עוד לפני שהמוזיקה החלה, toX כבר עבד על החושים. התאורה החמה ריככה את קירות הבטון, כוסות בירה צוננות עברו מעל דלפקי הבר בעיצוב גולדסטאר וריחות שעלו מעגלות האוכל משכו את הקהל פנימה. לקחתי צלחת והתחלתי לנוע בין האנשים, בלי למהר לשום מקום. משהו בזרימה של החלל אפשר לערב להתפתח מעצמו: לעצור לשיחה, להמשיך אל הבר, להציץ אל הקומה שמעל ולחזור לקחת עוד טעימה.
המקום היה מלא ובכל זאת לא הרגיש צפוף. בתוך החלל הגדול נוצרו אזורים קטנים ואינטימיים, בעזרת עמודים רחבים, שולחנות בר עגולים וספסלי לאונג׳ נמוכים מעץ בהיר, שהוצבו מול וילונות קטיפה אפורים. מצאתי את עצמי עוברת בין מוקדי ההתרחשות לבין הפינות השקטות יותר, ונהנית מן האפשרות לבחור בכל רגע עד כמה להתערבב. זו אולי אינה הכותרת הנוצצת ביותר בערב השקה, אך מרחב נשימה הוא אחד הדברים שמכריעים אם נעים להישאר במקום או שמתחילים לחפש את היציאה.
מתחם התרבות החדש של קבוצת toMix ב־G City ראשון לציון משתרע על פני כ־4,000 מ״ר בשלוש קומות, בהשקעה המוערכת בכ־25 מיליון שקל. מאחורי המיזם עומדים רעות ויוני פיינגולד, ממייסדי זאפה, יחד עם קבוצת toMix. קומת הכניסה מיועדת לקבלות פנים, לתערוכות מתחלפות, לכנסים ולאירועי חברה; בקומה השנייה נמצא אולם המופעים המרכזי ובקומה השלישית, שטרם נפתחה, יוקמו תאי צפייה לאורחי VIP.
סך הכל, יכול המתחם לארח עד כ־2,000 איש. אולם ההופעות משנה את פניו בהתאם לאופי האירוע ומכיל כ־650 צופים בישיבה סביב שולחנות או כ־1,500 במופעי עמידה. המספרים מרשימים, אך במהלך הערב התברר שהמחשבה המעניינת יותר נמצאת דווקא בפרטים הקטנים: במעבר הנוח בין החללים, בקו הראייה אל הבמה ובאפשרות לקחת אוכל או משקה בלי להתנתק מן ההתרחשות.
הלילה מתחיל בבריוש
בקבלת הפנים חיכו עגלות אוכל גדושות וצבעוניות. מחבתות רחבות התמלאו בבשר מפורק ומהביל, שנכנס אל לחמניות בריוש רכות ומאורכות עם בצל מקורמל, עלי רוקט וירקות שורש. לצדן הוגשו סיגרים זהובים ופריכים עם מטבל עגבניות פיקנטי, סלסילות אידוי של כיסוני גיוזה ודים סאם באדום, בירוק, בשחור ובחום על מצע כרוב קצוץ וכוסיות אישיות של סלטים רעננים מעגבניות שרי, פלפלים וגפרורי ירקות.
את סוף הסיבוב סימן שולחן הקינוחים: טארטלטים של קרם לימון מבריק, פחזניות קראמבל שוקולד, חיתוכיות בראוניז פיסטוק ומיני קאפקייקס שוקולד עם קרם וקרמל קראנצ׳י. עברתי בין העגלות עם צלחת שהלכה והתמלאה ובשלב מסוים כבר לא היה ברור היכן מסתיימת קבלת הפנים ומתחיל הערב עצמו. האוכל לא שימש כהפוגה עד לפתיחת הדלתות, אלא נע יחד עם הקהל והפך לחלק מן הקצב של הלילה.
בחלק הרשמי עלו לבמה אסף מור, סמנכ״ל השיווק והפיתוח העסקי של קבוצת toMix, רעות ויוני פיינגולד וראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך. יוני פיינגולד נשא דברים לרגל פתיחת המתחם ושיתף בחזון שמאחוריו, בעוד שעל המסך הוקרן וידאו־ארט שחשף את לוח המופעים והאירועים הצפויים בחודשים הקרובים. מקום חדש יכול להציג תוכניות, השקעה ושמות גדולים; את הסיפור שלו יכתוב לבסוף הקהל.
העלייה לקומה השנייה העלתה גם את הדופק. התאורה התחלפה בגוני אדום עמוקים, הברים הרחבים ליוו את הדרך אל האולם ומול קיר מעוצב ניצבו מסופי הזמנה עצמאיים. דרך המסכים אפשר להזמין פיצה איטלקית פריכה, נקניקיית באיירן בלחמניית פרצל עם כרוב כבוש ובצל מטוגן, חלת אסאדו, פיש אנד צ׳יפס, פופקורן עוף פריך, נאמס ירקות או סלט כרמל.
את המנות אוספים מחלון המטבח הרחב והפתוח, הממשיך לעבוד גם בזמן ההופעה. זהו פרט פרקטי שמתגלה במהירות כחלק מהותי מן החוויה: אפשר לקחת מנה חמה, לחזור אל החברים ולהישאר בתוך הערב, בלי לבחור בין השיר הבא לבין משהו לאכול.
לראות את הבמה, להרגיש את השיר
אולם המופעים בנוי במפלסים, עם מדרגות רחבות ומעקות בגבהים משתנים. אפשר לעמוד סמוך לבמה בתוך הקהל, לרקוד מאחור, להישען ליד הבר או לבחור נקודת תצפית גבוהה יותר. התכנון המדורג מעניק אפשרויות שונות של נוכחות ושומר על קו ראייה פתוח כמעט מכל אזור. מי שהעביר פעם הופעה שלמה מול גבו של אדם גבוה במיוחד יודע שקו ראייה אינו פינוק, הוא סעיף בסיסי באמנת ז׳נבה שבין אולם לקהל.
החברים של נטאשה לא רק חנכו את הבמה המרכזית של toX; הם הכניסו אל המקום החדש משהו שאי אפשר לתכנן בעזרת אדריכלים, תקציב או מערכת סאונד: עבר. מיכה שטרית, ארקדי דוכין וחברי ההרכב עלו עם „עוד נגיעה”, „נאמר כבר הכול”, „מלנכולי”, „פרדי על הבוקר” ו„מיליוני אנשים לבד”, וכבר מן האקורד הראשון היה ברור שהקהל לא הגיע רק להופעה. הוא הגיע לפגוש את עצמו כפי שהיה כששמע את השירים האלה בפעם הראשונה.
האולם היה חדש; השירים שעלו בו כבר חיו כמה וכמה חיים. הם נסעו עם אנשים במכוניות אל תוך הלילה, נשארו בסלונים אחרי פרידות וליוו רגעים שבהם המילים של מישהו אחר ידעו לומר בדיוק את מה שאנחנו לא הצלחנו. עם השנים הם נטמעו בזיכרונות פרטיים, עד שנעשו פחות שייכים רק למי שכתב אותם ויותר לכל מי שמצא בהם את עצמו. באותו ערב נפגש מקום בלי עבר עם שירים שנושאים חתיכת היסטוריה. בתחילת המופע התרוממו מעל הקהל עשרות מסכי טלפון. כולם ביקשו ללכוד את הבכורה ולשמור הוכחה לכך שהיו שם. כשהגיע „מיליוני אנשים לבד”, משהו השתנה. הטלפונים ירדו בזה אחר זה, העיניים הופנו אל הבמה וקולות השירה מילאו את האולם. נדמה היה שהשיר הזה אינו זקוק לתיעוד; הוא כבר מתועד בגוף, בקול ובזיכרון. במשך כמה דקות הפסיק toX להיות המתחם החדש שכולם באו לראות, והפך למקום שבו שמענו יחד את החברים של נטאשה.
גם מערכת הסאונד עמדה היטב במשימה. הצליל היה נקי, עמוק ומדויק ונשמע בבירור גם בחלקו האחורי של האולם. תאורה טובה גורמת למקום להיראות נהדר בתמונה; סאונד טוב גורם לקהל לשכוח מן המקום ולהישאר בתוך השיר.סוף שבוע הפתיחה ממשיך עם הופעות של התקווה 6, תיסלם ומרגי. בהמשך יארח toX מופעים נוספים, תערוכות, כנסים ואירועים פרטיים, וגם מופע להקה של שלום חנוך כבר נקבע ל־13 בנובמבר.
יצאתי מהערב עם התחושה ש־toX אינו מנסה להציע רק במה, אלא לילה שלם שנע בין אוכל, מפגש ומוזיקה. המבחן שלו יגיע בהמשך, כשהחדש יפסיק להיות חדש והקהל יתבקש לבחור אם לחזור. את הערב הראשון הוא כבר לא יצטרך לשחזר: החברים של נטאשה נתנו לו זיכרון להתחיל ממנו.
הוספת תגובה