הפרשה נפתחת בפסוק: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם׃".
ואלה המשפטים. כתוב בזוהר אלן גלגוליא, פרוש כשאחד חייב לחבירו ולא מחזיר לו כשמת מתגלגל בסוס או בחמור והשני קונה אותו ומחזיר לו את החוב, ומעשה בירושלים שהיה לאחד חמור שעבד בשבילו יותר מהרגיל, בא ושאל לצדיק אחד ואמר שאחד נשאר חייב לו כסף וזה גלגולו ואם תאמר לו מחול לך יפסיק וכך היה, ואמר לחמור מחול לך ומת החמור מיד, וגם נתן רמז לזה בפסוק כי בא סוס פרעה שמתגלגל בסוס כדי לפרוע שפרעה הוא מלשון פרעון.
אשר תשים לפניהם. אומר רש"י כשולחן ערוך, פירוש שיסביר טוב לתלמיד. הרה"ג ר' חיים יהודה יעקובזון זצ"ל הסביר במשל, לבית מרקחת שאמנם יש בו מדפים מלאים תרופות אבל התרופות האלו אינם ניתנים סתם כך, רק לחולים הצריכים תרופה, כמו כן אמר ה' למשה עד עכשיו למדנו כל מיני מצות קיומיות, כגון מילה ושבת וכדומה, אבל פרשה זו רק תשים לפניהם, שיהיה מוכן אם לפעמים יהיו צריכים לעונש, אבל יותר טוב שלא יצטרכו להשתמש בהם כלל.
הנושאים הנידונים בפרשת משפטים:
פרשה מאוד מסועפת ויש בה הרבה דינים. בישיבות לומדים את הפרשה הזאת במשך שנים. כבר לאחר מתן תורה מגיעים המשפטים. הפרשה דנה בנושאים רבים ומתחילה במצב שבו יהודי גנב ואין לו להחזיר.
בימינו אם יהודי גנב כסף, אין לו להחזיר והמשטרה תפסה אותו, אז במקרה ויש עדים, הרשיעו אותו במשפט חילוני אזרחי. בדרך כלל, הוא יקבל מאסר. מה קורה בפועל?
הוא נכנס לכלא גנב קטן ובכלא הוא נמצא בחברה של פושעים ששם, בדרך כלל, הוא לומד איך להיות גנב גדול ולפעמים גם רוצח.
בשורה התחתונה: הקורבן לא הרוויח כלום ולא קיבל את כספו בחזרה, החברה ניזוקה ועוד משלם המיסים שילם על כך כסף והפושע לא רק שלא השתקם, אלא אף הידרדר. יוצא שהעונש הזה הוא לא ממש חכם…
בואו נראה מה אומרת התורה על גנבה. לתורה יש עונשים חינוכיים. יהודי שגנב צריך להחזיר כפול לאדם שממנו גנב. לדוגמה: אם אדם פרץ לבית וגנב משם 10,000 ₪ עליו להחזיר למי שגנב ממנו סכום כפול, דהיינו 20,000 ₪. יש כאן אלמנט חינוכי: זה מחנך את הגנב שחש על בשרו מהי המשמעות של לקחת כסף שלא שלו ומפצה את הנגנב. בית הדין בודק האם יש לו כפל כסף להחזיר. אם אין לו, בודקים אם יש לו תכשיטים או רכוש שהוא יכול למכור כדי להחזיר את הגנבה. במידה ואין לו, בודקים האם יש קרובי משפחה שיכולים לסייע לו. במידה ואין בשום דרך להחזיר, מוכרים אותו בשוק בתור עבד. את התמורה מהמכירה מחזירים לאדם שממנו הוא גנב כדי לפצות אותו על הגנבה. כך האדם שממנו נגנב הכסף מקבל פיצוי חלקי או שלם.
מה התועלת בזה שאדם שגנב נהפך לעבד?
המילה עבד היא מילה קצת גסה. מה הכוונה? כשאנשים שומעים "עבד" עולה להם הדימוי של עבד מסכן עם שרשראות שמענים אותו ומרביצים לו עם שוט. כאן לא מדובר על עבדים כאלה. מדובר בעבד עם זכויות: מה שהאדון שלו אוכל גם העבד מקבל: אם האדון אוכל סטייק, גם העבד מקבל סטייק, אם האדון ישן על מזרן טוב, גם העבד יישן על אותו מזרן. האדון מתייחס אל העבד כאילו זה הבן שלו. הגנב נכנס למשפחת אומנה על מנת שיפצה על הנזק שגרם וכן שישתקם.
כשהעבד רואה שעכשיו שהוא גנב ועושים למענו כל כך הרבה הוא מרגיש בושה נוראית. הוא חושב לעצמו: אני גנב עלוב ואלה מאכילים אותי ודואגים לי, נכנסת בו בושה גדולה על מעשיו. אחרי 6 שנים חייב האדון לשחררו, ככתוב: " כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. "
יכול להיות מצב, שבו לעבד טוב אצל האדון והוא מבקש להישאר אצלו. במצב כזה לוקחים אותו למזוזה ליד הדלת ורוצעים את אוזנו, כלומר עושים לו חור באוזן: " וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי׃ וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם׃ " במילה "לעולם" הכוונה עד שנת יובל. כל מחזור של 7 שנים יש שנת שמיטה ולאחר 7 מחזורים כאלה בשנה ה-50 העבד משתחרר. זו לא ממש קנייה, אלא חכירה. התורה מביאה אותו חזרה לנקודת ההתחלה.
מהי הסיבה שרוצעים את אוזנו?
התשובה היא שהתורה מסתייגת מכך שאדם יוותר על חירותו. כל אדם מעם ישראל אמור להיות בן חורין. הדרגה של כל בני ישראל שווה ומי שבוחר להשתעבד לאדם אחר, למעשה מוותר על דרגתו. התורה לא רוצה שאדם יהיה עבד של אף אדם אחר, אלא של הקב"ה בלבד.
ורצע אדוניו. ולמה מרצע, לפי שמרצע בגימטרייה ארבע מאות, אמר הקב"ה אני הוצאתי אתכם משעבוד ארבע מאות שנה ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים וזה הלך וקנה אדון לעצמו לפיכך ילקה במרצע. הטעם למה לא רוצעים את העבד בתחילת היותו עבד, ורק כשעבד 6 שנים, מוסבר על דרך המשל המובא בתחילת שערי תשובה לרבינו יונה, לשני אנשים שהיו בבית האסורים, אחד עשה מחתרת וברח, והשני נשאר, התחילו להכותו מכות נמרצות על שלא ברח, טען להם וכי מפני שהתנהגתי יפה ולא ברחתי מגיע לי עונש, ענו לו שכאן הוא בית הסוהר ולא בית הבראה, ולכן חברך שהרגיש את הצער והעונש חיפש תחבולות כדי לברוח, אבל אתה שאינך מרגיש כאן צער מגיע לך שיתנו לך עכשיו צער ועונש, כמו כן אצל עבד כשרוצה להישאר לאחר שש שנים זה סימן שלא מרגיש צער עבד, לזה מגיע לו רציעה.
בפרשה מופיעים דינים חשובים נוספים שלא נתעמק בהם, אך חשוב מאוד להזכירם, כגון:
"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת". (שמות כא, טו)
"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת". (שמות כא, יז)
"כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת". (שמות כב, יח)
דין נוסף שנכתב: "וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". הדין מתייחס לאיסור קבלת שוחד. שוחד הוא כל מתנה או טובת הנאה מאחד מבעלי הדין שהתורה אסרה לקחת מאחר שהוא מונע ממי שצריך להכריע מלהבחין באמת וכן הוא מעוות את דבריהם.
דין נוסף שנכתב: "אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ–לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ". זהו דין המתייחס לכל העם, אך התורה מחמירה במיוחד בכל הנוגע לעני. כלומר, אם אדם מלווה כסף לאחר, ובמיוחד לאדם עני, אסור לדחוק בו בתקיפות שיחזיר את הכסף. כמו כן, אסור להלוות בריבית!
דין נוסף שנכתב: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּולי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". חל איסור לצער ולרמות גרים שנמצאים בארצנו מאחר שבני ישראל היו גרים בארץ מצרים והכירו מניסיונם את המשמעות של חיי גרים בארץ זרה.
דין נוסף שנכתב: "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ–כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. " הרעיון של הדין הוא שבדרך כלל היתום והאלמנה מוגנים פחות ופגיעים יותר, ואם אדם יענה אותם, ברגע שהם יצעקו לקב"ה לעזרה, הקב"ה ישמע את צעקתם ויושיעם מאחר והקב"ה הוא אבי יתומים ודיין אלמנות. מעבר לכך הדבר יכעיס מאוד את הקב"ה והוא יהרוג את האדם הפוגע כך שהאישה שלו תהפוך לאלמנה ובניו ליתומים, מידה כנגד מידה.
מהם המסרים בפרשה?
התורה נקראת תורה מלשון הוראה. התורה מדריכה ומכוונת אותנו בכל תחומי החיים כיצד לחיות בצורה נכונה ומאוזנת. כפי שצוין בתחילה, הפרשה כוללת דינים רבים מה אסור ומה מותר מה נכון ומה שגוי. בנוסף לכך, הקב"ה מנהיג את העולם בדרך של מידה כנגד מידה. זהו יסוד חשוב שעוזר לאדם להבין מדוע מתרחשים אירועים ומקרים בחייו. כאשר הוא נתקל באירוע ומקרה שאירע בחייו, מוטב שיפשפש במעשיו וייראה איפה הוא בעצמו עשה לאדם אחר את מה שעכשיו הוא חווה. זה יכול להיות דבר שעשה לפני זמן קצר וזה יכול להיות דבר שהוא עשה לפני שנים רבות. הרעיון הוא שאנו נלמד את הכלל הבסיסי בתורה: ואהבת לרעך כמוך ובמילים אחרות: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. רק כאשר אנו חווים את ההשלכות של מעשינו על בשרנו, גדל הסיכוי שנדע בעתיד לא לפגוע באחר.
ורפא ירפא. מכאן שנתנה רשות לרופא לרפא. פעם בא אחד אצל צדיק ואמר לו שיש לו חולה בביתו, והרופאים התייאשו מלרפאו וענה לו הצדיק שחז"ל אומרים שיש לו לרופא רשות לרפא ולא לייאש. והוסיף האדמו"ר מקאצק זצ"ל רמז לזה" ייאוש שלא מדעת, "מי שמתייאש סימן הוא שאין לו דעת.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה