הנשיא ורעייתו לקחו השנה חלק במיזם ׳זיכרון בסלון׳, לצד כ-25,000 ישראלים שיפתחו את דלתות בתיהם לאורך החודש הקרוב, ואירחו בסלון הנשיאותי את שורדת השואה אינס ניסים. אינס, נצר לקהילת יהודי סלוניקי, נתנה את עדותה ושיתפה מסיפורה האישי, יחד עם אורחים נוספים שלקחו חלק בדיון פתוח לצלילי שירתו של הזמר יונתן רזאל, שביצע את שירו "קטונתי" ואת שירו של יהודה פוליקר ״אפר ואבק״.
אינס ניסים, שהייתה רק בת 14 עם פלישת הגרמנים ליוון, תיארה את סיפור הבריחה שלה ושל משפחתה מסלוניקי, דרך טורקיה לארץ ישראל. לדבריה "כשמדברים על השואה לא מזכירים את השואה ביוון, לפעמים שואלים אותי 'ביוון הייתה שואה?’״. היא מרגישה שליחות גדולה להשמיע את הקול של סיפור שואת יהדות סלוניקי.
אינס ניסים שיתפה את עדותה: ״היהודים ביוון השתלבו יפה, הם היו במסחר, היו רופאים ובעלי עיתונים. זו היה באמת קהילה מאוד צבעונית כי אנשים דיברו הרבה שפות, גרמנית וגם צרפתית. כשהגיעו הגרמנים בשנת 1941 אז הכל השתנה. כל הילדות היהודיות לא יכלו ללכת לבית הספר. הנוצרים שהיו הולכים לא היו נותנים להם ללמוד. בנוסף, למשל לאבא שלי היו 3 קומות של רהיטים, הם נכנסו, ניקו את הכל ושלחו לגרמניה.
בשנת 1943 החליטו שכל היהודים צריכים להתרכז בגטו אחד גדול. הם התחילו לקחת כל כמה ימים חלק מהיהודים, היו מביאים אותם עם כלבים ונותנים להם ללכת עד לתחנת הרכבת ואז היו יוצאים ברכבות לאושוויץ. מורה שלי בבית ספר, מורה ליוונית עתיקה, הופיעה אצלנו בבית ואמרה לאבא שלי: אני לא יודעת מה שמחכה לכם, אבל אני מוכנה לקחת את אינס הביתה, ואם אתם לא תחזרו אז אני אציל אותה. אבא שלי אמר לה: אני יודע שזה כרוך בסכנה גדולה בשבילך, אבל אם את יכולה לקחת את שתי הבנות, (היינו שלוש אחיות), כך אני אוכל לזוז ולמצוא את הדרך. וככה היא לקחה אותנו, היא הייתה גרה עם אישה זקנה שלא היה אפשר להגיד לה אז היא הכניסה אותנו לאיזה ארון. אני רוצה להגיד לכם ששלושה ימים אני ואחותי לא פצינו פה. היא הייתה באה בערב מהעבודה והיא הייתה לוקחת אותנו להאכיל אותנו ולשירותים.״
אינס תיארה כיצד המשפחה חצתה את הגבול לחלק האיטלקי של יוון על גבי סוסים, במסע שהיה כרוך בסכנה גדולה. לאחר נפילת איטליה במלחמה, הגרמנים השתלטו גם על דרום יוון, כולל אתונה בה שהו, ודרשו כי היהודים יירשמו אצל הרשויות, על מנת לשלוח גם אותם למחנות ההשמדה. משפחתה של אינס הצליחה לברוח לטורקיה, שהייתה נייטרלית, בסיוע הפרטיזנים. לאחר מסע מפרך, עם מעט הכסף שנשאר להם, הצליחו להימלט דרומה, עד שהגיעו לחלאב שבסוריה ומשם לישראל ברכבת. אינס תיארה בהתרגשות את ההגעה לארץ ישראל למרות התנאים הקשים, ובנסיעה המרגשת למרכז היישוב היהודי בארץ ישראל, לעיר תל אביב, שם היא גרה היום.
נשיא המדינה פתח את דבריו ואמר לאינס: ״אנחנו מאוד מתרגשים שאת איתנו. היתרון של המיזם זיכרון בסלון, שהוא צובר תאוצה בלתי רגילה, ומאפשר זיכרון שנוגע לשואה גם באופן אינטימי ופרטי. אני רוצה בהזדמנות הזו להזכיר גם את בת דודתו של אבא שלי ששמה היה חנה גולדרברג שהיא הייתה בת 20 כשנספתה באושוויץ, היא נלכדה כשניסתה לברוח מהנאצים בצרפת והובלה למחנה מעצר, ומשם ברכבת מסע לאושוויץ. היא הצליחה לשלוח מכתב ועיפרון שהיא זרקה מחלון הקרון לאמא שלה, דודה אסתר שלנו, היא כתבה לאמא: ״חכי לי אני עוד אשוב, אלפים כמוני.״ אני מעלה כאן את זכרה, כמו שכל אחד מעלה את החוויה האישית והמשפחתית שלו."
הנשיא הוסיף: "יהדות סלוניקי הייתה יהדות עצומה, מפוארת ובלתי רגילה. אנחנו נספר על יהדות סלוניקי היום, כי השואה כילתה כמעט את כל הקהילה – כ-97 אחוזים ממנה. בימים האחרונים אנחנו פוגשים ניצולי שואה בני דורך, אינס, ומבוגרים יותר, אנשים מדהימים ומרשימים. אני רוצה להעלות על נס את מי שלא זכה, אני רוצה להעלות על נס וזיכרון את שמואל בלומנפלד ז״ל. שמואל, שנפטר לפני כמעט שבועיים, היה צריך להדליק משואה בטקס הממלכתי ביד ושם השבוע. הוא הקדיש את חייו להנצחת הנספים והיה מלווה משלחות, אדם מדהים שכמובן היה לו סיפור שואה בפני עצמו. עלינו להזכיר מדור לדור ולהודות לכל מי שסיפר, וכמובן גם להודות למיזם זיכרון בסלון.״
הוספת תגובה