סטודנטים שימו לב! למידה, זיכרון והצלחה במבחנים

מגדלי השן של האקדמיה:

הביאו לעולם חתך ברור של דרישות עילית, של למידה מרוכזת של הרבה מאד מידע כתוב. הדבר גרר בעקבותיו לילות ארוכים ללא שינה וצורך "לעבור על כל החומר" בזמן קצר ובלילה שלפני הבחינה. כל מי שלמד לבחינה מאיימת כזו או אחרת, מכיר את תחושת המוח שנאטם וכבר לא מצליח לספוג כלום, את ההצפה והגלישה של המידע על פני המוח החוצה והרחק מיכולת הקליטה.

הסוסים הדוהרים:

כל מי שהיו או עדיין סטודנטים מכירים את הלילות הלבנים, את הניסיון לקרוא מאמר או ספר לפני השינה ואת הסצנה הבאה מתרחשת: הדפים הופכים לגבעות והמילים הופכות לעדר מוסטאנגים חופשיים הדוהרים להם אל מחוץ לגבעות, והרחק מן העין. לעיתים הנמנום הופך לשינה עמוקה ולעיתים מתעוררים בפרפורים אחרונים לשוב ולקרוא, הגבעות חוזרות לרגע לדפים, עדר המוסטאנגים חוזר להיות אותיות מאולפות מסודרות בשורות. העיניים קוראות אך המוח לא קולט כלום. קוראים שוב ושוב את אותן השורות והן לא מצליחות לחדור את מסך הברזל היורד בעוצמה על המוח. אלו הן התחושות באופן ציורי אמנם, אך מה שקורה במוח לא כל כך שונה.

מה קורה לנו במוח במצב הזה?

מחקרים שנערכו על סטודנטים שהיו אמורים ללמוד הרבה מאד חומר ולמדו הרבה בלילות, הראו כי המקום במשמש כתיבת הדואר הנכנס של המוח = ההיפוקמפוס, הראה פעילות ערה של למידה לאחר לילה של שינה רצופה ואילו אצל סטודנטים שלא ישנו כמעט ההיפוקמפוס הראה שאין שום פעילות או קליטה של למידה חדשה, בכלל! מסך הברזל שיורד על ההיפוקמפוס איננו רק תחושה, הוא אכן מפסיק כל פעולה של למידה או קליטה. כל ניסיונות הלמידה שמתרחשות בהעדר שינה – נצברות במאמץ רב בזיכרון קצר טווח שאינו יכול להכיל הרבה מידע. המידע נפלט מידית בעת המבחן וחודש לאחר מכן לא יישאר לו כל זכר בזיכרון. לרוב כבר ביום המחרת לא יהיה לו שריד. יתרה מזו יהיה צורך לחזור על הפעולה העקרה למבחנים אחרים, המגיעים בזה אחר זה ללא התחשבות.

האם יש דרכים מותאמות?

בהחלט כן. למה הדבר דומה – אם נרצה לאכול את הארוחה הטעימה ביותר אך היא לא תהיה מחולקת למנות אלא ערמה ענקית של מזון שאמור להידחס בבת אחת לגופנו – סביר להניח שארוחה כזו לא תהיה אטרקטיבית ויהיה קשה להנות ממנה או לשמור על הבריאות. גם מידע אקדמי אמור להיות "ארוחת גורמה" אך כשהוא נערם באופן קיצוני – הוא פשוט "לא אכיל" ולא ניתן "לעיכול".

הדרך הנכונה, אם כן, היא לחלק למנות קטנות וטעימות, ללמוד כל מנה ולהנות ממנה, לערוך הפסקות ומנוחות בין מנה למנה, לחלק לקבוצות את המאמרים, להעמיק ולהבין את הסיבה או הטעם, של כל פרק  וחלקו בתוך הלמידה השלמה. להבחן לאחר מקטעים קצרים יותר של למידה ובמרווחים הוגנים. כך יש סיכוי שאכן תתרחש למידה משמעותית ויישומית.

שיטות הערכה חלופיות: 

קיימות גם שיטות הערכה אחרות פרט לדחיסת חומר קריאה בכמות מוגזמת ומבחנים. שיטות אלה דורשות השקעה קצת יותר גבוהה מהמורה או המרצה. היא דורשת היכרות עם התלמידים ועם יכולותיהם. שיטות הערכה כמו עבודות חקר או פורטפוליו, חלקן קיימות גם היום כמו סמינריונים או מחקרים.

לא פחות מ- 7 שעות שינה בלילה:

כך או כך הדרך הטובה ביותר ללמידה – היא שינה רצופה. היא מאפשרת למידה בשעות הערות, היא מאחסנת את הלמידה שהתרחשה בזיכרון ארוך טווח, במשך הלילה, היא מפנה מקום ללמידה חדשה בכל לילה מחדש. באופן אידיאלי – אם אפשר היה להניח ראש לעשר דקות, בין שיעור לשיעור – הלמידה היתה מלאה, עמוקה ולטווח ארוך. אך בעולם המתייחס לראשים של בני אדם, ילדים או בוגרים, כאל מחסן מבולגן וחסר ערך אמיתי – אל לנו להתפלא כי לא ממש נשאר שם משהו לאורך זמן.

אפשר גם אחרת:

אני מאמינה כי יגיע הזמן שבו תתאפשר למידה נכונה, מתוך סקרנות אמיתית שאינה יודעת שבעה. כזו שיוצרת עולמות חדשים ומטרתה להחלים, לשפר ולהיטיב עם האנושות באשר היא.