אמש, הציגה המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר 75 דגמים של 75 סטודנטיות וסטודנטים, במסגרת שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026. הערב נפתח במיצג חי, ובסיום החלה התצוגה המרכזית.זו התצוגה שתמיד מפתיעה. בכל שנה יש לה מה לחדש על הבמה, בחשיבה, באותנטיות ובעיקר בעיצובים שמעזים ויוצאים מחוץ לגבולות.
לפני התצוגה: איטליה על המסלול
המיצג נערך בשיתוף מותג הבירה הצרפתי 1664, שנקרא על שם שנת ייסוד המבשלה בשטרסבורג. אחרי שיתופי פעולה עם שבועות אופנה ברחבי העולם, בהם סיאול וסטוקהולם, הביא המותג את הקשר שלו לעולם האופנה ולתרבות הצרפתית גם לישראל, הפעם דרך עבודה עם 16 סטודנטים לעיצוב אופנה משנקר.כ-20 דקות נמשכה העבודה על המסלול, ואז הוחשך האולם. הסטודנטים ירדו, הדוגמנים נשארו במקומם בקומפוזיציות של תמונות חיות, והרקדנית סנה סוקול עלתה ופתחה את התצוגה בריקוד. אחריה יצאו הדוגמנים אחד אחרי השני לצעידה, והמסלול הוביל אל התצוגה של שנקר.
חמישה עשר הדגמים שהוצגו במיצג נבחרו במיוחד לשיתוף הפעולה, ונשענו על צבעי המותג ועל המושג “טעם טוב”, שעומד במרכז עולם הערכים שלו. 1664 לא הכתיב לסטודנטים מהו טעם טוב, וכל אחד מהם הציע פרשנות אישית למפגש בין אלגנטיות, חדשנות ותעוזה אופנתית. מה שנעשה בדרך כלל מאחורי הקלעים, הרגעים האחרונים לפני העלייה למסלול, הוצג כאן לעיני הקהל.
שבעה פרקים
בשעה 22:00 עלו למסלול 60 דגמים נוספים, בשבעה פרקים: גוף, צללית, צבע, חייטות, קראפט, תרבות מקומית וחומרים עתידיים. המחלקה בחרה השנה להכניס את הקהל אל תוך תהליך העיצוב עצמו, והפרקים עוקבים אחרי הדרך שבה בגד נולד, מהיחס שלו לגוף ולתנועה ועד לניסיון לדמיין איך תיראה האופנה בעתיד.
מאחורי הדגמים
כמה מהעבודות הבולטות נבנו סביב סיפורים אישיים ושאלות שהמציאות הציבה לסטודנטים.
סער שנהר, בן 20, חלה בסרטן בגיל 16 ועבר שנה וחצי של טיפולים. החליפה המחויטת שהציג נולדה מתוך תחושת הבגידה שחש בגופו. בבד יצר פסים מחוטי ניתוחים, ולצדם כפתורים שמשתכפלים ואלמנטים שמשתלטים בהדרגה על הגוף, כמו מחלה שמתפשטת. העבודה שואלת מה קורה כשהגוף, שאמור להגן עלינו, הופך למקור של פחד.
שיה שביט, בת 21, הציגה מעיל צבעוני שנעשה בעבודת יד משקיות פלסטיק שאספה. ההשראה הגיעה מגואה, מקום הולדתה, ומהמפגש בין הבתים הצבעוניים לשקיות ברחובות. שביט גדלה בחינוך ביתי והקימה מותג אופנה כבר בגיל 18. במעיל היא מנסה להעניק חיים חדשים לחומר שנחשב פסולת, ולערער על ההבחנה בין חומר יקר לחומר חסר ערך.
גם המציאות הישראלית הגיעה למסלול. גאיה לוי נייס, בת 25, הציגה את “שאריות אמונה”, פרויקט על אובדן האמונה בשלום ועל המתח בין קדושת החיים לקידוש האדמה. במרכזו סריג בעבודת יד שמדמה אדמה סדוקה ושבורה, ועליו נוצות אלומיניום חדות שהופכות את יונת השלום, סמל התקווה והפיוס, לדימוי שיש בו גם סכנה.
עמית ליזר, בן 24, בחר בז’קט מחויט שנראה כאילו הוא עומד להתפוצץ מבפנים. כתפיים מוגזמות, מותניים צרים ודוגמת בד מתעוותת יוצרים תחושה של לחץ שמצטבר. ליזר לקח את החליפה, שמזוהה עם כוח, סדר וסמכות, והפך אותה לדימוי של עולם שנראה יציב מבחוץ ומתקרב לנקודת רתיחה מבפנים. מעבר לכל אלה הוצגו עוד פרויקטים רבים, שמשלבים מחקר, פיתוח רעיוני וניסוי בטכניקות ובחומרים. התוצאה היא אופנה שלא מסתפקת באסתטיקה, וכלי לביטוי אישי ולמבט ביקורתי על מה שסביב.
רגע של זיכרון
אחד הרגעים המרגשים בערב היה הענקת מלגת ההצטיינות לזכרה של הילי סולומון ז”ל. אמה עלתה לבמה עם מוטי רייף ואילן בז’ה כדי להעניק את הפרס. הילי נרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023, בגיל 26. היא אהבה אופנה והקימה את מותג הבגדים והאביזרים “אשכרה” (ASH-KARA), שהתמחה באופנת מסיבות ופסטיבלים. היא תכננה להשיק אותו באוקטובר 2023 ולא זכתה להגשים את החלום. המלגה, שמעניקה משפחת סולומון, נועדה להנציח את זכרה דרך תמיכה במעצבות צעירות.השנה זכתה בה אלמוג זוהרי רוזן, בת 25, מקיבוץ אור הנר בעוטף עזה, סטודנטית שנה ג’. לאחר פרוץ המלחמה עזבה את תחום עיצוב חווית המשתמש כדי להגשים חלום ילדות וללמוד אופנה. בין עבודותיה מעיל טרנץ’ על דימוי גוף והפרעות אכילה, וחליפת ג’ינס בהשראת הלבנת האלמוגים ומשבר האקלים.בשנה שעברה זכתה במלגה טל זוהר, שרשמה השנה שלושה פרסים בשתי תחרויות אופנה בינלאומיות.
בסיום התצוגה לא פסקו המחיאות. הקהל התרגש יחד עם המעצבים והדוגמנים.
הוספת תגובה