“היה לנו עולם” הוא יצירה מטא-פואטית מובהקת. המחזאי היהודי אמריקאי יליד שנות השמונים המוקדמות, ג’ושוע הרמון, מספר במחזה את סיפורו המשפחתי, והיא עוסקת בדמותו שלו, אשר גם נושאת את שמו, אשר נתבקש בידי סבתו האהובה והמורכבת, לכתוב מחזה שיעסוק ביחסי המשפחה שבינו, אמו, והסבתא.
הסקירה המשפחתית נעה לאורך שלושים השנים האחרונות בניו-יורק, ומספרת בגילוי לב על תולדותיה של משפחה שגרתית, אך כאמרתו האלמותית של טולסטוי בפתיחה לאנה קארנינה – כל משפחה אומללה בדרכה שלה.המחזאי, המספר בגוף ראשון את העלילה המשפחתית, משמש כדמות מתווכת בין שני הדורות – סבתו ואמו, ומנסה לשקף וגם לפשר ולגשר בין החולשות האנושיות של השתיים, כשהוא מצוי בלב הקונצנזוס של שתיהן.
הסובלימציה של הטיפול במשקעים העכורים של המשפחה, שבין הסבתא הססגונית – אלכוהוליסטית אומללה מחד, ואשת תרבות גבוהה מאידך, וביתה – אמו של המחזאי, המצויה בכעס ובנתק עם משפחתה – כל אלה מובאים לידי האומן, הנכד המחזאי, שבאמצעות כתיבת המחזה, מיישב ופותר את המשקעים שבביצה המשפחתית.
המטה-פואטיקה המרתקת שבמחזה, מתנקזת לדמותה הססגונית של הסבתא – אשת תרבות שהחוויות התרבותיות שאליה היא סוחפת את הנכד מקטנות ועד בגרות, מעצבת את עולמו, ומעצבת את ההקשרים התרבותיים המרתקים של המחזה. במובן הזה – הוא מחזה קטן במובן הקאמרי, אנושי וחם, אך מלא הקשרים תרבותיים החל ממדיאה של אוריפידס הקלאסיקן, וכלה בוירג’יניה וולף, וב”מי מפחד מוירג’יניה וולף” של המחזאי פורץ הדרך אדוארד אולבי.
מילה על המשחק – דמות הסבתא המשוחקת בידי סנדרה שדה. האם אלן בידי – מיכל שטמלר והנכד ג’ושוע- בידי רן מושיוב, הם אנסמבל מצוין, והאלמנטים הקומיים והדרמטיים כאחד, משוחקים היטב, מצחיקים ומרגשים ומבויימים בידי ידיה המיומנות של מירי לזר.
בקיצור – פנינה קטנה ונפלאה על משפחתו של השכן ממול, שמעוצבת בשנינות ובחן ססגוני. לכו לראות!
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה