פרשת תרומה

הפרשה נפתחת בפסוקים: " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי׃ וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׃ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים׃ וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים׃ שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׃ אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן׃ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

הפרשה עוסקת בציווים הקשורים בבניית המשכן וכליו וכן בהקדשת הכוהנים. הציווים נמסרו למשה בעת שעלה להר סיני ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, כפי שנכתב בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, פרשת משפטים: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה".

המשכן נועד להיות מקום בו הקב"ה יתגלה והוא בנוי במתכונת דומה לביתו של אדם. כפי שיש בבית מיטה, כיסא, שולחן ומנורה, כך גם במשכן יש כלים מקבילים: הארון מקביל למיטה או לכיסא, השולחן מקביל לשולחן והמנורה מקבילה למנורה.

הנושאים הנידונים בפרשת תרומה:

• הציווי על בניית המשכן
• כלי המשכן

• הציווי על בניית המשכן

הקב"ה מצווה את משה לבקש מכל בני ישראל לתרום תרומה לבניית המשכן, מקום להשראת השכינה. כל אדם נדרש לתרום מחצית השקל ומעבר לכך את מה שמרגיש לפי ליבו: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". הקב"ה פירט את החומרים הדרושים: זהב, כסף, נחושת, תכלת (צמר צבוע), ארגמן, שש (פשתן), עזים (שיער עזים), עורות אילים אדומים, עורות תחשים (חיה צבעונית שנבראה במיוחד למטרת המשכן), עצי שיטים (עצי ארז), שמן למאור, בשמים לשמן המשחה (נועד לקדש את כלי המשכן) ולקטורת הסמים, אבני שוהם ואבני מילואים.

• כלי המשכן

ארון הקודש (נקרא גם ארון הברית) – בנוי  בצורה מלבנית משלושה ארונות: תיבה פנימית העשויה מזהב, תיבה אמצעית העשויה מעץ ותיבה חיצונית, גם היא עשויה מזהב. בכל צד של הארון יהיו שתי טבעות, אליהן יוכנסו עצי שיטים מצופים זהב לצורך נשיאת הארון: "וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם".

הכפורת – שהיא כיסוי שטוח לארון הקודש על פי מידות האורך והרוחב שלו. מתוך הכפורת יוצאים כמקשה אחת שני כרובים שהם למעשה שתי דמויות של מלאכים, לאחד פני תינוק ולשני פני תינוקת, כאשר כנפיהם פרושות אחד אל השני. "פני המלאכים אחד אל השני כלפי הכפורת: וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים". כאשר הקב"ה ירצה לדבר עם משה, קולו יבקע מבין שני הכרובים: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

השולחן –  שולחן הבנוי מעצי שיטים מצופים זהב מוקף עיטורי זהב בצורת זר: " וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ׃ וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב". גם לשולחן יש טבעות לצורך נשיאתו באמצעות עצי שיטים מצופים זהב. על השולחן יש להניח לחם: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד".

המנורה – מנורת זהב עם שבעה קנים העשויה מקשה אחת. בכל קנה יש צורות של גביע, כפתור ופרח: " וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ".

יריעות –  שלוש שכבות של כיסויים העשויות מעורות ושיער בעלי החיים שצוינו קודם לכן.

קרשים – מדובר בעמודים כבדים העשויים מעצי שיטים (שהם עצי ארז): "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"  המצופים זהב: "וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב". יעקב נטע עצי שיטים כי ידע ברוח הקודש שבני ישראל עתידים לצאת ממצרים ולבנות את המשכן.

פרוכת – היא מחיצה העשויה מצמר ומפשתן ועליה אורגים דמויות של כרובים משני צדדיה: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים". הפרוכת מבדילה בין הקודש לבין קודש הקודשים: "…וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".

מסך – מעין וילון הנמצא בפתח המשכן: "וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם".

מזבח – מזבח מצופה נחושת המיועד להקרבת קורבנות:  "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ׃ וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת".

חצר המשכן – מקיפה את המשכן. אורכה כ- 50 מטרים ורוחבה כ-25 מטרים: "וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת׃ … וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה ".

כל הכלים להקמת המשכן ותפעולו יהיו עשויים מנחושת: " לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת".

מהם המסרים בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

עולה השאלה: מדוע כתוב "ויקחו" לי תרומה ולא "ויתנו" לי תרומה, הרי תרומה נותנים?

תשובה: מי שבאמת נותן תרומה הוא לוקח ולא נותן. כל נתינה שאדם נותן בחיים היא בעצם לקיחה, רק רוב האנשים לא מבינים את זה. הם חושבים שהם עושים למישהו טובה. הקב"ה הטביע חוק בבריאה שכאשר האדם נותן תרומה, הוא בסופו של דבר יקבל כפול ממה שנתן. בנוסף האנשים לא מבינים שהנתינה היא בעצם השקעה לחיי הנצח. הכוונה כל סוג של נתינה ולא רק לכסף. נתת בגד למישהו, במקום שישכב אצלך בארון 10 שנים, נתת חפץ כלשהו, השאלת לחבר את הרכב שלך, כל הדברים האלו זה בעצם לקיחה. לכן לא כדאי שהאדם יחזיק לעצמו יותר מידי טובה כשהוא נותן כי זה גורע לו מהשכר שלו לעולם הבא. למשל, אדם שמקבל הרבה כבוד על זה שהוא תרם. לדוגמה: אדם שתרם למוסד כלשהו (בית כנסת, בית חולים וכו') ושמים שלט עם השם שלו שם, עושים לו כבוד, עם השנים זה מפחית מהשכר שלו לעולם הבא. הסיבה שכבוד זה תענוג לאדם. אדם שרודף כבוד זה כמו אדם שרודף ממון, ועליו נאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ה, ט) אף פעם אין לו מספיק. אותו הדבר למי שרודף כבוד: תמיד הוא רוצה יותר ואף פעם אין לו מספיק. זה כמו נרקומן: הוא מתחיל במנה קטנה ולאט לאט הוא מגדיל את המינון עד שהוא נהרס לגמרי. הגמרא אומרת: "כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו." זה הפוך ממה שחושבים.

אחד בא אל הרב ואמר לו: כבוד הרב, אני הרבה זמן בורח מן הכבוד ואני לא רואה שהכבוד רודף אחרי כמו שכתוב. עונה לו הרב: אני אגיד לך למה. אתה בורח מהכבוד בצורה כזאת: אתה רץ 20 מטר ומסתובב אחורה ושואל: נו, איפה אתה? רץ עוד 20 מטר, מסתובב ושואל: נו איפה אתה? אתה בעצם לא בורח מהכבוד, אתה רודף אחריו  רק בצורה מתוחכמת. על הקב"ה אי אפשר להערים.  הקב"ה יודע שאתה רץ בתקווה שהכבוד ירדוף אחריך…זה נקרא רודף אחר הכבוד.

כשהקב"ה נתן לנו את התורה הוא אמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד, ב). לקח – דבר שלוקחים, נהנים ממנו. נאמר לקח במקום נתינה.

עוד בעניין תרומה:

הגמרא אומרת: מי שנותן צדקה לעני, מתברך בשש ברכות בתורה. יש שישה פסוקים שונים בתורה המסבירים אילו ברכות הקב"ה נותן לאדם העוזר לעני.

בנוסף לכך, אם מעבר למתן הצדקה האדם מפייס את העני במילים, הכוונה מחזק אותו: אל תישבר, העולם זה גלגל: היום אתה עני, בעוד שנה אתה יכול להיות עשיר, גם אני הייתי ככה, תדע לך זה הכול ניסיונות, הקב"ה מנסה את האדם. אל תדאג הקב"ה לא יזניח אותך. תראה אני נותן לך עכשיו, ואם אתה צריך, תבוא ובחודש הבא אתן לך עוד. הנה אני נותן לך כתובת של חבר שלי, אולי גם הוא יעזור.  בצורה הזאת אתה מחזק את העני.

הגמרא מוסיפה: אם לא רק נתת צדקה לעני, אלא גם פייסת אותו במילים, אתה מתברך באחת-עשרה ברכות (מסכת בבא בתרא עמוד ט):

שש ברכות על מתן הצדקה.

חמש ברכות נוספות עבור החיזוק והמילים היפות שאמרת לעני.

בסך הכל האדם יכול לקבל 11 ברכות מהקב"ה בעצם מתן הצדקה לעני בתוספת מילות החיזוק.

ישנם אנשים שעומדים שעות בתור לקבל ברכה אחת מ"באבא" מזויף ועוד משלמים מאות עד אלפי שקלים בשביל זה. לעומת זאת, כאן במתן צדקה ופיוס לעני, האדם יכול לקבל 11 ברכות מהקב"ה שאין כשר ואמיתי ממנו אי פעם.

צדקה יכולה להציל אדם ממוות.

בהמשך הפרשה נכתב: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".

נשאלת השאלה: מדוע כתוב "בתוכם", הרי היה צריך להיות כתוב "בתוכו"?

התשובה: מלמד שהקב"ה יגור בתוך כל יהודי ויהודי. בזמן שיש בית מקדש, הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה חזק מאוד. בזמן שאין בית מקדש, אז הקשר יותר חלש. הדרך להתקרב חזק לקב"ה היא אך ורק על ידי לימוד תורה ומוסר. אם אדם לומד הרבה תורה ומוסר, הוא מרגיש מאוד דבוק בקב"ה. אם הוא מתרשל בלימוד התורה, על זה נאמר: "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך". הביטוי המקורי הוא יום תעזבִינִי ימים אעזבֵךְ, ומקורו בתלמוד הירושלמי (ברכות יד ד). הקב"ה מזהיר, שאם האדם יעזוב אותו ליום, הוא מייד יעזוב את האדם ליומיים. יש כאן מידה כנגד מידה.

• ויקחו לי תרומה. הקשו המפרשים שהיה צריך להיות כתוב ויתנו, ומתרצים כי חז"ל אומרים שיותר ממה שהעשיר נותן לעני, העני נותן לעשיר, שעל ידי קבלת העני יכול העשיר לקיים מצוה גדולה של צדקה, וזה הפירוש של "ויקחו", שעצם הנתינה הוא בעצם לקיחה.
• ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. למה כתוב "בתוכם", היה צריך להיות כתוב "בתוכו" דהיינו בתוך המקדש. ותירץ האלשיך הקדוש שהכוונה היא שכל אחד צריך לעשות מקדש בתוך לבו, שיהא מקום להשראת השכינה, וזהו ושכנתי בתוכם בתוך לבו של כל אחד ואחד..
• למה נקרא ארון הקודש בלשון "ארון" מפני שזה לשון אורה, שהתורה מביאה אור למי שעוסק בה (זוהר).
• מבין שני הכרובים. הקב"ה דיבר עם משה מבין שני הכרובים, שזה ר"ת משה (בעל הטורים).
• קרשהם אותיות" שקר" שהמשמר עצמו מן השקר, עושה את עצמו כמו קרש למקדש, אבל אם חס וחלילה אינו נזהר, אז זה שקר היפך הקדושה.

לסיום, ישנן בפרשה גם ראיות לכך שעם ישראל קיבל תורה בכתב ותורה שבעל-פה. "כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". ככל אשר אני מראה אותך – זה מעיד שיש מידע שנמסר למשה רבינו בעל פה.

 בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א

 כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—