עמוד הבית » בראיה אל העתיד

בראיה אל העתיד

מעין ברוקר, צילום: קוקו
בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה הציגו את פרויקטי הגמר שלהם בתצוגת אופנה מרהיבה, העוסקת בסוגיות חברתיות, סביבתיות ועתידניות.

המחלקה לעיצוב אופנה ויצו חיפה סיימה את השנה באירוע שיא. כ-24 בוגרי המחלקה הציגו את הקולקציות המיוחדות שיצרו בתצוגת אופנה מרהיבה. הקולקציות נוצרו מתוך סיפורם האישי של הסטודנטים או שנשענו על מגמות חברתיות וסביבתיות שהשפיעו על הסטודנטים (נושאים נוספים בתצוגה: התמודדות עם מוגבלויות, תאונות דרכים, פמיניזם ועוד)

בין הקולקציות הבולטות ניתן לחוש  את "הדהוד גנטי" של הסטודנטית בר אלבוים מחקרים שנעשו בעקבות השואה מראים שטראומה לעיתים עוברת לדורות הבאים בשתי דרכים: דרך חוויה שסופגים בסביבת הגידול או דרך הביציות ברחם שספגו את הטראומה. הגנים שלנו עוברים תהליך של אבולוציה מהשפעות טראומטיות סביבתיות וככל שההשפעה גדולה יותר – היא תעבור ליותר דורות קדימה. הקולקציה שיצרה, מתמקדת בתורשה גנטית של הנפש המהדהדת לדורות ומשלבת צורניות גאומטרית משוכפלת ומרצדת המייצרת אפקט של הדהוד שברירי מרחף הנע בין שלם לבין מתפרק. הפרויקט מבקש להעלות מודעות לחשיבות בטיפול בבריאות הנפש לא רק עבור האדם עצמו אלא גם לצאצאים שלו, הבאים אחריו.

סתיו אלפסי, צילום: קוקו
בר בן אהרון,צילום: תיאה ים פרנק
מריה ליאוחובצקי , צילום: קוקו

METATRIBE שיצרה בר בן אהרון הפרויקט עוסק במתח שבין המסורתי – שבטי לעתידני. העיצוב המטאוורסי שואף למראה עתידני תוך נטישה והתעלמות מתרבות אתנית שבטית. בקולקציה אני מחברת בין העתידני והאתני ומציגה את השבט האווטרי שלי. ההשראה לעיצוב הקולקציה מגיעה מעולם המציאות הרבודה, מתוכנות עיצוב שמייצרות שכבות של עיצוב ומן המעבר בין עיצוב דו ממדי לתלת ממדי.

בפרויקט אופנה מלאכותית, המחקר העיצובי של אושרת פפיר בחן את התגובות של AI לקלט אנושי. הקולקציה בוחנת את השילוב בין בינה מלאכותית ליצירתיות של מעצב אופנה, תוך התמקדות בתפקיד שיתוף הפעולה האנושי בפיתוח מודלים של  AI. כצעד ראשון לפיתוח הקולקציה, הוזנה המכונה במשפט הבא: the fashion world will not run without humans וממנו נוצר הדגם הראשון. הקולקציה היא מיזוג בין דגמים קיימים שבוצעו במהלך לימודי התואר לעיצוב אופנה לבין תוכנות מחשב מבוססי בינה מלאכותית. הדגמים שעוצבו תורגמו באופן מלא ויוצרו בדקדקנות ויזואלית וטכנית עד להתאמה מלאה. ‏הקולקציה מציבה מולנו את השאלות המפחידות ביותר לגבי השפעת הבינה המלאכותית על תעסוקת מעצבים ועל עתיד עולם העיצוב. ביצירתה, מדגישה הקולקציה את הפוטנציאל המרגש לשיתוף פעולה בין בני אדם ל-AI  שבסופו של דבר תלוי באדם.

ד"ר רחל גץ-סלומון, ראש המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה: "הפרויקטים שיוצגו השנה מציגים טווח רחב מאוד של עשייה עיצובית, ומשקפים את הוורסטיליות ורוחב המבע העיצובי אשר אליהם אנחנו שואפים בלימודי האופנה במחלקה. העבודה על הפרויקטים נעשתה בליווי מקצועי צמוד של המנחים וגם שלי, כראש מחלקה, ובאופן הזה יכולנו לעבות את התהליך המחקרי והעיצובי של הסטודנטים כך שהפרויקטים יהיו בעלי עומק ועמוד שדרה ראוי. אני מאוד גאה בתוצאות; הסטודנטים לא חששו לגעת במקומות כואבים, לעסוק בנושאים נפיצים ולהתעמת עם שאלות בוערות במרחב הזהותי, הישראלי והאנושי. אנחנו מזמינים אתכם לפגוש את העבודות ולראות כיצד מאפשרת האופנה ללמוד, לאתגר ולהוות פתח לחשיבה מחודשת עבור כולנו"

לי-אור דביר, צילום: קוקו
אריג הזימה, צילום: קוקו
אושרת פפיר, צילום: קוקו

פירוט קצר על הפרויקטים:

BOTMAN | רובא תיתי – הפרויקט עוסק בפן השלילי של השתלטות המכונה על החיים האנושיים, ועל הפיכת הרובוט למרכז הקיום האנושי. הקולקציה מפגישה בין הכוחות הסותרים – האנושי והרובוטי, באמצעים חומריים וצורניים ומבקשת להעלות לדיון את התנגשותם הבלתי נמנעת.

מאמא אלפסייה/ אמא כלה ילדה| סתיו אלפסי – הקולקציה מספרת את סיפורה של סבתי, סימי, שנולדה במרוקו, ובעקבות נכותה אולצה להתחתן כבר בגיל 12 לגבר בן 30. הקולקציה מתחקה אחר סיפורה האישי של ילדה שהפכה לכלה ובן לילה גם לאישה, שבתוך המוסכמה התרבותית מקבלת את גורלה בהכנעה ומפתחת מולו אופטימיות ויכולת הישרדותית.

מחוית | אלינה משיח –הפרויקט בוחן ומביע ביקורת מוסרית באמצעות בחינת היחסים בין בני אדם לבעלי חיים בהקשר של מערכות חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות המעורבות באכילת בעלי חיים. מטרת הפרויקט היא לעודד הן את המעצב והן את הצופים בעבודה להרהר באופן ביקורתי על עמדותיהם ותפיסותיהם לגבי בעלי חיים.

דברים שלא רואים משם | ליאל מרום – אשליה, טשטוש ומריחה, עומדים במרכז הקולקציה, במטרה לספק תובנה על חווית ראיית העולם, כפי שהיא נתפסת על ידי אנשים עם לקות ראייה.  הקולקציה מבקשת לטפח אמפתיה והבנה לבעלי לקות ראייה ולהעלות את המודעות לאתגרים העומדים בפניהם.

שרה שרה שיר עצוב | ענבל שומוביץ – באמצעות הקולקציה מסופר סיפורה המשפחתי שמתמקד במסע גבורה של סבתא רבה של ענבל, אישה יחידה, שטוותה תכנית בריחה מפולין לרוסיה ובאומץ רב יצאה  עם שבעת ילדיה ביערות, ברכבות ובדרכים שונות למקום מבטחים. העבודה על הקולקציה הובילה אותי למחקר היסטורי שהוא גם אישי ועמוק, ששאב השראה מעולמות היהדות, מעולמם של פליטים ומסיפור השואה הפרטי שלנו.

שעשני אישה | אדר הוכוולד – הקולקציה עוסקת בפמיניזם דתי ומספקת הצצה לעולמן של נשים דתיות רבות השואפות לקדם רעיונות, עמדות, פעולות ותמיכה בקידום מעמדן של נשים בחיים היהודיים תוך מחויבות מלאה לעולם ההלכה. הקולקציה משחקת בגבול הדק שבין מהפכה למסורת, בין נשיות למרחב גברי ובין מציאות לפנטזיה.

בתוך הרצף | לי אור דביר – הפרויקט מתמקד בחוויה אשר נגרמת עקב גירוי חושי וההתמודדות איתה אצל אדם על הספקטרום. האמן היפני Kiyoshi Yamashita אשר ידוע כבעל תסמונת סוואנט מהווה השראה לקולקציה. שיטת ה  chigiri-eהרפיטטיבית בה הוא משתמש סייעה להבין כיצד משקף העיסוק הטקסטילי הרפטטיבי את ההתמודדות של אנשים על הרצף במהלך היום יום.

ילד אחר | רולא סאלח – הקולקציה מבליטה את לקות השמיעה עמה גדלה סאלח ומנסה להביא את השיח והמודעות לקדמת הבמה כנגד הסטיגמות המושרשות בחברה וכנגד בעיות ההנגשה של הסביבה לצרכים מיוחדים.

יוקר המחיה | שיר דאנגור – הפרויקט עוסק במחאה כנגד יוקר המחיה. בקולקציה הממסד מיוצג באמצעות חליפות רשמיות שבהן מתבצעת דה-קונסטרוקציה ומגוון מניפולציות המבקשות ליצור כאוס ויזואלי הבא לידי ביטוי גם בפיתוחי טקסטיל מחאתיים.

Water Pulses | ליאן חוא – Layan Hawa הקולקציה עוסקת בדילוג שבין הגלוי לנסתר ובכוח החיים המגיב אל האנושי ומשתנה מולו. בעזרת יציקות פוליאסטר ועבודה בחומרים אטומים ושקופים, מבטאת הקולקציה פרשנות לתופעה ייחודית ומרתקת זו.

פליטים של אהבה | ניקול ח'יאט – הקולקציה מציפה בעיה חברתית של זוגות מעורבים מדתות שונות בחברה הערבית. שפת העיצוב משלבת את בגדי החתונה המסורתיים עם השפה הייחודית והפונקציונלית של בגדים ואביזרים מעולם הטיילים והנוודים ומייצרת תוצאה שבה הבגד הוא גם הבית והאוהל הארעי שנודד איתם.

הזוהר הפנימי | מריה ליאחובצקי – הקולקציה מבקשת לחגוג את ההנאה והחושניות של נשים באמצעות מיפוי הגוף הנשי והפעילות העצבית במוח בזמן ההנאה הנשית. כל פריט לבוש בקולקציה זו מייצג חגיגה נשית נפיצה, חובקת רומנטיקה, פיתוי ונשיות לא מתנצלת. הקולקציה מאופיינת בפלטת צבעים תוססת המשלבת גוונים בהירים עם גוונים עמוקים, המאפשרים ביטוי עצמי ומחבקים את החושניות הטבעית של צורת האדם.

זהר מתוק | המלכה אנהרקסיה – הפרויקט בוחן את הקשר המורכב שבין נשיות לאנורקסיה ומדגיש את יכולתה של המחלה להפעיל שליטה ובעלות על הגוף והנפש. הקולקציה מתעמקת בקונפליקט המרכזי של המחלה הנובע מהאידיאל התרבותי המודרני של הגוף הנשי עד כדי מחיקת כל אלמנט נשי, כמו תופעת האל וסת.

לידה מכאב | נומיי הדבה – התעללות בילדים בחברה הפלסטינית היא נושא שיש סביבו קשרי שתיקה וטאבו חברתי. ילדים חווים אלימות פיזית מסוגים שונים שמביאה אותם למצבי שבר נפשיים. הקולקציה מנסה לתאר את השבר הגדול והכאב, ואת האיחוי שיכול אולי לרפא.

מסכת גוף | מוריה אטינגר – ביהדות האורתודוכסית, מקדשים ומפארים הגברים הדתיים את ספרי התורה, הגמרות ואת ספרי הקודש. כאקט פמיניסטי, בחרתי לחבר מסכת חדשה בקולקציה מסכת ״גוף האשה״, אשר באמצעות הלבוש, יפאר ויקדש את הנמצא תחתם. הקולקציה מבקשת לתת לגוף מקום של הוד והדר.

היהלום המכוער | סיואר נאסר – הקולקציה עוסקת בקונפליקט שבין תפיסת אבן היהלום כאבן המשדרת עושר ויוקרה לאופן כריית היהלומים שבגינה הם נקראים-יהלומי דמים. הקולקציה מתבססת על פיתוח טקסטיל באסתטיקה יוקרתית העשוי מחומרים טבעיים כמו כותנות, פשתן, יוטה ואבנים מהטבע בצלליות צורניות ואזכורים אפריקאים. בכך מבקשת הקולקציה להתמקד בניגודיות שבין התפיסה היוקרתית של היהלום לבין תהליך ייצורו בין הגלוי לנסתר ובין עושר לעוני.

תאווה לעיניים | נועם בן חן –קולקציה זו מבצעת היפוך תפקידים מגדריים בייצוג החפצת הגוף ובאמצעותה נבחנת האפשרות להפוך את המשוואה; לתאר ולהלביש את הגוף הגברי מנקודת המבט הנשית ולדמיין כיצד נראים היו הגברים אם הנורמה החברתית הייתה להחפיץ את הגוף ‏הגברי. מתוך קריאה להפסקת ההחפצה הנשית מתנסחת עמדה נגדית המבקשת לקיים מהלך תרבותי הופכי.

להעניק לקו השבר יופי ועוצמה | אריג' הזימה – קולקציה העוסקת בפרו אייג'ינג. בכדי להעשיר את הקולקציה, נבחרה אמנות קינטסוגי היפנית הרואה יופי בחוסר השלמות וערך בפשטות ומהווה סיבה להשארת חפץ בסביבה לאחר שנשבר והדגשת הסדקים והתיקונים כחלק טבעי מקיומו של חפץ במקום לזרוק אותו ברגע שנשבר. הקולקציה מתאפיינת בצלליות רחוקות וקרובות מהגוף המלאות בצלקות פנימיות וחיצוניות יחד כסמל לסימנים שנשארים על הגוף במשך החיים. הטקסטילים בתוך הדגמים מתארים את יופיים של השברים, הקווים, והפגמים כסמל לתיקון.

להיות עם חופשי | מעין ברוקר – קוקלציה העוסקת בתרבות הטראנס, תרבות שיש בה מוזיקה כמובן, אבל גם קהילה, שפה, לבוש, טקסים וערכים. תרבות שבט הטראנס הוא סיפור על דור של אנשים שהפסיקו לראות את העולם דרך אותם המשקפיים שהרכיבו רבים לפניהם. אנשים שהפסיקו להאמין בסיפורי האגדות ששימשו תירוץ לפשעים ומלחמות ובחרו לממש את הכוונה האמיתית – להיות חופשיים. אבל מה קורה כשהאהבה הכי גדולה שלנו בחיים הופכת להיות מטרה לחיסול בידי רשויות החוק?

מארג החיים | דקל אלמוג – באמצעות הקולקציה נבחן הטבע כאדריכל בעל טכנולוגיה ייחודית: יכולתו ליצור חיים ולהמשיך לקיים תהליכים בכל זמן ובכל מקום. הקולקציה מציגה אסתטיקה של התבלות והתיישנות לצד צמיחה, השתרשות וגדילה, סדר אל מול אי-סדר, צורות גאומטריות אל מול צורות משובשות וכל אלו בנפח של אווריריות ותנועה.

תגיד לי שהגעת הביתה | ג'ואנה דהן – הפרויקט עוסק בחשיבות של נהיגה בטוחה דרך ההשלכות של תאונות דרכים, חוסר הזהירות והאחריות שלנו כנהגים. באמצעים חומריים שנאספו ממגרשי פירוק רכבים שעברו תאונות ומצדי הכביש (חגורות בטיחות, כריות אוויר, צמיגים, לוחית רישוי, שטיחים, מראות פנסים וטסות) וצורניות השאובה מסימני הכביש, מרגעי התאונה וההרס, ממחישה הקולקציה את ההבנה שאסונות קורים בפתאומיות אך כן ניתנים לשינו דרך אמצעי זהירות נכונים ואחריות האדם בכביש כדי שכולנו נגיע הביתה בשלום.

אדר הוכוולד,צילום: קוקו

 

הוספת תגובה

הוספת תגובה