עמוד הבית » יצירה שירית לאומית ומונומנטלית

יצירה שירית לאומית ומונומנטלית

הסופרת איילה חג'ג' עם הספר גל עד, צילום: יחצ
ד"ר איילה חג'ג' מספרת על הספר ''גל עד'' (הוצאת ארגמן מיטב), שנכתבה על ידי אביה המנוח אליהו אברג'ל, שבו העלה על הכתב את מחשבותיו ורחשי ליבו בשירה, בפרוזה ובהגות

בימים אלו יוצא לאור הספר "גל עד" (הוצאת ארגמן מיטב). מדובר ביצירה שירית לאומית ומונומנטלית שנכתבה על ידי אליהו אברג'ל, אביה המנוח של ד"ר איילה חג'ג', שהיה הוגה דעות, משורר, סופר ומחנך, ובה העלה על הכתב בהשפעת אירועי מלחמת יום כיפור. הספר מביא את הקוראים והקוראות למחוזות ייחודיים הנוגעים בהוויה קיומית רוחנית המושפעת משירי חיים נחמן ביאליק ואורי צבי גריברג. מאידך, הספר מקיים זיקה מעניינת לשירת הסוד היהודית ושירת תור הזהב של ספרד, אך יוצר קול ייחודי מאוד, לשירה העברית בכללותה. "גל עד" הוא למעשה פואמה נאצלת המשלבת את מיטב מכמניה של השירה העברית: תנ"ך, מדרשים, קבלה, שירת תור הזהב והיסטוריה של עם ישראל.

ד"ר איילה חג'ג': "אבא שלי אליהו אברג'ל היה איש של מילים, בעל שפה עשירה מאוד וכושר הבעה רהוט ובלתי רגיל בעל פה  ובכתב. כבר כילד היה יוצא דופן ויצירתי מאוד. מהמרגע שהגיע מבית הספר קרא עד השעות הקטנות של הלילה, שלט בכל 'ספר האגדה' עב הכרס וידע את התנ"ך בעל פה על בוריו. לא בכדי הקפיצו אותו כיתה כבר בכיתה ה', ולאחר מכן הוא נבחר למלגת לימודים במונטיפיורי קולג' היוקרתי באנגליה למסלול לימודים שנמשך שנים, דבר שלא היה נפוץ בכלל ואפילו היה נדיר ביותר. הוא גם זכה בפרס ראשון מטעם משרד החוץ האמריקני עבור מאמר באנגלית שכתב על אברהם לינקולן. הוא לא היה קורא טקסטים סתם, אלא חי אותם. לכן האירועים לא עברו לידו, אלא דרכו. מלחמת יום כיפור טלטלה עמוקות את עולם הרגש שלו, כמו גם את נפשו העדינה והנאצלת, והותירו בה את חותמה למשך שנים. הוא לא ידע את נפשו מצער. ערך קדושת החיים היה מבחינתו ערך עליון. אהבת אדם, רגישות חברתית ויכולת ראייה מרחבית היו 'Blue Print' שלו. רישומי המלחמה לא נתנו מנוח לנפשו, ולכן לילות כימים שקד על היצירה הלא שגרתית 'גל עד', שבה העלה על הכתב את מחשבותיו ורחשי ליבו בשירה, בפרוזה ובהגות".

ד"ר איילה חג'ג', ילידת הארץ נשואה ואמא לארבעה ילדים, מתגוררת באבן שמואל. היא בתם הבכורה של אליהו וארלט אברג'ל. בילדותה גדלה בלונדון, שם שימש אביה שליח חינוכי. היא ספגה מהוריה ושאבה מהם ערכי רוח, אמונה, יצירה, שליחות ועשייה למען הכלל, שיצקו בקרבה השראה ליצירה ספרותית משלה הכוללת גם שירה ופרוזה. תחום התמחותה הוא חינוך מורחב, חינוך בלתי פורמלי וניהול מערכות חינוך.

הספר גל עד מאת אליהו אברג'יל, עיצוב כריכה סטודיו אולטרא לייט

במשך שלושה עשורים היא שימשה בתפקידי הוראה, ניהול ופיקוח, הייתה עורכת ומגישה ברדיו מורשת של קול ישראל וברדיו קול חי. בימים אלו היא מרצה בארץ ובחו"ל, כותבת, יוצרת ומפתחת תוכניות חברה וחינוך, למסגרות שונות. בין היתר, היא פיתחה תוכנית ייחודית להעצמה, לחיבור למודעות ולכוחות נפש דרך פרשות השבוע.

כבת בכורה היא נהנתה מקשר מיוחד עם אביה, שאותו היא מתארת כאבא מסור, שנון וחד מחשבה, בעל חוש הומור ייחודי, מעודד ומעורה מאוד בחייה ובחיי אחיה ושתי אחיותיה. "הוא הקריא לי קלאסיקות והשמיע לי מוזיקת עולם, ולימד אותי טניס, שחייה, רכיבת אופניים, לצד תנ"ך, אנגלית, ספרות, היסטוריה, כתיבה ועוד. הוא היה אבא נוכח ומשמעותי לחיים, וכל ילד היה שמח בו, גאה ומתהדר בו", היא אומרת.

אליהו אברג'ל היה איש רוח ומורה דעת ומוסר, כולו חמלה ודאגה ובמשך שנים היה אהוב על אלפי תלמידיו. ערכיו הטביעו בהם חותם רוחני וקיומי משמעותי, מחנך וגם מורה לאנגלית שהאמין בהם והיה לעוגן עבורם,  גם דמות אב, משענת וכתובת לכל דבר ועניין שרק יכול היה לסייע בו, להם ולמשפחותיהם. לא רק מורה של ציונים, אלא קשוב לצרכי התלמידים, מכיל, מצמיח ומקנה מיומנויות לחיים ולמיצוי יכולות.

הוא היה המבוגר המשמעותי בחייהם של רבים, וכפי שהתבטא אחד מתלמידי שעד היום שומר על קשר עם משפחתו של אליהו אברג'ל: "הוא בחיבוק אחד יכול היה לחבק עשרה תלמידים. התצלומים היחידים מילדותי הם אלה שהמורה אליהו צילם ונתן לי, ובזכותו אני יודע איך נראיתי כילד". תלמיד נוסף מספר: "הוא נשאר איתנו לעשות שיעורי בית, חוגים, שיחק איתנו כדורגל ולימד אנגלית. במשכורתו הוא קנה לנו אוכל וכל דבר שזיהה שחסר. הוא הגיע לבתים, תמך, עודד וליווה אותנו, ילדי עולים בשכונה ד' בבאר שבע שחלקם חיו בתנאים לא פשוטים למסלולי המשך, כדי שיהיו לנו חיים יציבים ועתיד מבטיח. פירמידת הצרכים של מאסלו לא הייתה אצלו גרף לימודי בעלמא, אלא מדרג מוחשי שבאופן טבעי הוא פעל למלא אצל תלמידיו. הוא לימד וחינך כמעט עד גיל 70, כי זאת הייתה תמצית חייו – להעניק, להעצים להשפיע טוב".

איילה, כיצד מתקשר הספר לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור?
"הספר עושה לנו מעין עצירה, מניח מול עינינו בבואה של מראה חברתית ומשברים ערכיים כאובים ומעורר אותנו למציאות סביבנו. בספר יש סוגיות רבות, שכוחן יפה לימינו אנו, כאילו נכתב עכשיו. יש בו גם ביקורת נוקבת – על הנהגה מנותקת, על פערים בחברה, על התנהלות לעתים של מוסר כפול, התדרדרות מוסרית ובעצם על חוליים רבים שלצערנו התרגלנו אליהם ואנו במצב של עצימת עיניים ו'עולם כמנהגו נוהג'. הספר לוקח את החברה הישראלית ומביט בה ממעוף הציפור, מהרבה היבטים, מזווית ראייה אחרת, בסגנון לשוני וניסוח גאוני, נוגע ומרגש. זו סוגה ספרותית שאין לה אח ורע בדורנו. כבר לא פוגשים כתיבה כזו, ולכן לדברי קוראים רבים חשובה וראויה יצירה זו להיות בכל בית, בארץ ובגולה. היא מחברת אותנו ישר מהקרביים לכלל עם ישראל, דרך הצינור הזך של הכותב ודרך השירה שנותנת עוצמה ופרספקטיבה אחרת. הספר מזמן חווית קריאה רוחנית מטלטלת ועין לא נשארת יבשה. היופי הוא שהספר מתאים לכל אחד מהמקום שלו. וכדברי פרופסור הלל וייס: "…ראויה יצירה זאת הנדירה בדורנו לעיון מעמיק גם על ידי מורים ותלמידים".

לדבריה, ההיבט היהודי מתבטא בסוגת הכתיבה – המילים כולן נחצבו מהמקורות – השפה עצמה היא לשון התנ"ך וספרות חז"ל וכן "קבלה" – המשורר דובר מקראית וחזלי"ת…קורא הבקיא בכתבים אלו יוצא נפעם מהקישוריות שיוצר הכותב בין העולמות.

ספרי על העבודה על כתב יד של אדם אהוב כמו אביך.
"ראשית, זאת הייתה שליחות לצד אחריות עצומה, כולל לדייק את הדברים ולשאול כל העת את עצמי האם לכך התכוונן המשורר והסופר? במקרה זה מדובר באבא, ולכן חשוב שבעתיים לשקף את כל מה שהתכוון, במיוחד כאשר ספר זה נחצב מדם ליבו. גם כלפי אמא, שמצאה לאחר פטירתו את כתבי היד בחדר עבודתו, והגישה לי אותה באומרה: "בתי היקרה, עייני בהם ועשי כחוכמתך. בקשה זו הפכה עד מהרה, למרבית הצער וההפתעה, לצוואה. מלאכת השוואת כתבי היד שנתגלו נמשכה על פני חודשים מרובים של עבודה, התאמה, דיוק ועריכה שלי, עד להבאתם לדפוס כספר. מידת העומק, הכישרון, הרגישות והגאונות שלו ריגשו וטילטלו אותי כל פעם מחדש. מיד הבנתי שמדובר פה באוצר גנוז וביצירה נדירה, ועבדתי עליה ב'חרדת קודש' ובחתירה להיות נאמנה למקור".

לרכישת הספר "גל עד" (הוצאת ארגמן מיטב) מאת אליהו אברג'ל:
בקניון הספרים הישיר
Net Book,
דרך הפייסבוק – גל עד מאת אליהו אברג'ל,
בטל' 052-5349509, או בחנות של אתר התרבות "בכיוון הרוח".

מאת: יהורם גלילי