עמוד הבית » הסיפור האישי והמכנה המשותף הרחב ביותר

הסיפור האישי והמכנה המשותף הרחב ביותר

צילום unsplash
מה הקשר בין לילות הלינה משותפת בקיבוץ בשנות ה-60 לבין אנשי הייטק שעובדים עם ארה"ב?

תכופות עולות השאלות למה בחרת בתחום של שינה רצופה? ומה לעובדת סוציאלית שיקומית ולנושא הזה?

אכן שאלות ראויות במיוחד. התשובה מורכבת מחוטי שתי וערב. חוטי השתי מרכיבים את הסיפור האישי של ילדותי ועולמי הייחודי ועד היום – 62 שנה. ביום רביעי – אתמול – חגגתי את כניסתי לשנה החדשה הפרטית. חוטי הערב הארוגים ביד אמן, מהווים את הלמידה, הידע שאספתי עם השנים. הלמידה באופן פורמלי ולא פורמלי כוללת את הנסיונות של היישום, הבקרה והשכלול המתמידים שהתחוללו כל שניה, כל דקה וכל שעה, של כל שבוע, חודש וכל שנה ביריעה ארוכה זו. כן, בתקופה שנולדתי גידלנו דינוזאורים כחיות מחמד. הגדרה מכובסת לענתיקות משנת תרפפ"ו.

מה הקשר ללילות בגן ילדים בקיבוץ בשנות ה-60?

נולדתי בקיבוץ ספר, על גבול ירדן וסוריה, ולילות רבים מדי, היינו מתעוררים לשריקה מצמררת של קטיושה, בום  חזק ורק אז אזעקה מקפיאת דם. ילדים קטנים קופצים בחרדה מהמיטות ורצים יחפים בגופיות ותחתונים למקלט מעופש. רועדים מקור ומפחד, עם אדרנלין בשמים, מחכים נצח לצפירת הרגעה. חוזרים לגן ולמיטה אבל מי יכול להרדם עם אדרנלין כל כך גבוה בדם?  בלב פועם כל כך, שעומד לפרוץ את בית החזה הקטן? רק מתכסים חזק ומעמידים פני ישנים.

בימי רגיעה בגבולות, לילות הקיץ לוהטים. בתי הבטון הופכים לכבשן הנפלט מהקירות. מאוורר התקרה בקושי מצליח להזיז את האויר העומד. לתינוקות הקטנטנים מוציאים את מיטות הברזל עם כילות לדשא הגדול שליד חדר האוכל. דורסי לילה משמיעים  קולות מפחידים, התנים צועקים בעוצמה כשהצייד צלח וריח הדם באפם. אי אפשר לישון! שוב מעמידים פני ישנים.

בגן הילדים, לאחר הסיבוב המוצלח של שומרת הלילה – קופצים מהמיטות ומתחילים לרוץ בחוץ, באויר הלילה הקריר מעט יותר מאשר בפנים. שוב דוהרים יחפים על המדרכות בדרך לבריכה. אוזנים חדות כשועלים קטנים. רחש קלוש ביותר של אופני מבוגר – וכולנו מזנקים לגן ולמיטות ושוב מעמידים פני מלאכים ישנים. אחרי כן הרוב כבר נרדמים באמת. הפרעות שינה מגוונות זימנה לנו ילדותנו.

צילום unsplash

הכל הסתדר והתאזן לאחר מלחמת ששת הימים. ישנו במשך שלוש שנים במקלטים. הורה פרטי ששומר רק עלינו ובבטן האדמה, בחושך, בלי לרוץ בבהלה או ב"שיגויה" – השינה הרצופה חזרה למקומה הראוי והטוב.

חוטי הערב מביאים אותי אל לידתה של עובדת סוציאלית – כבר כילדה הייתי מאלה שמושיבים לידן בכתה כל מי שמתקשה והכל היה מסתדר. זה נמשך לאורך כל חיי. רק בשלהי שנות העשרים לחיי הגעתי ללימודים פורמליים של עבודה סוציאלית. עבדתי במרכז ייעוץ ארצי לאפילפסיה בחיפה – של הליגה למניעת אפילפסיה. במהלך שנים אלה עבדתי עם נוירולוגים בכירים בכל הארץ. למדתי על המוח וגלי המוח ובדיקות ה – EEG, על התקפים בערנות ובשינה . בהתחלה סייעתי ובהמשך יזמתי מחקרים, שהתפרסמו בארגון הבין לאומי למניעת אפילפסיה. אחד המחקרים שלי זכה בפרס בין לאומי מטעם הליגה הבין לאומית למניעת אפילפסיה, בכנס באוסלו, נורבגיה ב – 1993. המשכתי את לימודי הפורמליים והבלתי פורמליים במקביל לעבודה מאד אינטנסיבית. מדלגת על שנים רבות.

חוטי השתי הביאו אותי לנישואין עם יצחק מנדובסקי – בחרנו שם משפחה חדש – מישר. נולדה בתנו היחידה. 9 שנים לאחר מכן יצחק נפטר מסרטן. חמש שנים לאחר מכן, חמישה ימים לפני הגירה מתוכננת לאוסטרליה – גם אני הלכתי לעולמי באירוע מוחי קטלני … וחזרתי. חוטי הערב הביאו אותי לעבודה עם קשישים במרכז יום "אמנית" בקיבוץ גינוסר. כשהחלמתי, חזרתי לעבודתי איתם והם שאלו אותי: "אירית, מה עושים, אנחנו לא ישנים?"

מה עושים באמת, יש שיטה?

אחרי ניסיונות רבים והסברים שנדרשתי להפוך לפשוטים ביותר ובסיסיים, כך שניתן יהיה לזכור ללא קושי גם בבית, הבנתי שאם יש הצלחות עם אנשים בגיל 80 עד 98, בעלי תשישות נפשית ומנטלית – שהצליחו לישון ולחלקם הרופאים צמצמו או הפחיתו תרופות שינה – כנראה שיש לי משהו ביד. פיתחתי שיטה.

אוקיי. הבנתי. אבל איך אנשי הייטק, שעובדים עם ארה"ב, קשורים לכל החפירות הארכיאולוגיות שלך?

שאלה מעולה. כאן נכנס לפעולה גם המכנה המשותף הרחב ביותר – חוסר שינה רצופה! מי שנדרש לעבוד בישראל בלילה מול לקוחות בצדו האחר של הגלובוס, לא ישן בלילות. נוצרת הפרעת שינה מתמשכת ומסוכנת, מרצון ומבחירה.

אבל הם לא היחידים, אירית, יש עוד המון מקצועות ואנשים שלא ישנים שינה רצופה!

נכון מאד. זה מתחיל בתינוקות וילדים, עובר למתבגרים, למכורים למסכים, לעובדי משמרות, רופאים, אחיות, שומרים, אנשי צבא וכוחות הבטחון, הורים לילדים, מרבית האנשים שעברו טראומות בחיים, בצבא, במשפחה, נשים בגיל המעבר, אנשים עם סכרת או שלפוחית רגיזה, נשים לאחר אונס או ניצול מיני, כל מי שהחיים פגעו בנפשו או בגופו, אנשים הסובלים ממחלות קלות או קשות הכרוכות בכאבים, אנשים עם דום שינה ונחירות, נדודי שינה "רגילים", שינה קלה, שנת יתר – כן יש דבר כזה!

בספרו המדהים "למה אנחנו ישנים?" – מספר חוקר השינה ד"ר מתיו ווקר על השלכות של חוסר שינה גם על קשיי למידה, קשב וריכוז, נהיגה ותאונות דרכים, עבודה, זוגיות, משפחה, אובדנות, דמנציה, אלצהיימר ועוד.

צילום כריכה ד"ר אירית שמשון

המכנה המשותף הרחב ביותר הוא הצורך הדחוף ביותר של כולנו לחזור לשינה רצופה ומחלימה.

אם את.ה מכיר.ה אנשים מאחד התחומים או יותר, הושיטו להם יד וספרו להם על שינה רצופה.

לתיאום הרצאות, סדנאות ולתכנית הליווי האישי, יש לפנות לאירית בלשונית צור קשר באתר  www.goldensleep.co.il