איבסן שמת בשנת 1906, הקדים מעט את השערורייה, שתעלה בדמות כתביו של זיגמונד פרויד על מיניות שהחלו להתפרסם בראשית המאה העשרים ועיסוקו של איבסן בייצרים ודחפים מיניים מחד ומלחמת קיום והשרדות הפכו את מחזותיו לשיחת היום בעולם התרבות.”המאסטר (אלוף הבונים שלי)” הוא עיבוד מודרני המתבסס על “אלוף הבונים” של איבסן. במחזה המקורי של איבסן שהוצג בעשור האחרון למאה התשע-עשרה, מוצגות דמותו של קבלן מצליח העומד לבנות מגדל עצום. תוך כדי פרוייקט בניית המגדל, מתייצבת בביתו אשה עמה ניהל הקבלן רומאן בימי נעוריה. לקלחת הזו, למשולש הרומנטי הזה, נוספת הצלע בדמות רעייתו של הקבלן, החולקים שכול עקב מותם של ילדיהם הפעוטים באירוע טראגי של שריפה תוך שהשניים מביטים בהתרסקות חיי הנישואין שלהם.
את המחזה המודרני, עיבדה המחזאית האמריקאית לילה ראייצ’ק, והמחזה שעלה בניו יורק בשנה הנוכחית זכה לשבחים רבים. המחזה שתרגמה לעברית נגה אשכנזי וביימה שיר גולדברג ברוכת הכשרון, מתרחש בימינו אלה באמריקה, תוך שרבים מן השמות והמקומות נותרים סקנדינביים. המחזה מציג ארכיטקט, שבדומה לדמות שיצר איבסן לפני 130 שנה, מבקש לבנות מגדל עצום, אליו מגיחה צעירה עמה קיים הארכיטקט קשר לוהט לפני כעשור. היחסים שבין הארכיטקט לרעייתו המתכננת את גירושיהם, מתכתבים כל העת עם הטרגדיה בדמות אובדן בנם הפעוט באסון, והטחת האשמה שסודקת ומפרקת את חיי הנישואין קולעת את הארכיטקט ורעייתו אל מערבולת של לבטים – האם להותיר את המסגרת המשפחתית על כנה, או לפסוע אל עולם ייצרי, נטול אחריות וגבולות, התאהבות ילדותית ומיניות נעדרת עכבות.
אבל ראייצ’ק הניו-יורקית, כבר לא מסתפקת במימד השערורייתי שיצר איבסן הסקנדינבי כשעסק במה שנראה היה אז כפריצה מופקרת של מיניות, סודות של חיי נישואין, ומוות, אלא מציבה במרכז העיבוד שלה אג’נדה פמיניסטית מובהקת, כזו שמסריה לעתים מוצגים כמניפסט הנקרא מתוך מאמר. כך, המגדלים הפאליים, מכונים בשמם, והייצריות הגברית והערמומיות הנשית מגבשת מחזה העוסק במלאנג’ שבין ארוס לתאנאטוס, עירוב שבין מיניות לתוקפנות ומוות – מושגים מכוננים בתרבות יוון הקלאסית, אותם אימץ פרויד, כשעסק בניתוח האיד – אותו רובד ראשוני, המשותף לכל בעלי החיים המונעים מייצרי השרדות ועונג.
ואכן, המחזה המתנהל בשני עולמות – האחד עולם של מסיבה חושנית, גן עדן של שוטים, מוכה אלכוהול, ריקנות וייצריות חייתית; ומנגד, עולם של נוכחות עמוקה של מוות וטרגדיה המרחפת מעל לפאסאדה של שמחת חיים מעושה.התוצאה היא מחזה המציג את הדמויות החוגגות לכאורה את החיים, כדמויות המביטות כל העת בטרגדיה, במוות, בחוסר התוחלת. הגברים, בכתיבה מחזאית ומשחק נפלא מוצגים כדמויות רופסות, תלותיות, נעדרות עמוד שדרה, ולעומתם הנשים, הנן דמויות חזקות, דעתניות, ייצריות לא פחות מן הגברים, אך בניגוד לגברים הנגררים אל סיטואציות הקצה, הנשים הן אלה המנהלות אותן.
המשחק של אנסמבל השחקנים ובראשם יפתח קליין, יובל שרף, נילי צרויה, גל אמיתי ויובל שרף, אכן מתאפיין בייצריות עזה ובריאליזם נטול פשרות, כזה הפועל מכח המושגים האיבסיאניים השערורייתיים, והמתורגם היטב לשפה המודרנית של ראיצ’ק.זהו מחזה מייסר, משוחק היטב, בנוי היטב על הקלאסיקה של איבסן, בעיבוד מודרני שלא לוקח שבויים. לכו לראות!
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה