מעניין שדווקא זה שהקים את היקב לא באמת נשא את שם המשפחה טפרברג הדבר הכי מוזר שאנחנו עד היום לא יודעים מה היה שם משפחתו האמיתי. לגבי שמו הפרטי אין ויכוח – אברהם.
אברהם היה נער יהודי שחי באודסה הנמצאת באוקראינה של היום. בהגיעו לגיל 18 היה אברהם מועמד לגיוס לצבא הרוסי. מכיוון שהיה ידוע שהמתגייסים נאלצים לוותר על אורח החיים היהודי המסורתי וגם מכיוון שרוב רובם של המתגייסים מעולם לא זכו לשוב לביתם בחיים, החליט אברהם לעשות מעשה ולברוח משטחי האימפריה הרוסית והצליח להגיע לוינה.
היות והגיע ללא משפחה והיה חסר כל מצא מחסה אצל משפחה וינאית יהודית משפחת טפרברג. התערותו בבית המשפחה הייתה כל כך מושלמת עד ששם משפחתו בפועל שונה לטפרברג.
באמצע המאה ה- 19 החליט אברהם לצאת למסע נוסף והפעם החליט לעלות ולהשתקע בירושלים. כאן בשנת 1870 הקים את היקב אשר שכן עד 1920 בתוך חומות העיר העתיקה.
היקב התמחה בייצור יינות קידוש מסורתיים ומתוקים. הצורך של יהודים ברחבי העולם כולו ביין כשר לקידוש פתח בפני היקב החדש שוק בינלאומי מעניין. במהלך השנים החל היקב לייצר לצד היינות המתוקים גם יינות שולחניים יבשים וחצי יבשים.
כשהגענו לביקור במבנה היקב החדש הסמוך לקיבוץ צרעה בשפלת יהודה מיד שמנו לב לחוות המיכלים הענקיים היוצרים קו רקיע ייחודי. נועם שלמה מדריך היין של היקב סיפר שחוות המיכלים היא אחד היתרונות הגדולים והמשמעותיים של טפרברג.
המכלים הצמודים לרציף לפריקת הענבים הראשי של היקב. לאחר הפריקה וסחיטת הענבים מיץ הענבים מועבר לאחסון במכלי הענק. העובדה שיש ביקב מספר מכלים גדול מאפשר לשמור את התוצרת מכל כרם ומכל חלקה בפני עצמו. רוב יקבי הבוטיק הקטנים אינן יכולים להגיע לרמה דומה של שמירה על מקור הענבים לכל יין ויין. מן המכלים מוזרם מיץ הענבים לתהליך התסיסה בתהליך הזה רוב הסוכר שבמיץ הופך לאחר פירוק טבעי לאלכוהול.
לאחר תהליך התסיסה הראשונה היין עובר ליישון בחביות עץ אלון הפזורות בשטח היקב כולו. החביות בגדלים שונים והן שמעניקות ליין את ארומת העץ הייחודית לכל יין ויין. לעיתים אנו חורכים מעט את שטח הפנים הפנימי של החבית דבר המעניק ליין את הארומה המעושנת שאופיינית לכמה יינות.
תהליך היישון אורך בין 4 חודשים לשלוש שנים בהתאם לסוג ענבי היין. בשנים האחרונות מספר נועם יש דרישה הולכת וגוברת ליינות לבנים אשר אינם דורשים יישון כלל והם מאוד קלים ומתאימים לאקלים הישראלי.
כאן הצטרף לשיחה היינן אוליביה פרתי אחד משלושת הייננים של היקב. כפי שניתן לנחש משמו אוליבייה צרפתי במקור ומתמחה בסגנון היינות של העולם הישן צרפת איטליה וספרד. אוליבייה מסביר שגם בצרפת באזורים הקרובים לים שורר מזג אוויר חם יחסית. בתקופת הקיץ החם, המקומיים העדיפו לשתות יין קל וקר אך מכיוון שהענבים באזור הזה הם ענבים המשמשים בעיקר לייצור יין אדום ייצרו היקבים באזור החוף הים תיכוני של צרפת, יין סמוק וקל המבוסס על ענבי יין אדום אך בתהליך קצר האופייני ליין לבן.
את היין הזה שותים לאחר צינון. סוג יין זה מוכר במקומותינו כיין רוזה. אין ספק שהטרנד החזק ביותר של שוק היין הישראלי היום הוא הרוזה שזוכה לפופולריות רבה על אף שהוא במקורו מוצר של פשרה.
ואז העלה נועם שלמה את שמו של זן הענבים המזוהה מכל זן אחר עם ישראל זן הדבוקי. זהו זן של ענבי מאכל שהיה הפופולארי ביותר בישראל עשרות שנים אבל עם הופעת הענבים ללא חרצנים הביקוש לענבי הדבוקי צנח חדות ואז עלה הרעיון בטפרברג לייצר יין מענבי הדבוקי אשר במקור נוצרו כענבי מאכל. יין זה הוא הדבר הכי קרוב ליין ישראלי אמיתי.
כיום היקב מייצר כ 8 מיליון בקבוקי יין בשנה מה שמציב אותו כיקב השלישי בגודלו בישראל ועל פני 5 סדרות נפרדות של יינות.
טל בר מנהלת מקצועית של היקב מסבירה "זו הייתה בחירה מודעת לייצר מנעד רחב של יינות במנעד מחירים שונים אנחנו יקב מוביל וגדול וחשוב לנו לתת מענה לכל סוגי הלקוחות בשוק, אפילו הלקוחות "הכבדים" הרוכשים בקבוקי יין של 200- 300 שקל רוצים מידי פעם לשבת על כוס יין קליל טוב ולא יקר ואנחנו יודעים לספק גם וגם ,הקורונה מציבה בפנינו אתגרים והזדמנויות "
סגמנטים שלמים כמו המסעדות והאירועים נעלמו זמנית אבל הצריכה הפרטית עולה ועולה. לכאורה היינו יכולים להיות מרוצים אבל לבנו עם השותפים שלנו מענף האירועים והמסעדות איננו מרימים ידיים ומחכים ומקווים לחזרתם לעסקים.
אחרי ההסבר המרתק והשיח המעמיק הגענו סוף סוף ל"תכנית האמנותית" סלסלת לחם מחמצת משובח, מגש גבינות צרפתיות איכותיות במגוון טעמים וצלחת פירות היוו את הרקע המושלם ל 4 בקבוקי היין המייצגים שנמזגו בנדיבות.
התחלנו ביין פינו גריי מסדרת devotage, יין לבן המיוצר מענבים אדומים ,יין מינרלי במקור מאזור אלזאס שבין גרמניה לצרפת אחריו נמזג יין סאן סנג'ובזה מסדרת Impression,יין בסגנון איטלקי שמקורו באזור חבל קיאנטי המפורסם יין צעיר וקל שהתלווה בצורה מושלמת לתקרובת הגבינות והפירות שלפנינו.
ואז הגיעה ההפתעה הגדולה יין מענבי סירה אשר משום מה פחות מוכר בארצנו על אף שמקור זן הענבים הזה הוא באזור שיראז באיראן שקרובה אלינו יחסית. זהו יין אדום עמוק ובעל נוכחות חזקה עם סיומת ארוכה יין מסדרת impression הזכה לאנחות הנאה מהטועמים ולפחות לפי מדד האנחות הוא זכה לתואר חביב הקהל,ולקינוח שתינו יין ה Devotage המצוין בלנד ייחודי של ענבי מרסלן ומלבק, יין בסגנון ארדנטינה פוגשת את צרפת גם כן בעל נוכחות וגוף המתאים להתלוות לארוחות הכוללות בשר ותבשילי קדרה לצערנו בעקבות הצורך בנהיגה חזרה נאלצנו להיפרד מהבקבוק האחרון כאשר חצי תאוותנו בידינו.
מקובל שעסקים כל כך ותיקים יתמקדו בחיזוק המסורת שימור העבר המפואר אבל בטפרברג שופעים תכניות לעתיד.הכוונה להשתמש ביקב המשוכלל כעוגן למרכז תיירותי ברמה הארצית. בשטח היקב המוקף גבעות מוריקות וכרמים מדהימים ביופיים.
חווית הביקור ביקב תהיה של מספר ימים כך מקווים כאן.
יחד עם המועצה האזורית, אנחנו שוקדים להפוך את האזור שלנו שפלת יהודה לחבל היין הישראלי ויחד עם שאר היקבים הרבים הפזורים באזור לספק ללקוח לא רק יין משובח אלא חוויה קולינרית חזוותית וריגשית.הרי כולנו כבר יודעים היין ככל שחשיבותו רבה הוא אינו המטרה אלא רק האמצעי.
בחיבוקים נפרדנו ממארחינו תוך הבטחה לשוב ובפעם הבאה אולי אפילו למספר ימים.
לרכישה: https://wineli.co.il/
.
הוספת תגובה