עמוד הבית » מהו תפקידם של חיידקים במחלות

מהו תפקידם של חיידקים במחלות

צילום: pexels
מאז סוף המאה ה-19 התבססה ברפואה המקובלת התפיסה שחלק גדול מהמחלות נגרמות בגלל חיידקים, ושמחלות שונות נגרמות ע"י חיידקים שונים.

האיש שתרם כנראה הכי הרבה להתבססותה של תפיסה זו היה הכימאי-ביולוג הצרפתי לואי פסטר, אשר טען כי הצליח להוכיח שמיקרובים גורמים לזיהום, ובכך הם המחוללים את המחלות.

חוקרים בני דורו של לואי פסטר התווכחו איתו רבות וחלקו על דיעותיו ולקראת סוף חייו הוא אף הודה שטעה. אך דיעותיו הצליחו להתבסס לא בהכרח בזכות המדע הטהור, אלא כי הן תאמו כנראה את האינטרסים של השלטונות ושל תעשיית התרופות שהתחילה לצמוח אז.

בשנת 1995 יצא לאור ספר בשם המדע הפרטי של לואי פסטר  (The Private Science of Louis Pasteur ) מאת ג'רלד גייסון, )פרופ’ לשעבר להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב), המבוסס על יומני המעבדה הסודיים של פסטר שהתגלו כעשור קודם.

בין היתר חושף גייסון סתירות בין ממצאיו האמיתיים של פסטר לבין פרסומיו המדעיים. הוא מראה שחלק מפרסומיו המדעיים של פסטר היו מוטים ומגמתיים והתבססו רק על אותם ממצאים שתאמו את השקפותיו ושאיפותיו.

אנטיביוטיקה

על רקע התפיסה והאמונה שחיידקים גורמים למחלות, המחשבה היתה שאם נמצא דרכים יעילות להשמיד את אותם חיידקים, נוכל ליצור עולם נקי מאותן מחלות שנגרמות ע"י חיידקים ואולי גם מיקרובים אחרים. לאור גישה זו, גילוי האנטיביוטיקה בשנת 1928 נחשב כאחת התגליות החשובות ביותר ברפואה המודרנית.הבעיות שנגרמות משימוש רב באנטיביוטיקה החלו להתגלות רק מאוחר יותר.

חיידקים טובים

בעשרות השנים האחרונות, מתרבים יותר ויותר מחקרים המראים שלחיידקים ישנה חשיבות עצומה לשמירת הבריאות של כל אדם ואדם.

ב-4.2.2016 התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה גדולה תחת הכותרת "אמור לי מי החיידקים שלך ואומר לך מי אתה" על מחקר שעשו פרופ' ערן אלינב ופרופ' ערן סגל ממכון ויצמן בנושא חשיבות החיידקים בגופנו.

להלן מספר נקודות חשובות מהכתבה הנ"ל:

  1. לפי ההערכות המקובלות, מספר החיידקים בגופנו זהה למספר תאי הגוף או אף גדול ממנו. החיידקים חיים בסימביוזה מלאה עם גופנו והם משפיעים על כמעט כל תפקוד פיזיולוגי בגוף.
  2. מספר הגנים שיש בחיידקים אלה הוא בערך פי 150 ממספר הגנים האנושיים.
    כלומר, שמיפוי והבנת הגנים האנושיים מכסה רק כ-1% מסה"כ הגנים שמשפיעים עלינו בפועל.
  3. הביוכימיה של כל אדם היא ייחודית ולכן כל אחד מגיב באופן שונה למזונות. אין דבר כזה תזונה שהיא טובה לכולם. לכל אדם יש “קוקטייל” (מיקרוביום) ייחודי של חיידקים, מעין חתימה אופיינית, המשפיעה על תגובותיו למזון.
    לדוגמא:
    אצל 60% מהנבדקים עלתה רמת הסוכר בעקבות אכילת אורז יותר מאשר בעקבות אכילת גלידה. שימוש בממתיקים מלאכותיים כגון סוכרזית או אספרטם לא גרם לשום בעיה אצל חלק מהנבדקים ואילו אצל חלק אחר זה העלה את הנטיה להשמנה ולסוכרת.
  4. על סמך התגליות של החוקרים, ניתן להתאים את התזונה הנכונה לכל אדם באופן ספציפי לפי “קוקטייל”  חיידקי המעיים שנמצא אצלו.
    יישום הידע הזה יכול לעזור מאד גם לאנשים המנסים לרדת במשקל ולא מצליחים בשום דרך.
  5. לפי הרכב החיידקים אצל כל אדם ניתן לדעת אם תרופות מסויימות ישפיעו עליו לטובה או לא.
  6. חיידקי המעיים מושפעים מהשעון הביולוגי שלנו. שינויים באורח החיים (כגון עבודה במשמרות לילה, טיסות ארוכות עם ג’ט-לג וכו’) משפיעים גם על החיידקים וזה יכול להתבטא בהשמנה, סוכרת ועוד.
  7. ידועים כיום מיליוני זנים שונים של חיידקי מעיים, אך המיקרוביום (הרכב החיידקים והאקולוגיה שלהם) הייחודי של כל אדם מורכב מכמה מאות סוגי חיידקים. לכן, אכילת יוגורט שיש בו סוג אחד של חיידק פרוביוטי, או לקיחת תוספים עם 6 או אפילו 20 סוגים של חיידקים פרוביוטיים, היא במקרים רבים חסרת משמעות, כי ללא בדיקות מעבדה מתקדמות אנחנו לא יודעים מהם החיידקים הדרושים באמת לאדם ספציפי.
  8. כשתינוק רק נולד הוא ללא חיידקים והמיקרוביום שלו מתעצב עד גיל 3 לערך. הגורמים העיקריים שמשפיעים על עיצוב המיקרוביום של הילד הם גנטיקה, תזונה והמיקרוביום של ההורים.
  9. החיידקים הם מעין מעבדה או בית המרקחת שמייצר לגוף הרבה מאד סוגי חומרים שהגוף צריך. תזונה לא טובה, חומרים סינטטיים שונים בתזונה ותרופות (בעיקר אנטיביוטיקה) יכולים לגרום נזקים משמעותיים למיקרוביום וכתוצאה מכך גם לבריאות שלנו באופן כללי.
צילום: pexels

תפקיד החיידקים במחלות לפי התגליות של הרפואה החדשה

כפי שראינו בכתבה "מה באמת גורם למחלות?", מרבית המחלות נגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים שאצל בני אדם הם מתבטאים בעיקר כקונפליקטים רגשיים.

תגלית מהפכנית נוספת  של הרפואה החדשה מראה שלמעשה כל החיידקים אשר ידועים ומוכרים בגוף, נמצאים שם כדי לעזור לנו. אבל ההפתעה כאן עוד יותר גדולה: חיידקים ספציפיים מתרבים יותר מהרגיל כדי לעזור לאדם בשלב הריפוי, לאחר שהקונפליקט שעורר מחלה נפתר.

במחלות כאלה הרופאים עשויים לגלות סטרפטוקוקים או סטאפילוקוקים או פניאומוקוקים וכו'. הם חושבים שחיידקים אלה גרמו למחלה ולכן ממליצים למטופל לקחת אנטיביוטיקה כדי להשמיד את אותם חיידקים, בלי לדעת שהחיידקים התרבו בגוף באופן ספציפי תוך שליטה ובקרה מלאה של המוח, כדי לעזור לגוף בשלב הריפוי. הרופאים בד"כ גם לא לוקחים מספיק בחשבון את העובדה שהאנטיביוטיקה פוגעת לא רק בתהליך הריפוי של אותה מחלה, אלא גם עלולה להשמיד הרבה מיקרובים אחרים בגוף ובכך לפגוע במיקרוביום – הרכב חיידקי המעיים – שהוא ייחודי לכל אדם.

חיידקים ושכבת הנבט אנדודרם

הרפואה החדשה גילתה בין היתר, שכל אחת משכבות הנבט קשורה בצורה יותר משמעותית לסוגים ספציפיים של מיקרובים.

לדוגמא:

כאשר יש קונפליקט אשר משפיע על רקמה בגוף שקשורה לשכבת הנבט אנדודרם (כגון רירית המעיים, רירית הרחם, ערמונית, נאדיות הריאה ועוד), יש שגשוג של תאים באותה רקמה ומתפתח גידול, כל עוד הקונפליקט לא נפתר.

במקביל להתרבות תאי הגידול נותן המוח פקודה לחיידקים (ממשפחת השחפת)  ולפטריות (בעיקר ממשפחת הקנדידה) להתרבות, כך שבכל רגע נתון, יש בדיוק את מספר החיידקים ו/או הפטריות הדרושים כדי לפרק את תאי הגידול כשכבר לא יהיה בהם צורך. בשלב הפעיל של הקונפליקט החיידקים והפטריות מתרבים, אך הם רדומים, לא פעילים.

צילום: pexels

נדגיש זאת שוב ונרחיב על כך קצת יותר:

בכל הקונפליקטים אשר משפיעים על רקמות שקשורורות לשכבת הנבט אנדודרם, יש שגשוג של תאים בשלב הפעיל של הקונפליקט. לכל גידול כזה יש מטרה ביולוגית ספציפית והגידול נשלט ומבוקר ע"י המוח. זו לא תקלה של הטבע ואלה לא תאים שיצאו משליטה ובקרה כפי שמקובל לחשוב.

ברגע שהקונפליקט נפתר ולגוף כבר אין צורך בתאי הגידול, נותן המוח פקודה לחיידקים והפטריות להתחיל לפעול ולפרק את את תאי הגידול. קונפליקט של פחד מוות, אם הוא מספיק חזק ומספיק ממושך, יכול לגרום לשגשוג של תאים בנאדיות הריאה. הרופאים יאבחנו זאת בד"כ כגידול סרטני מסוג אדנוקרצינומה בנאדיות הריאה.
מטרת הגידול היא ליצור יותר תאים שיוכלו להכניס לגוף יותר חמצן ולהוציא יותר דו-תחמוצת הפחמן, כך שלאותו אדם תהיה יותר אנרגיה להתמודד עם אותו דבר שמאיים על חייו.

כל עוד לא נפתר הקונפליקט ממשיכים החיידקים והפטריות להתרבות, אך הם רדומים, לא פעילים. ברגע שנפתר הקונפליקט, כלומר שנפתרה הבעיה שגרמה לאותו אדם לתחושה של פחד מוות, מתחילים החיידקים והפטריות (בהוראת המוח) לפרק את תאי הגידול שכבר אין בהם צורך.

תאי הגידול מכילים דם ולכן פירוק הגידול יכול להיות מלווה בשיעול עם דם וחלקי תאים. זה יכול להבהיל מאד, אך אם האדם מכיר את ההסבר המפורט כאן הוא יבין וישמח שהוא נמצא בשלב הריפוי.
הרופאים יאבחנו בד"כ את השיעול עם הדם וחלקי הרקמות כמחלת השחפת, אך לפי התגליות של הרפואה החדשה ניתן להבין שמה שמאובחן כמחלת השחפת אלה הם למעשה סימפטומים של פירוק גידולים שנוצרו בנאדיות הריאה כתוצאה מקונפליקט של פחד מוות והם מפורקים בשלב הריפוי ע"י חיידקי שחפת ופטריות.

דם סמוי או דם גלוי בצואה הוא בד"כ סימפטום לכך שמתרחש במעיים או בקיבה תהליך של פירוק גידול או גידולים ע"י חיידקים ופטריות, כלומר, שלפחות באופן זמני נפתר קונפליקט שגרם לשגשוג תאים במעיים או בקיבה.
הקונפליקטים שגורמים לגידולים במעיים הם: "משהו שהיה לאותו אדם קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול". במעי הדק אלה הם בד"כ כעסים שהיה לאותו אדם קשה לעכל אותם.

צילום: pexels

חיידקים ושכבת הנבט אקטודרם

תהליכי מחלה ברקמות הקשורות לשכבת הנבט אקטודרם מתרחשים בדרך הפוכה מתהליכי מחלה ברקמות הקשורות לאנדודרם.

ברקמות הקשורות לאקטודרם, כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאים ברקמה בה הופעלה התוכנית הביולוגית (המחלה). ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך שיקום של הרקמה שנפגעה ותהליך זה כולל ייצור מהיר של תאים חדשים שנועדו להחליף את התאים שאבדו.

תהליך שיקום זה יכול להיות מלווה בחום, דלקת, נפיחויות, הפרשות ועוד. אם יש בגוף מספיק חיידקים מתאימים, הם יצטרפו לעזור בתהליך שיקום הרקמות.

לדוגמא:

  • דלקת בסימפונות: הקונפליקט – פחד בהקשר טריטוריאלי או פחד עם בהלה.
    החיידקים העיקריים שבאים לעזור בתהליך הריפוי והשיקום: פניאומוקוקים.
  • דלקת גרון: הקונפליקט – אותם סוגי קונפליקטים שפוגעים בסימפונות.
    החיידקים העיקריים שבאים לעזור בתהליך הריפוי והשיקום – סטרפטוקוקים.

עוד משהו על אנטיביוטיקה

תהליכי הריפוי ברקמות הקשורות לאקטודרם יכולים להתבצע גם ללא נוכחות החיידקים, אך החיידקים משפרים את איכות הריפוי ומקצרים את משך הריפוי.
מרבית הסימפטומים של מצבי מחלה מופיעים בשלב הריפוי וככל שתהליך הריפוי יותר חזק, הסימפטומים יהיו יותר חזקים.

מבחינת הפחתת הסימפטומים (שמופיעים בד"כ בשלב הריפוי), האנטיביוטיקה עושה שני דברים עיקריים:

  1. היא הורגת את החיידקים ובכך מחלישה ומאטה את תהליך הריפוי ולכן הסימפטומים נחלשים או נעלמים (לפחות זמנית).
  2. תהליכי ריפוי יכולים להתרחש רק תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.
    האנטיביוטיקה מגבירה השפעה של מערכת העצבים הסימפתטית וגם בכך היא גורמת להחלשת תהליכי הריפוי ולכן החלשת הסימפטומים.

לסיכום

מסגרת מאמר זה מאפשרת להביא את הדברים רק על קצה המזלג ויש עוד הרבה מאד מידע בנושא. המסרים העיקריים שמאמר זה מנסה להעביר הם אלה:

  1. ברוב מוחלט של המקרים חיידקים אינם גורמים למחלות.
  2. החיידקים חיוניים ביותר לצורך שמירת הבריאות והתפקוד התקין של מערכות הגוף.
  3. החיידקים לוקחים חלק פעיל וחשוב בתהליכי ריפוי שונים בגוף.
  4. בכחצי מסוגי הגידולים שמתפתחים בתהליכי מחלה, חיידקים ופטריות מפרקים את תאי הגידול בשלב הריפוי, כאשר המוח מזהה שכבר אין צורך בתאים אלה.
  5. באותן מחלות בהן יש אובדן תאים בשלב הפעיל של הקונפליקט, החיידקים עוזרים בשלב הריפוי (לאחר שהקונפליקט נפתר) לשקם את הרקמה שנפגעה.
  6. במרבית המקרים אין צורך להשתמש באנטיביוטיקה וגם לא רצוי בגלל הנזקים שיש בשימוש מיותר באנטיביוטיקה, אך ישנם מצבים קיצוניים בהם אנטיביוטיקה יכולה להציל חיים ואז נכון מאד להשתמש בה.

הערה
כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.

מאת: עידן סער

תגיות