מסך ענק הקרין סגול, כחול ולבן, משהו בין גל לקרחון, והמסלול המבריק שמתחתיו הבהב כמו פני מים בלילה. בתוך הנוף הזה ליבנה הביא את הים. לא את הים של החופשות, אלא את מה שמתחת לו: העולם השקט והרחב שמתקיים בעומק, עם מלכות משלו ואוצרות משלו. ככל שהוא שקט מבפנים, כך הוא מלא ומרתק, ואני ישבתי מרותקת לכיסא עד הלוק האחרון.

הקולקציה נולדה מקופסה של זיכרונות. שנים של איסוף ממסעות ומשווקי פשפשים, צדפים וקונכיות מכל העולם, תכשיטים עתיקים ושרשראות הפנינים שקיבל במתנה מסבתו. לכל פריט יש סיפור, ויחד הם הפכו לארכיון פרטי. ממנו צמח עולם של נימפות חלומיות וחמקמקות, בנות ים מפתות וסירנות כבדות ואפלות.על המסלול זה נראה כך. שמלת מקסי שקופה, רקומה אלפי פייטים וחרוזים בכסף ובאפור, עם צווארון גבוה משובץ, חזייה מעוטרת בצורות שמזכירות ברבורים ותכשיט ראש כמו כתר שהים השאיר אחריו. מאחוריה צעדה דוגמנית במיני לבן ומפוסל, עם מסכת חרוזים שיורדת על הפנים, כמו שריד של תרבות אבודה שעלתה מהקרקעית.

בצד השני של הקשת עמד לוק רגוע יותר: סט מטאלי בגווני כסף, תכלת וסגול, עם ז’קט קצר בכתפיים חזקות, חזייה כסופה ומכנסיים רחבים שנשפכים לרצפה כמו נוזל. מעליו נערמו שרשראות פנינים בשכבות ועגילי צדף ארוכים. פחות דרמה, יותר זרימה, ובדיוק שם רואים שליבנה יודע לעבור מקוטור כבד לשפה יומיומית יותר בלי לאבד את הקול שלו.בין שני הקצוות האלה נעה הקולקציה כל הערב: שקיפות מול אור, עדינות מול שפע, רומנטיקה מול אפלה. עבודות יד מורכבות, קורסטים מפוסלים, שכבות שקופות וחיתוכים שחושפים את הגוף במקומות המדויקים. לצד צלליות רכות ואווריריות הופיעו דגמים עמוסי עיטורים ופרטי מתכת, שטשטשו את הגבול בין תכשיט לשריון ובין בגד לאובייקט.

הרגע שנשאר איתי הוא דווקא רגע של שקט. לו יכולתי לשמוע את רחש התכשיטים העתיקים האלה, אני בטוחה שהם היו מספרים סיפור מרתק. ליבנה לקח את הזיכרון ואת התכשיטים של סבתו ונתן להם חיים חדשים. מה שהיה ישן במגירה יצא למסלול מנצנץ, ועדיין נושא את ההיסטוריה שלו.ליבנה ריגש, והצליח לתת לשבוע האופנה את החותמת הסופית. מי שהיה שם יצא עם טעם של עוד, ואנחנו כבר מחכים לשנה הבאה.










הוספת תגובה