הפשע השתולל ואנשי המאפיה הרוסית שדדו ורצחו תושבים תמימים באין מפריע. לא הייתה משטרה, לא הייתה משילות, המצב היה תוהו ובוהו וחסר תקווה. נאלצתי לעזוב את הלימודים באוניברסיטה ולעלות לישראל. כשהגעתי לישראל, חיפשתי את עצמי ובסופו של דבר התגייסתי למשטרת ישראל. התחלתי את שירותי בתפקיד סייר, אחר כך התקדמתי לתפקיד חוקר במחלקת פשעים. בתור חוקר מצאתי את עצמי חוקר תיקים פליליים בהם מעורבים אותם טיפוסים מפחידים של המאפיה הרוסית שמהם ברחתי ברוסיה. בשלב מסוים התחלתי להבין שכדי להצליח בתיקים אלו, לא מספיק לדעת את השפה אלא נדרש ידע יותר מעמיק. למדתי על המאפיה הרוסית לעומק וגיליתי עולם שלם- שיטות פעולה, תת תרבות, קעקועים, קודים, סימנים מיוחדים וחוקים של המאפיה.
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יזמית?
בתשובה לשאלה אני אצטט קטע מהספר שאני כותב: "גדלתי בעיירה קטנה באוקראינה על שפת נהר “דניפרו”. בתור ילד, בגיל 7 אהבתי מאוד ללכת אל שפת הנהר ולתפוס דגים עם חכה. יום יום אחרי בית ספר הייתי רץ אל החוף עם חכה קטנה ותופס דגים. בדרך כלל הייתי תופס דגים קטנים באורך של כ-15 סנטימטר. יום אחד בדרך אל החוף, פגשתי איש שרכב על אופניים, ולשלדה של האופניים, למעלה, היה קשור דג ענק. זנב הדג נגרר על הרצפה מאחורה והאורך שלו היה יותר מהגובה שלי. בחיים לא ראיתי דג בגודל כזה, וגם לא חשבתי בתור ילד שיכולים להיות דגים כל כך גדולים. זאת הייתה מפלצת-ברקודה של מים מתוקים עם פה פתוח עם מלא שיניים חדות. הייתי בהלם מוחלט. מאוד עניין אותי איך האיש תפס את הדג. פניתי אל האיש וביקשתי ממנו שילמד אותי לתפוס דגים גדולים. "איך אתה דג דגים?", שאל אותי הדייג. "אני דג דגים עם חכה", עניתי לו. "ומה אתה שם בתור פיתיון", שאל הדייג. "אני שם חתיכה קטנה של לחם, מגלגל אותה ועושה ממנה כדור קטן של בצק" עניתי. בתגובה, חייך אלי הדייג ואמר "תזכור ילד, דגים גדולים תופסים עם פיתיון חי”. אני זוכר את המקרה כאילו היה אתמול, לא אשכח לעולם את המילים של הדייג.
מה משך אותך למקצוע?
אני אדם יצירתי, בעבודת חוקר במשטרה יש מקום ליצירתיות. בספר שאני כותב יש סיפור שנקרא "לצוד את הצייד". הסיפור מבוסס על פרשיה אמתית על סחר בנשים, שחקרתי בשנות ה-2000. מצטט קטע מהספר: "אדיק היה אחד מסוחרי הנשים הגדולים במרכז הארץ בתחילת שנות ה-2000. הוא הפעיל רשת של מכוני ליווי מפוארים בתל אביב בהם הועסקו נשים קנויות. בעולם הפשע כמו בעולם הפשע, לכל פושע חייב כינוי. לולאדיק היה כינוי "אדיק הצייד". הכינוי נבע מנוהג שהיה לו לספר לחבריו על התנהלותם של הציידים ברוסיה בתקופה שהיה צייד. אם כי ישנה גרסה הטוענת שקיבל את הכינוי בגלל שהיה עבריין אכזרי ומתוחכם שנהג לצוד ולחטוף את הקורבנות שברחו ממנו". בסיפור אני מספר כיצד הצלחנו ללכוד את אדיק הצייד באמצעות תרגיל חקירה- פעולה בכיסוי שאני פיתחתי וביצעתי.
מהי נקודת המפנה שלך?
ברגע שהחלטתי שמיציתי את עצמי בתור סייר והחלטתי להתחיל קריירה של חוקר משטרה. צעד זה פתח בפני אפשרויות שבדיעבד לא חשבתי עליהן.
מהיכן התעוזה והאומץ?
החינוך הסובייטי, מי ששירת בצבע "אדום" יבין אותי.
הפחדים שבדרך?
פחד עקב כובד האחריות בפעולות שעשיתי ופחד שאני לא אצליח לעמוד בציפיות החברים לצוות.
כיצד משלבים קריירה ומשפחה?
נותנים כמה שיותר אהבה ותשומת לב לבני המשפחה. לצערי מי שרוצה לעשות קריירה במשטרה בתפקידי ליבה צריך לקחת בחשבון ששילוב קריירה עם משפחה הוא קשה ולעיתים בלתי אפשרי.
האם בארץ מיישרים קו עם מה שקורה בעולם?
נראה לי בארץ מיישרים קו ברוב התחומים, אך תמיד צריך לזכור שהסובבים את המדינה שלנו הם לא כמו הסובבים באירופה הליברלית.
מה מעשיך בימים אלה של קורונה?
אני גמלאי משטרה אחרי 30 שנות שירות, כותב ספר "תולדות המאפיה הרוסית בישראל". הספר מבוסס על הידע והניסיון שצברתי במהלך השירות בתור חוקר ב"מחלקת פשיעה רוסית" בימ"ר (היחידה המרכזית – א.א.) תל אביב בשנים שבהם הייתה הגעה מסיבית של אנשי המאפיה הרוסית לישראל.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
את העצות הכי טובות קיבלתי מאשתי היקרה. אני אומר את זה ברצינות, לדעתי נשים רואות את העולם בצורה שונה, יותר מלאה מאתנו הגברים.
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
לראות את הרוע מנוצח.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
שנים בהם שירתי בתור חוקר ב"מחלקת פשיעה רוסית" של ימ"ר תל אביב, שנים בהם הייתה הגעה מסיבית של אנשי המאפיה הרוסית לישראל.
מה מרגש אותך?
אני טיפוס מאוד סנטימנטלי, מרגש אותי לראות אמוציות בעיקר אצל ילדים קטנים. ילדים קטנים הם הכי אמתיים בעולם.
מה סוד ההצלחה שלך?
אני חייתי את העבודה. אחד הסיפורים בספר שלי נקראה "הילד והדייג" אני ציטטתי קטע מהסיפור בתחילת הריאיון בשאלה על הילדות, מדובר באירוע אמתי לגמרי. במהלך חקירת תיק סבוך של סחר בנשים נתקלנו במצב שהיה נראה ללא מוצא. קטע מתוך הסיפור: "מישה המכונה צלקת הוא אחד מגדולי סוחרי הנשים בישראל, מעל שנה נמצא בבריחה, מבוקש בגין מספר תיקי סחר בנשים, בחור מתוחכם במיוחד שאנחנו לא הצלחנו לשים עליו יד. ניסינו לעצור אותו כמה וכמה פעמים, עשינו פעולות מיוחדות וחיפושים במשך תקופה ארוכה ללא הצלחה. אחרי שהבחורה הראשונה ברחה ממנו לפני כשנה, הוא ירד למחתרת. הוא ממשיך לסחור בנשים בשלט רחוק ומתכנן לפגוע בעדות שהפלילו אותו.
באחד הימים אחרי שבחורה נוספת נפלה קורבן למעשיו הייתה לי שיחה לא פשוטה עם המפקד ואני הרגשתי את כובד האחריות המוטלת עלי. עוד קטע מהספר: "אבי: "מה נעשה לב?", לב: "אין לי כרגע תשובה אבי, תן לי זמן לחשוב, פעולות רגילות לא מצליחות, כנראה הבחור מכיר את השיטות שלנו, דרושה גישה אחרת, לא שגרתית. מחר בבוקר מבטיח לך תשובה". חוזר הביתה לאשדוד, מלא מחשבות. נגד הסחר העידו במשטרה כמה בחורות, שתי עדות נעלמו אחרי כמה חודשים כאילו אדמה בלע אותן, בחורה אחת התאבדה. הולך לישון עם ראש מלא מחשבות, ניסינו הכול- מספרי טלפון שהיו לו- לא פעילים, הוא לא מגיע לכתובות, לא נפגש עם האנשים, אין מידע, אין מודיעין, אין קצה חוט. בלילה חולם חלום, רואה את הבית שגדלתי בו באוקראינה, רואה את ההורים ז"ל, רואה את הדייג עם ברקודה ענקית אומר לי "תזכור ילד דגים גדולים תופסים עם פיתיון חי". כאשר קמתי בבוקר אחרי החלום הייתה לי תוכנית פעולה מוכנה בראש, תרגיל חקירה – פעולה בכיסוי שהצליחה לבסוף.
מה לא תסכים לעשות במסגרת העבודה?
לדעתי לא חשוב כמה גבוה עלית בסולם הדרגות והתפקידים, הדבר החשוב ביותר להיות בן אדם טוב, לא "לדרוך" על הראש של אחרים, לשמור על כבודו של האחר לא לשכוח מהיכן באת ולאן אתה הולך. לצערי יצא לי לפגוש אנשים שהדרגות עלו להם על ראש.
עד כמה העבודה משפיעה על חיי החברה?
העבודה היא אחד ההיבטים של חיי החברה. אני לא אשכח לעולם את הימים היפים של "מחלקת פשיעה רוסית". היינו נשארים אחרי המשמרת כדי להיות ביחד, פותחים שולחן, מחליפים חוויות.
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
להיות בריא ומאושר.
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
אני רוצה שאנשים יזכרו שהייתי בן אדם טוב.
טיפ למתחילים?
ללמוד מטעויות של אחרים אך לצערי זה לא תמיד עובד, למעשה אנחנו לומדים רק מטעויות שלנו.
אריה לב מיוצג בסוכנות המרצים הבינלאומית: www.spylegends.co.il
הוספת תגובה