הקורא רוצה להיות חלק מהחוויות שלהם ולקחת חלק בהחלטותיהם, כשלצד זאת הוא גם מבקש עבורם צדק ועמידה על עקרונותיהם. מה לעשות שלפעמים העקרונות מגיעים ביחד עם סט ערכים ואמונות שלא תמיד עומדים בהלימה עם המציאות המאתגרת? לדמויות המתוחכמות שבראה תמר גן ליברמן – הפתרונות.
ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האישה שאת היום?
"שמי תמר, גדלתי בירושלים של שנות השבעים והשמונים בבית דתי לאומי. גידלו אותי להיות ציונית, להאמין באלוהים ולכבד כל אדם. הייתי ילדה שקטה וביישנית ונהניתי להתבונן בסביבה, להקשיב לאחרים, ללמוד על אנשים ולהמציא לעצמי סיפורים. עד היום הדבר שאני מצטיינת בו הוא הקשבה ופעמים רבות אנשים זרים שאני פוגשת נוהגים לספר לי את סיפור חייהם".
מה משך אותך למסלול שבו עסקת, בסופו של דבר?
"בהתבוננות על חיי לאחור אני יכולה למצוא מחזוריות של שבע שנים. כל שבע שנים חיי מובלים אותי למסלול אחר. למדתי אומנות ותרפיה באומנות, עסקתי באומנות, בתפירת שמיכות טלאים, ברקמה, בחינוך לא פורמאלי ובהדרכה. בשבע שנים האחרונות חזרתי לאהבת הנעורים שלי הכתיבה ולהפתעתי מצאתי את עצמי יוצאת מן המגרה ומן הקטעים הקצרים וכותבת רומן ארוך".
מה החוויה המשמעותית ביותר שהייתה לך בחיים, ולמה דווקא היא המשמעותית מבחינתך?
"זה אולי ישמע קלישאתי אבל החוויה המשמעותית ביותר בחיים שלי היא ההורות. הדאגה לילדיי, האתגרים שאליהם נחשפתי בגידול ארבע אנשים כל כך שונים ממני שינו אותי בצורה שאני לא חושבת שהייתה מתרחשת בדרך אחרת. ילדי לימדו אותי ועד היום מלמדים אותי להתבונן על העולם בדרכים שונות ואחרות ממה שמאפיין אותי באופן טבעי".
מה מניע אותך להרגיש רלוונטית ומשמעותית עבור אחרים, בחיי היום יום שלך?
"אני אוהבת להקשיב. אנשים רבים באים אלי או כותבים לי ואני מנהלת איתם שיחות פרטיות ומנסה לעזור להם. אחותי תמיד צוחקת עלי שאני אוספת חתולי רחוב (למען האמת גם חתולי רחוב אני אוספת)".
בשעות הפנאי, אם יש לך כאלה, מה את אוהבת לעשות?
"אני אוהבת מאוד לקרוא וקוראת כשלושה עד ארבע ספרים בשבוע כמו כן אני אוהבת מלאכת יד, לתפור, לרקום ולסרוג".
כתבת ספר ביכורים מאוד ישראלי, אבל גם מאוד אחר. מדוע בחרת דווקא בסיפור הזה?
"אני לא מרגישה שבחרתי בסיפור , אלא להיפך – הדמויות של הספר בחרו בי. מרגע שדמיינתי אותן הן הציקו לי והטרידו את מנוחתי עד שסיפרתי את סיפורן".
ספרי מעט על הדמויות והעלילה. בלי ספויילרים!
"ספרי, "לא ראיתי את זה", מספר על זוג תאומים בני שבע-עשרה: בן ובת ממשפחה דתית בורגנית מפתח תקווה. יש ביניהם קשר חזק אבל גם סודות. וכמו הרבה תאומים יש ביניהם חלוקת תפקידים: נדב מופנם, שקט ועצור, והודיה מוחצנת ורגשנית. הוא מרגיע אותה והיא מדברת בשבילו. אבל לנדב יש סוד, סוד שהוא מעדיף לא להתמודד איתו ולא לשתף עם אחותו, הוא הומו. ושכאינו יכול יותר להכיל את הסוד הוא בורח לישיבה לנוער נושר בצפת, ומשאיר את הודיה המבולבלת בבית לבדה עם ההורים.
העזיבה של נדב מערערת את הקשר בין התאומים ומאלצת גם את נדב וגם את הודיה להתמודד עם העולם לבדם. הספר עוקב אחרי שנתיים בחייהם. הוא מספר על אהבות ראשונות, על התמודדות בין האהבה למוסכמות העולם הדתי בו גדלו ועם והבנה שהמציאות היא לא בדיוק מה שסיפרו להם".
ספרי לנו מעט על האיזון שבין הנפש והחומר, הכתיבה והיום יום ואיך הם באים לידי ביטוי בכתיבה שלך?
"איזון בין הרוח לחומר זה דבר שאני נאבקת בו כל חיי. כשאני שקועה בתהליך יצירתי מאוד קשה לי לנהל את חיי היום יום ולהפך, אם אני עסוקה בטרדות יום יומיות קשה לי למצוא את מקום היצירה בתוכי. אני מנסה ליצור לעצמי מרחב של זמן שבו אני מסתגרת בחדר העבודה שלי וכותבת אבל זה דורש מאמץ. לשמחתי אני בשלב בחיים בו אני יכולה לאפשר לעצמי את בועות הזמן להן אני זקוקה ליצירה".
בחרת לכתוב בספר על יחסים ומשפחה, על אמונה ואמון. מדוע זה הכיוון שמוביל את הסיפור?
"אני מאמינה גדולה במשפחות. מאמינה בכוח של משפחה לתמוך או להרוס לכן עניין אותי לכתוב על יחסים בין אח לאחות. מכיוון שגדלתי בחברה הדתית לאומית כתבתי על מה שאני מכירה. הסתובבו אצלי בבית בני נוער דתיים ודתלשים שחיפשו את מקומם בחיים. ואני עשיתי מה שאני עושה הכי טוב התבוננתי, הקשבתי ותמכתי. הנערות והנערים שהכרתי היו ההשראה לכתיבה שלי".
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאת מקווה שהוא יעשה בעולם עבור אנשים?
"דבר ראשון כחובבת קריאה בעצמי רציתי לכתוב ספר מהנה ומעניין לקריאה. מעבר לזה היה לי חשוב להציג את מורכבות החיים של נוער דתי להט"בי. המסר העיקרי שבני נוער דתיים-להט"בים, כמו נדב, מקבלים מהסביבה הוא שהקיום שלהם הוא בלתי אפשרי. הם מוסללים לטיפולי המרה מצד אחד או ליציאה בשאלה מצד שני. וחיים בפחד שהאנשים היקרים להם לא יאהבו אותם. רציתי להביא את הקול של הנערים הללו בצורה האוטנטית והטובה ביותר.
בתקופה האחרונה החברה שלנו סובלת מקיטוב, כולם רוצים להשמיע את קולם אבל יש תחושה שאף אחד לא רוצה להקשיב. אני מקווה שהספר יגיע להורים ונוער ושיפתח את הלבבות של הקוראים והקוראות. שישפוך אור על הקשיים של נוער להט"בי ויתן להם קצת נחמה".
איזה חלום עדיין לא הגשמת?
"אני חולמת לכתוב עוד ספרים ולהצליח כלכלית כסופרת".
מה את חושבת על זירת הספרות לנוער בישראל?
"אני חושבת שיש הרבה ספרים טובים לנוער צעיר, אבל הייתי שמחה לראות יותר ספרים המיועדים לנוער בוגר ולצעירים בגילאי 17-24".
את הספר "לא ראיתי את זה", שראה אור בקינמון הוצאה לאור, אפשר להשיג באתר ההוצאה https://cinnamon-publishing.com/product/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94/
או באתר המחברת- https://noalie97.editorx.io/tamargalbooks
הוספת תגובה