שאחריו, והועבר בסתר מדור לדור, עד שחכמי המשנה העלוהו על הכתב.על משמעות סודותיו של ספר יצירה כתב רש"י בפירוש לספר איוב, שהאלוקים ברא את העולם וכל היצורים שבו באותיות, "כאשר כתוב בסוד ספר יצירה".
צירופי אותיות מסוימות יוצרים שמות קודש שניתן לחולל בהם מופתים ושינויי טבע, באמצעות שינוי צפני יסודות טבע. כמו שכתב רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג על כך שמשה קרע את ים סוף על ידי שימוש בשמות קדושים. וכמובן, שישנן דוגמאות נוספות לשימוש בצירופי אותיות ליצירת שמות קודש לחולל שינויים בטבע.
הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות. לנזר הבריאה – האדם – הוא נתן את היכולת לדבר. מאחר שהבריאה תלויה בצירופי אותיות, הרי בעצם יכולתו של האדם לדבר בכל האותיות, הוא קיבל את היכולת להתערב בצופן היקום. (מתוך מבוא לספר הצופן).
הוספת תגובה