הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃ וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי׃ וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃" .
בני ישראל ממשיכים במסעם לכיוון ארץ כנען, ולאחר שהפילו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן, שהיו מלכים חזקים מאוד, הם מפילים פחד על כל יושבי האזור. בלק, מלך מואב, ראה שסיחון, שניצח את מואב בתקופת מלכם הראשון, נחל תבוסה דרמטית מבני ישראל. בלק הרגיש מאוים מהתקרבותם של בני ישראל, והוא החליט לנסות כלי נשק שעד היום לא נוסה נגד בני ישראל והוא לשכור את שירותיו של אדם בשם בלעם, קוסם בעל כוחות על טבעיים, כדי שיקלל את בני ישראל.
לפרשת בלק ובלעם חשיבות כפולה:
- דבר ראשון, הסיפור מבטא את השגחתו הקרובה של הקב"ה על בני ישראל.
- דבר שני, הדברים שבלעם אומר חשובים כשלעצמם מאחר שהם אינם נובעים ממנו, אלא הושמו בפיו בעל כורחו והם מבטאים אמיתות יסוד אודות עם ישראל ועתידו.
הנושאים הנידונים בפרשת בלק:
- בלק ובלעם
- אתונו של בלעם
- ברכותיו של בלעם
- בלק ובלעם
הרקע לפרשה
בלק בן ציפור נולד וגדל בעיר פתור הנמצאת בארם. באותה עיר ממש התגורר אדם בשם בלעם, שהיה שקול בדרגתו למשה רבינו. בלעם היה נביא ובין יתר מעלליו הוא בירך בזמנו את מלך סיחון שינצח במלחמה את מואב, והדבר אכן קרה. כמו כן, בלעם ניבא לבלק שהוא עתיד למלוך. לאחר מותו של מלך סיחון, משלחת חכמי מואב, שהגיעה למדין, הציעה לבלק לבוא ולמלוך עליהם כדי שיצילם מבני ישראל. בלק היה נסיך במדין, ונענה להצעה. כך התממשה נבואתו של בלעם, שבלק עתיד למלוך. לאחר שהתמנה למלך, החליט בלק לשכור את שירותיו, של בלעם, שאותו הכיר והעריך את יכולותיו. עד כאן הרקע לפרשה, וכעת נחזור לפרשה…
בלק בן ציפור, מלך מואב, ידע שבני ישראל מתקרבים לארצו ששוכנת סמוך לארץ כנען, ככתוב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא". בלק ידע שמשה רבינו, גר בארץ מדיין אצל יתרו, ואף נשא את בתו ציפורה לאישה, ולכן שלח שליחים למדיין כדי לנסות לעמוד על סוד כוחו של משה. המדיינים ענו לו שסוד כוחו של משה הוא בפיו ובכוח תפילותיו הוא מסוגל לשנות את הטבע. בלק שמע על כך וחשב לעצמו שגם הוא יבוא אל בני ישראל בפיו. מה עשה ? פנה אל בלעם. דבר מעניין הוא שבין מואב למדין שררו יחסי איבה, אך בשל פחדם המשותף מפני בני ישראל, עשו שלום ביניהן.
מי היה בלעם?
בלעם היה נביא של הגויים. איך ייתכן דבר כזה? כדי שבעתיד הגויים לא יוכלו לבוא בטענות אל הקב"ה על כך שהם ירדו מן הדרך הטובה ושהם אינם צדיקים, הקב"ה נתן להם נביא שהיה בדרגתו של משה רבינו. הקב"ה סיפר גם לו את כל סודות הבריאה. כך לא יוכלו הגויים לטעון בפני הקב"ה לעתיד לבוא, שבני ישראל צדיקים כי הקב"ה נתן להם נביאים: משה, שמואל ואחרים ומלכים כמו: דוד ושלמה ואחרים, ולכן בני ישראל צדיקים והגויים לא הגיעו למדרגתם וירדו מן הדרך הטובה.
רש"י[1] אומר שהגויים ביקשו נביא, וה' נתן להם את בלעם לנביא. אומרים חז"ל, שכוחו היה ככוחו של משה, ודרשו על הכתוב" ולא קם נביא בישראל כמשה" בישראל לא קם, אבל בגויים קם.
נשאלת השאלה: הלא הקב"ה דיבר איתו, אם-כן איך היה רשע כל-כך?
תשובה: מסבירים את רשעותו על פי משל:
שתי נשים בישלו אותו תבשיל, אצל האחת יצא האוכל בטעם ובריח טוב ונעים, ואילו אצל השנייה יצא התבשיל בטעם ובריח רע. שאלה אותה האישה לחברתה, הרי שתינו בישלנו אותו תבשיל, ולמה שלי יצא מקולקל? השיבה השנייה, תגידי, האם רחצת את הכלי יפה לפני שבישלת בו? אמרה לה, לא רחצתי את הכלי, השיבה לה, מובן הדבר: בישלת את התבשיל הטוב, בתוך כלי מלוכלך, ולכן יצא כך התבשיל.
מה הנמשל?
וזהו הנמשל: משה הכין את עצמו לכלי יפה במצוות ובמעשים טובים, כאשר מצינו, כשהיה רועה צאן, וריחם על הצאן, ולכן היה כלי צח ונקי וקיבל את השראת השכינה, ועלה במעלות הנבואה, מה שאין אצל בלעם שהיה מלוכלך ומטונף, וקלקל את כל הטוב שקיבל.
שאלה: למה נקרא שמו בלעם?
תשובה: שרצה לבלוע את עם ישראל.
כאמור, בלק שלח שליחים כדי שיקראו אל בלעם שיבוא לקלל את בני ישראל מאחר והכיר בכוח פיו של בלעם, ככתוב: " כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר׃" (תאור – תקלל, יואר – יוקלל). כלומר, מה שבלעם מברך – מבורך, מה שהוא מקלל – מקולל.
השליחים מגיעים אל בלעם ומוסרים לו את דברי מלכם. בלעם בתגובה עונה להם שהוא תלוי בקב"ה ומציע שישנו אצלו את הלילה, אולי הקב"ה יתגלה אליו בחלום, ויגיד לו מה לעשות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם׃".
בלילה נגלה הקב"ה אל בלעם ומודיע לו שהוא לא הולך עם המשלחת למואב כדי לקלל את בני ישראל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא׃".
בלעם היה גאוותן, ובבוקר שלח את המשלחת חזרה ואמר להם שהקב"ה מסרב לאפשר לו ללכת עם אנשים כמוהם. על כן, בלק, בתגובה שלח משלחת של שרים חשובים יותר כדי שישכנעו את בלעם לבוא: " וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה׃" ומוכן לעשות הכל כדי שבלעם יבוא: "כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה" והעיקר שיקלל את בני ישראל: "וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה׃" (קבה – קלל).
בלעם אמר להם שגם אם בלק ייתן לו את כל ביתו מלא כסף וזהב, הוא לא ברשות עצמו והוא תלוי במה שהקב"ה יגיד לו. גם להם הוא הציע להישאר ללון ובלילה הקב"ה יגיד לו מה לעשות. הקב"ה נגלה אל בלעם בלילה והודיע לו שרק מה שהוא ישים בפיו הוא יוכל לומר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה׃".
בבוקר בלעם החליט ללכת למלך מואב. בלעם ידע שיש לו יכולת לדעת מתי מידת הדין פועלת בעולם ואז הוא ינצל את הרגע כדי להכניס קללה. בלעם היה יודע דעת עליון – שהיה יודע את הרגע שהקב"ה כועס, וברגע זה אפשר לומר את המלה כַּלֵם (=כלה אותם = השמד אותם), וזהו שנאמר "ותרועת מלך בו "שתיבת "כלם" נתהפך למלך (כלם בהיפוך אותיות זה מלך) או שקללה שהתחיל לומר באותו רגע הייתה מזיקה אף אח"כ (תוספות ברכות ז' ע"א).
הקב"ה כעס על כך שבלעם הולך: "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא" , ולכן שלח מלאך לעצור אותו: "וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ׃".
- אתונו של בלעם
האתון שעליה רכב בלעם, ראתה את המלאך עומד כשחרבו שלופה לפנים ומיד ירדה מן השביל והלכה לשדה: "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה". בלעם היכה את אתונו כדי שתחזור לשביל: "וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ׃", אך המלאך נגלה שוב בשביל בין הכרמים: "וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה׃". האתון ראתה את המלאך וכדי לעקוף אותו היא זזה הצידה לכיוון הגדר עד שרגלו של בלעם נלחצה אל הגדר: "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר" . שוב פעם היכה בלעם את אתונו: "וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ׃" . בפעם השלישית נעמד המלאך במקום צר ללא מעבר: "וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול׃" ואז האתון פשוט רבצה על הקרקע ולא זזה: "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם". בלעם כעס מאוד והחל להכותה: "וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׃" . ברגע זה ממש התרחש נס: "וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים׃". בלעם השיב לאתונו שהוא היכה אותה: " וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ׃".
שאלה: מדוע פתח הקב"ה את פיה של האתון כך שתוכל לדבר?
תשובה: הקב"ה רצה להראות לבלעם שרק הוא זה ששם את המילים בפה ואם הקב"ה רוצה, אז גם האתון תדבר. הנס הזה היה סימן, איתות משמים, שגם בלעם יגיד רק את מה שהקב"ה ישים בפיו.
הקב"ה איפשר לבלעם לראות את המלאך: "וַיְגַל יְהוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו׃". המלאך שאל את בלעם מדוע הוא היכה את אתונו שלוש פעמים, הרי המלאך נשלח למנוע מבלעם לצאת לקלל את בני ישראל: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי׃" . האתון הצילה אותו בעצם זה שהיא סטתה מן הדרך עד שהתיישבה על הארץ, כי אם היא הייתה ממשיכה, המלאך היה הורג את בלעם ומשאיר את האתון בחיים: "וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי׃ ".
בלעם התנצל בפני המלאך: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי׃". המלאך השיב לו שהוא יכול להמשיך ללכת עם המשלחת, אך רק את דבר הקב"ה מותר לו להגיד: "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר".
בלעם המשיך בדרכו למואב: "וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק׃".
- ברכותיו של בלעם
כשבלעם הגיע למואב, קיבל אותו בלק, מלך מואב, ושאל אותו מדוע התעכבת? האם חששת שלא אוכל לשלם לך? : "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ׃" בלעם השיב לו שרק מה שהקב"ה ישים בפיו הוא יוכל להגיד: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃".
בלק עשה שלושה ניסיונות לקלל את בני ישראל, כל אחד במקום אחר.
ניסיון ראשון:
בבוקר בלק לקח את בלעם למקום גבוה שנקרא: "במות בעל" (גבעה לעבודה זרה) ומשם ראה בלעם את קצה מחנה בני ישראל. בלעם ביקש מבלק לבנות לו שבעה מזבחות ובהם הקריב פר ואיל, כפי שעשו אבותינו, ובכך קיווה שהקב"ה יאפשר לו לקלל. בלעם הלך לבד הצידה, מתוך תקווה שהקב"ה יתגלה אליו ביום (בדרך כלל, הקב"ה התגלה אליו בלילה): "אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי׃". לא משנה מה בלעם ניסה לעשות, במקום קללות יצאו לו ברכות:
- "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" – בני ישראל נשענים על זכויות האבות והאימהות, שהן חזקות כסלעים וגבעות.
- "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב׃" – עם זה אינו חלק ממשפחת העמים.
- "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל " – עם ישראל הם ישות בפני עצמה, ואינם נשלטים על ידי מספרים.
- "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ׃" – בלעם אומר: הלוואי שיהיה סופי כמו אחד מישראל.
בלק התרגז על בלעם על כך שהוא הביא אותו לקלל ובסוף הוא ברך אותם: "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ׃" השיב לו בלעם שהוא אומר את מה שהקב"ה שם בפיו: "וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר׃".
ניסיון שני:
בלק לקח את בלעם למקום גבוה אחר שנקרא: "שדה צופים", ומשם ראה שתהיה פורענות לישראל, ששם נפטר משה רבינו. בלעם חשב שמשם יצליח לקלל. גם שם בנה מזבחות והקריב פר ואיל, אולם גם שם במקום קללה יצאה ברכה:
- "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל׃" – בני ישראל ראויים להיות מבורכים מאחר שם לא עוסקים בניחושים ובקסמים. אין להם צורך בזה מאחר שהקב"ה מעביר להם מה נגזר בשמיים באמצעות נביאים ובאמצעות האורים והתומים.
- "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" – כשבני ישראל קמים בבוקר הם מתגברים כארי לעבודת הבורא ולקיום המצוות.
- "לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃" – הקב"ה שומר על בני ישראל, נלחם את מלחמותיהם ומפיל את אויביהם חללים.
גם הפעם בלק כועס על בלעם, שנשכר לקלל ובפועל מברך…
ניסיון שלישי:
בלק לא מתייאש, ובפעם השלישית הוא לוקח את בלעם למקום אחר הנקרא: "ראש הפעור" (מקום לעבודה זרה של מואב) ומשם רואים את המקום שבו חטאו בני ישראל בחטא העגל. גם שם בנו שבעה מזבחות, והוקרבו שבעה פרים ושבעה אילים. בלעם כבר הבין שאין לו מה ללכת הצידה כי הקב"ה איננו מעוניין שהוא יקלל את בני ישראל. מה עשה? חשב בליבו על חטא העגל מתוך תקווה שכך יצליח לעורר קיטרוג בשמיים על בני ישראל. בתגובה הקב"ה הסיט מעט את ענני הכבוד והראה לו את הצניעות שבה מסודרים האוהלים של בני ישראל, כך שנשמרת פרטיותם. כמובן, שלא הועיל להם ובמקום קללה יצאה הברכה:
- "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃" – בלעם ראה שפתחי האוהלים של בני ישראל אינם פונים אחד אל השני, כחלק מצניעותם ושהשכינה שוכנת במשכן.
- "וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים" – לשון הצלחה.
- "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃" – המלך הראשון של בני ישראל ינצח את אגג, מלך עמלק, ובהמשך מלכות ישראל תתקיים ותתנשא כאשר יבואו דוד ושלמה.
- "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃" – מי שגורם להם להגיע לגדולה הזאת, הוא הקב"ה שהוציא אותם ממצרים והוא ישמיד את אויביהם.
- "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" – בני ישראל יתיישבו בארצם בכוח ובגבורה.
- "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר׃" – כל מי שיברך את בני ישראל – יבורך, כל מי שיקלל את בני ישראל – יקולל.
הסיפור מסתיים בכך שבלק כועס על בלעם ואומר לו: קראתי לך לקלל את אויביי ולבסוף ברכת אותם שלוש פעמים, ככתוב: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים׃", ועל כן ברח לארצך: "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ".
לפני שבלעם שב לארצו, הוא נתן עצה לבלק, וגם סיפר לו מה יקרה באחרית הימים: "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃", וכך התנבא:
- "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת׃" – בעתיד ישראל יגיעו לגדולה וייצא מנהיג, דוד המלך, שינצח את מואב ויוכל להשמיד את כל אומות העולם (כל אומות העולם יצאו משת, בנו של האדם הראשון).
- "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃" – ארץ אדום תיפול בידי ישראל, שינצחו בכל מקום.
- "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃" – מיעקב ייצא גם מלך המשיח, שישמיד את כל מי שיצא מאדום ונמצא ברומי.
- "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃" – עמלק היה העם הראשון שהעז להילחם בישראל, וקידם את שאר העמים להילחם בישראל, ועל כן סופו שיושמד.
- "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ׃"– בני יתרו (הקיני) זכו להתחבר לבני ישראל, המשולים לדבר איתן, ובכך הם ניצלו.
- "כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ׃ וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל׃ וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד׃"- ספינות גדולות יגיעו מרומי, שיענו את אשור ואת בני ישראל, ובסופו של דבר רק בני ישראל ישרדו.
עצת בלעם לבלק
בלעם אמר לבלק שמאחר והקב"ה שונא זימה ושונא עבודה זרה, הוא יעץ לו להפיל את בני ישראל בזנות עם בנות מואב ובעבודה זרה, וכך הקב"ה יעניש אותם. בלק השתמש בעצה זו ואלפי מבני ישראל נפלו בכך: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב׃ וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן׃ וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל׃".
הקב"ה כעס על כך והורה להרוג ולתלות את החוטאים כנגד השמש: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל׃".
זמרי בן סלוא, ראש שבט שמעון, התכוון לחטוא עם המדיינית, כזבי בת צור, לעיני משה וכל עדת בני ישראל. הם נכנסו ביחד לאוהל. פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן לקח רומח ודקר את שניהם בשעת מעשה וכך נעצרה המגיפה בה מתו עשרים וארבעה אלף איש: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׃ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף׃".
שאלה : למה נקרא שמו בלק בן צפור ?
בלק – שבא ללוק את דמם של ישראל.
בן צפור – שעף עליהם כצפור לקללם (בעל הטורים).
מהם המסרים בפרשה?
- בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (מסכת מכות י ע"ב)
באופן כללי, הכוונה היא , שאם אדם מעוניין ללכת בדרך מסוימת ואף מתעקש וחפץ ללכת בה, אז משמיים יתנו לו את מבוקשו, ואף 'יוליכו' אותו בדרך זו. המשפט הזה מבטא את כוח הבחירה שהקב"ה נתן לאדם. לא שוללים מהאדם את האפשרות לבחור ברע, ומעבר לכך מסייעים לו ומוליכים אותו בדרך אשר בחר.
באופן ספציפי בפרשה הכוונה היא שהקב"ה ראה את רצונו העז של בלעם להיענות להזמנה של בלק, והוליך את בלעם בדרך שהוא בחר לעצמו. בסופו של דבר, לפני שבלעם שב לארצו הוא התעכב במדיין ונהרג במלחמת ישראל במדיינים.
- כוחה של תפילה:
לצערנו, יש אנשים שחושבים שאם הם מתפללים, הם מדברים לקיר. הם חושבים שהקב"ה לא שומע אותם, לא מעריך אותם, לא מתייחס אליהם ואז הם מזדרזים לסיים את התפילה ולחזור לעיסוקיהם.
הרב יוסף מזרחי מספר כמה ניסים אדירים הוא ראה מכוח התפילה. היה אצלו בחור בישיבה שלפני שהוא חזר בתשובה הוא עבד בהובלות. הוא היה אחראי על כמה גויים ובסמיטריילר הם היו מעבירים דירות ממדינה למדינה בארה"ב. יום אחד ה- FBI תפסו את הבוסים שלו. הם עשו עבודה לשופט פדרלי. הם לא ידעו שהוא שופט. הם העבירו לו את התכולה מניו-יורק לאטלנטה. כשהגיעו לאטלנטה הם אמרו לו: "אדוני, ה- 7,000 $ ששילמת על ההובלה זה לא כולל קופסאות, דלק, ועוד דברים". בקיצור, הם הוסיפו לו עוד כמה אלפים. השופט ענה להם: "אני מצטער, יש לי קבלה שזה המחיר הסופי וזה שולם. אין שום סיכוי שאני אוסיף לכם פרוטה על ההסכם בינינו. הנה ההעתק שלי". אמרו לו: "לא איכפת לנו. אתה רוצה להחזיק בנייר הזה – תחזיק. אם תביא לנו עוד 5,000 $ – יפה, לא תביא, אנחנו מסובבים את המשאית ונוסעים חזרה לניו-יורק. אחר כך תצטרך לשלם מחדש על כל ההובלה. לא פורקים כלום עד שאתה לא משלם ובמזומן, לא בכרטיס אשראי. רק מה שהם לא ידעו שהוא שופט פדרלי. השופט אמר טוב: "התעסקתם עם האדם הלא נכון". שילם להם. נתנו לו קבלה ששילם 5,000 $ פרקו, נתן להם לגמור את העבודה ונסעו. השופט שם עליהם את ה-FBI : מצותתים להם, מקשיבים עוקבים אחריהם, השתילו להם סוכן סמוי שהגיע בתור סבל. הם לא יודעים שהוא שתול. הוא אוסף נגדם ראיות, מקליט הכל. ככה איזה שנה עקבו אחריהם וראו שהם עושים את זה בשיטה לכולם. יום אחד פרץ ה-FBI לקחו את שני השותפים הישראלים האלה למאסר – 14 שנה בית סוהר הם קיבלו ולקחו להם את כל הכספים שלהם: בתים הכל לקחו להם ולא השאירו להם כלום! זה לא בארץ נותנים לך קייטנה עם שש-בש וכדורגל ואיזה קנס של סעודת הודיה. פה זה עמלק. עונש זה עונש פה, לא יעזור במיוחד על עבירות צווארון לבן.
בקיצור, הישראלי הזה בינתיים חזר בתשובה. הוא רק היה עובד בשבילם. הישראלי הזה בזמן שהוא היה בישיבה פתאום נודע לו שתפסו את הבוסים שלו וגם אותו מחפשים. יום אחד תפס אותו שוטר ועצר אותו. הוא מבוקש. הוא עמד לפחות לפני 10 שנים מאסר. הכל מוקלט, יש ראיות נגדו. הוא היה בין אלו שעשו לשופט את מה שעשו. בינתיים הוא חזר בתשובה, נהיה צדיק. כבר התובע אמר לו: "אין בכלל מה לדבר, אין, אין. זה אותו עניין. לא יכול להיות שתקבל פחות מהם, אולי שנה פחות בגלל שאתה לא היית בעל הבית." בקיצור, הבנאדם אבוד, מיואש. הכניסו אותו ל- 46 יום למאסר: שירותים אחד באמצע החדר בלי מחיצות. עם שחורים ופורטוריקנים וצלקות ורוצחים, אנסים, טיפוסים הכי נוראיים שיש בעולם.
הוא סיפר: "תאר לך שאתה צריך לשבת בשירותים ומסתכלים עליך עכשיו 40 רוצחים שחורים ופורטוריקנים וקעקועים וכל הצמות האלה, וכל אחד עם שרירים וכל אחד 1.9 מטר ומסתכלים ואתה יהודי עוד, לא חשוב דתי או לא דתי. אתה צריך עכשיו לשבת בשירותים, אין מחיצות, מפחדים שאנשים יתאבדו. רק זה לא שווה מאה מיליון דולר להיות יום אחד במקום הזה."
עכשיו הוא היה צריך ללכת למקום לא פחות גרוע מזה ללא פחות מ- 10 שנים! בניסי ניסים התפללו עליו חזק בישיבה. התביעה עשתה איתו עסקה: הוא יודה והוא יקבל 6-7 שנים. אם הוא לא יודה, ילכו איתו על עונש מלא.
הוא הגיע לבית המשפט ביום שישי. שואלים אותו: "אתה מודה בעבירות שעשית?" האנגלית שלו גם ככה לא מי יודע מה. פתאום כנראה נפל עליו פחד. הוא שמע מאסר. הוא אמר להם: "אני לא מודה". השופטת הסתכלה על התובע. התובע הסתכל על העורך דין שלו. כולם קיבלו הלם! שעתיים לפני כניסת שבת. זה היה ביום שישי בערך בשעה 16:00 כולם רוצים כבר לצאת ל- weekend. הוא היה אמור לחתום על הניירות, לוקחים אותו למאסר וזה נגמר. הוא כבר לבוש בפיג'מה חומה של אסירים.
השופטת פונה אליו ואומרת לו: "אדוני, לא הסבירו לך על מה אתה נשפט פה ועל מה אתה חתמת בניירות?" הוא לא הבין מילה מה השופטת אומרת לו. הוא עשה לה תנועה עם הידיים לצדדים שהוא לא מבין כלום. הדם עלה לשופטת לראש. היא התחילה לצרוח על התובע: "מה אתם מבזבזים לבית המשפט את הזמן?! יש לי מאות תיקים פה! אין לי יום, אין לי לילה! נתנה עם הפטיש מכה וצעקה: Case dismissed !!! התיק מבוטל! אתה משוחרר ללכת!"
איך שהוא בא לצאת אומרים לו: "חכה חכה, מה אתה חושב שאנחנו פראיירים?! אנחנו מייד קוראים ל- Immigration (רשות ההגירה) כי אתה לא חוקי פה. לפחות ההגירה יכניסו אותך פה לכמה חודשים למאסר עד שנראה מה אפשר לעשות. שב כאן אל תזוז!" הוא יושב עם אזיקים. עוד שעתיים שבת…
הוא אמר לעצמו: טוב, ניצלתי מזה. השם יעזור, אולי אנצל גם מההגירה. הוא יושב ואומר פסוקי תהילים. כל הישיבה מתפללים עליו ואף אחד לא יודע מה קורה. אין דיווחים מבית המשפט…
פתאום בא אליו שוטר ואומר לו: "יש לי שתי בשורות בשבילך: אחת טובה ואחת רעה. איזה תרצה שאתן לך קודם?" הוא אומר לו: "תתחיל בטובה". אומר לו השוטר: "תשמע טוב, ההגירה – אין להם נציגים פנויים לשלוח אותם לקחת אותך, ולהשאיר אותך כאן עד יום שני אין איפה להשאיר אותך. ולהחזיר אותך למאסר – אין לנו רשות כי השופטת שיחררה אותך. במילים אחרות, אתה משוחרר!" הוא מסתכל עליו והתחיל לרעוד: "אז מה הבשורה הרעה?" אומר לו השוטר: "אם תוך דקה אתה לא מסתלק מכאן, אני אמצא על מה לאסור אותך שוב!"
השוטר נתן לנו את החפצים האישיים שלו: שעון וכו' והוא עם פיג'מה חומה שיחרר לו את האזיקים והוא יצא לרחוב בדאון טאון מנהטן. שעה לפני כניסת שבת הוא יוצא עם פיג'מה חומה לרחוב. מיליון איש רואים אותו, זה כמו אסיר נמלט. אף אחד לא דיבר, אף אחד לא קרא למשטרה, אף אחד לא צעק עליו. הוא עצר מונית. מה הסיכוי שיעלה על מונית אדם עם פיג'מה חומה של אסיר? תראו כמה ניסים. הוא עלה על המונית. אין לו פרוטה בכיס. המקום הכי קרוב שהיה זה של חבר של הרב בבורואו פארק. בלי תנועה זה חצי שעה נסיעה. עם תנועה זה יכול לקחת שעה ומשהו. זה ערב שבת.
דקה לפני שבת הוא נכנס. אישתו של החבר שלו רואה אותו עם הפיג'מה החומה. אף אחד לא ידע מה איתו. כל הישיבה לא ידעו מה איתו עד אחרי שבת. הם חשבו שאם הוא לא התקשר, כנראה שלחו אותו למאסר. הוא אמר לה: "שחררו אותי! ביטלו את התיק" . היא שאלה אותו: "יש לך בגדים?" הוא אמר: "אין לי בגדים". היא אמרה לו: "יש לך מזל, קניתי חליפה לבעלי והיא קצת גדולה עליו. תראה אם זה מתאים לך". הוא לבש את החליפה – בול עליו! הוא התרחץ צ'יק צ'ק, לבש את החליפה ובא לבית כנסת.
הוא נשאר בישיבה כמה שנים. התחתן עם צדיקה. נולדו לו ילדים צדיקים, לומדים בישיבה. עד היום הוא חצי יום לומד וחצי יום עובד. אשתו גם צדיקה עובדת.
הרב מזרחי אמר לו: "אתה כל יום שאתה חי צריך להעריך את החיים פי מאה מכל אדם רגיל. אתה היית צריך לשבת 10 שנים עם המפלצות האלה. מי יודע אם היית יוצא משם ? כמה כבר יוצאים משם? כמה יהודים יוצאים משם בחיים? זה לא מאסר כמו בארץ: אהלן, אחי. זה דוד של זה, זה מזכיר בעירייה, זה מדבר עם השב"ס. זה לא אותו הדבר. כאן אין עם לדבר!".
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi
[1] רבי שלמה יצחקי (1105-1040), המוכר בכינויו רש"י, נחשב לגדול פרשני המקרא ולגדול פרשני התלמוד הבבלי..
הוספת תגובה