עמוד הבית » מה בין מחשבה בכוונת תחילה על נתינה ולתפיסת אושר?

מה בין מחשבה בכוונת תחילה על נתינה ולתפיסת אושר?

צילום:pexels
מכירים את זה שאתם מבקשים מהילדים לעזור לכם במשהו, או לתת משהו מעצמם או מזמנם, ואז הם אומרים, אוף, לא בא לי, למה אני, למה עכשיו, תשובות כאילו או בסגנון?

אני מצאתי שהפתרון לכך הוא פשוט, כל פעם שהייתה עולה סיטואציה עם אחת הבנות שלי, הייתי מסבירה לה מחדש על איך אנחנו יכולות ביחד ליצור מצב בו כל הצדדים מנצחים, בה אימא תהא מרוצה ואיך גם היא תוכל להיות מרוצה, ולמה כדאי שהיא תבין את  המשמעות של עזרה ונתינה בבית ובכלל, ותלמד לעזור עם מחשבה בכוונת תחילה למה זה יהא "שווה" לה.

ובאמת אחרי שהיא התחילה להבין את עניין הכוונה הכול הפך להיות קל יותר, ההבנה ששווה לה לעזור בבית מכל הלב, גם אם בהתחלה זה היה "קצת" עם הלב, זה למעשה דיי משתלם, והנה אם לרגע אניח את התמלול של המחשבות שלה על הדף ככה זה היה יכול להישמע: "נכון הפסקתי את מה שאני עושה, קמתי, עזרתי, הבנתי שאין ברירה, אך בסוף לגמרי הרווחתי מזה, הנאה, סיפוק וגם פירגון ועידוד, וגם תחושת שייכות למשפחה שעוזרים בה אחד לשני. הרי בכל מקרה אצטרך לעשות את מה שביקשו ממני, אז מה עדיף להתעצבן? לעשות פרצופים? להתלונן? מה זה ייתן לי ? סך הכול זה עניין של בחירה על מה לשים את תשומת הלב שלי, באמת זה לא כזה מסובך."

צילום:pexels

אז מהי הכוונה?

הכוונה היא מחשבה שנתנו לה תשומת לב, שהתמקדנו בה, שהתעמקנו בה, שהבנו באמצעותה, את המשמעות של הנתינה ועזרה, שהבנו שהנתינה שלנו יכולה לגרום לאחר שמחה, נחת, וממש תעזור לו. מתוך מקום של הבנה את הצורך שלו ו/או את הקושי. אז המחשבה הזו על כל הרגשות הטובים שנגרום לאחר אם נעזור לו, יכולה לכוון אותנו לעזור מתוך התחשבות, מתוך רצון לתת מבלי לקבל חזרה, ומתוך הבנה שנתינה שלנו היא גשר למערכות יחסים טובות.

ולכן על מנת שלא נמצא את עצמנו עם ילדים שחיים בבית ולא רוצים לעזור או עוזרים ללא חשק ועם החמצת פנים, מומלץ וכדאי לנהל שיחות ולהדריך אותם על החשיבות של  הנתינה והמשמעות שלה, הילדים יבינו שההורים מעניקים להם הכי טוב שהם יכולים, ושבבית שלהם יש שותפות וכולם עוזרים לכולם, תובנה כזו אצל הילדים תיצור מצב בו כולם מרוצים, ותהפוך את כל עניין הנתינה והעזרה למצב הדדי וטבעי יותר.

כשהילדים יהיו בנתינה בבית, סביר להניח שההורים ירגישו נחת ושמחה ושלל רגשות חיוביים ויעודדו ויפרגנו לילדים שלהם, כשהילדים ירגישו שהם משמחים את ההורים בעזרה שלהם,  זה יגרום להם להרגיש טוב יותר, ורגשות חיוביים של הנאה, שמחה וסיפוק ינבעו מתוכם מהידיעה ששימחו את ההורים שלהם, סביר להניח שהם ירצו להמשיך בכך, כך יוווצר מעגל שמזין את עצמו, כאמור מצב מנצח לכל הצדדים.

צילום:pexels

אז איך מתחילים לדבר על זה?

כל סיטואציה חברתית, רגשית או משפחתית, יכולה להפוך לפלטפורמה טובה להדהד את חשיבות הנתינה והעזרה בתוך המשפחה ומחוצה לה, יחד עם ההבנה שאין זמן שהוא טוב יותר או פחות יותר לכך, ושאין גיל שהוא צעיר או מאוחר להתחיל לשוחח על כך. זהו תהליך שלוקח זמן, הכול תלוי בנקודת ההתחלה ביחסים המשפחתיים, מתחילים בהדרגה אבל חשוב להיות עקביים,  תוך כדי מעבירים את המסר שכל דבר יכול להיות נתינה,  עזרה מקומית, זמן משפחה, הקשבה, מילה טובה, ואיך כל אילו יכולים לגרום לשמחה ואושר בלב, כי אין שמחה יותר גדולה מאשר לראות איך גרמנו נחת לאדם אחר באמצעות הנתינה שלנו.

כלנית פילו, צילום: רונית לובצקי

בחירה במחשבות בכוונת תחילה על עזרה ונתינה, יכולה להוביל לתוצאות נפלאות, לשיפור מצב הרוח ולחיזוק תפיסת האושר האישית, ולייצר אדוות של טוב בבית ובמשפחה. כאשר אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לעזור ולתת מתוך כוונה ותשומת לב עבור אחרים, אנחנו נעזור להם לגלות שהלב שלהם מתרחב ואיך הם יכולים להרגיש רגשות חיוביים של שמחה, הנאה, סיפוק ועוד. רגשות חיוביים מסוג זה ירחיבו את מקורות האושר שלהם ואת תפיסת האושר האישית שלהם.

הכותבת היא אמא לשלוש בנות,  יועצת ומפתחת בשיטת FeelO גישה לחיים המקדמת תפיסת אושר מודעת ויישומית, מחברת  "סוד המילים הקסומות" ספר לילדים ולמשפחה העוסק בהקניית ערכים מקדמי אושר ותקשורת מקרבת. www.maagalim-m.com / calanit@maagalim-m.com