בפעם הראשונה מאז ומעולם, בית האופנה הישראלי המוערך פורס לפנינו קולקציית גברים מלאה ולא סתם קולקציה, אלא שיתוף פעולה שנולד מחיבור אמיתי בין שרון טל, המעצבת, לבין הצלם שי פרנקו.”זה נולד במקרה,” מספר פרנקו באירוע ההשקה, והעיניים שלו נוצצות. “רגע חלום שהפך למציאות עם תווית, תפר וכפתור. זה יצא ביום צילומים שלי ושל שרון יחד – פשוט הבלחנו ‘למה אתם לא עושים קולקציית גברים?’ וזהו.” הוא עוצר לרגע, כאילו עדיין לא לגמרי מאמין. “היום אני עומד כאן כצלם, מול בית אופנה שהוא מעבר לבית אופנה, הוא חלק מהתרבות הישראלית, ומציג איתו קולקציית גברים ראשונה. זה היסטוריה.” והוא צודק. זו באמת היסטוריה.
מה יש שם?
בחנות, בין המתלים, אפשר היה לראות איך הרעיון הזה מתגשם. קולקציה שמדברת בשפה גברית יוקרתית, אבל לא בצורה הנוקשה והצפויה שמכירים מבתי אופנה מסורתיים לגברים. כאן יש רוך,הרבה רוך. הבדים נעימים למגע, כאלה שרוצים להמשיך לגעת בהם. הצבעים אופנתיים אבל לא צועקים, מתוחכמים בלי להיות משעממים.החליפות המחויטות בולטות בדיוק המושלם שלהן, קווים נקיים, גזרה שמחמיאה מבלי להגביל. מתחת למעילים המובנים מתגלים טריקו רכים שמוסיפים שכבה של נוחות לצד האלגנטיות. מעילי הטרנץ’ והבומבר נושאים פרטים בלתי צפויים אלה שמגלים רק כשמתקרבים, כשמסתכלים באמת.החולצות הגבריות והטי-שירטים הם יותר מפריטי לבוש בסיסיים. עליהם מודפסים ומרוקמים עולמות שלמים מתוך הצילומים של פרנקו תמונות שהפכו לטקסטורות, רגעים שנתפסו במצלמה והפכו לחלק מהבד עצמו. צעיפי המשי, עם ההדפסים המקוריים שנוצרו מהארכיון האישי שלו, הם כמעט עצמאיים בזכות עצמם כאלה שאפשר לתלות על הקיר או לעטוף על הגוף.והפרט שממש גנב את ההצגה? התוויות. בכל בגד, תווית שמציגה צילומים אמנותיים של עדן פינס וניבר מדר, שתי נשים שהסכימו להיות חלק מהסיפור הזה. זו לא סתם החלטה עיצובית, זו אמירה: הקולקציה הזו שייכת לכולם.
“העבודה עם שי, שמצלם לנו את הקולקציות כבר מספר עונות, הייתה מפגש טבעי,” מסבירה שרון טל. “שני עולמות שמספרים סיפור דרך דיטיילים, אופנה וצילום. יחד יצרנו לראשונה במשכית קולקציה שמכבדת את הגבריות הישראלית. מדויקת, חדה ומלאת רגש.”היא ממשיכה, והתשוקה בקול שלה ברורה: “זו קולקציה שמראה איך כל פריט יכול להיות גם כוח וגם רוך, גם סטייטמנט וגם קלאסיקה. הקולקציה שיצרנו יחד, זו קולקציית גברים שנשים לגמרי יכולות ללבוש בסטייל. יצרנו פריטים שמדברים גם אליה וגם אליו, עם הגזרות המדויקות של משכית והצילומים המדהימים של שי. אלה פריטים שמכילים עוצמה, רוך, אומנות, דיוק וסטייל ישראלי שנוכח בכל תפר.”
מה בעצם רואים כשמסתכלים?
פרנקו מתאר את זה יפה: “העבודה על הקולקציה הזו הייתה בשבילי כמו לפתוח דלת סודית בתוך עצמי. לקחנו את הגבר הישראלי כפי שאני רואה אותו, רגיש וחזק, מדויק ופרוע, עדין ובעל נוכחות. החיבור עם שרון וליאורה זק (סמנכ”לית המסחר של משכית) אפשר לי לקחת את השפה האישית שלי עוד צעד קדימה וליצור בגדים שהם שקטים אבל מלאי נוכחות, מדויקים אבל נשארים פתוחים לנשימה. “זה נולד במקרה רגע חלום שהפך למציאות עם תווית, תפר וכפתור. זה נולד ביום צילומים שלי ושל שרון יחד, כשפשוט הבלחנו: ‘למה אתם לא עושים קולקציית גברים?’ וזהו… היום אני לא מאמין שכצלם אעמוד כאן מול בית אופנה משכית זה מעבר לבית אופנה, זה חלק מהתרבות הישראלית ולהציג קולקציית גברים ראשונה מאז ומעולם. זה היסטוריה.”זו לא רק קולקציה של פריטי אופנה זו אמירה של גבריות ישראלית חדשה.” בחנות, כשרואים את הבגדים האלה במציאות, מבינים שזו לא גבריות של סטריאוטיפים. זו גבריות שמרשה לעצמה להיות מורכבת, רגישה, אמנותית. גבריות שלא מתנצלת על הרוך שלה.
אז למי זה בעצם?
זו השאלה שכולם שאלו בהשקה, וכל אחד מצא תשובה אחרת. האמת היא שהקולקציה הזו לא מסמנת משבצות. היא לא אומרת “זה לגברים” או “זה ליוניסקס” בצורה מאולצת. הגזרות מדויקות מספיק כדי להדגיש גוף גברי, אבל גם מספיק מתוחכמות ונכונות כדי שאישה תלבש אותן בביטחון מלא. זה יוניסקס במובן האמיתי,לא כי הכל גדול ונטרלי, אלא כי כל פריט תוכנן להיות נכון למי שמתחבר אליו.המחירים, אגב, נעים בין 399 ל-1,790 שקלים. מי שמכיר את משכית יודע שמדובר במחיר הוגן להשקעה בפריטים שנבנו כדי להחזיק מעמד, עם חייטות מושלמת וחומרים איכותיים שלא מתפשרים.
למה זה בכלל חשוב?
בשוק האופנה הישראלי, מותגי גברים איכותיים הם נדירים. מותגים שמציעים שפה עיצובית מקורית ולא רק חיקוי של מה שקורה בחוץ, עוד יותר נדירים. הקולקציה הזו של משכית ופרנקו היא רענון של ממש. היא לא מנסה להיות אירופאית או אמריקאית, והיא לא מתנצלת על היותה ישראלית. היא פשוט מציעה דרך חדשה להסתכל על הלבוש הגברי המקומי,כזו שמכילה רגישות לצד עוצמה, דיוק לצד חופש, אמנות לצד פונקציונליות.והכי חשוב? היא מרגישה אמיתית. כשעומדים בחנות ונוגעים בבדים, רואים את ההדפסים, מנסים את החליפות מרגישים שיש כאן משהו כנה. זה לא שיתוף פעולה שיווקי שנוצר בחדר ישיבות. זה באמת נולד ביום צילומים, מתוך הבלחה ספונטנית שהפכה לחלום, ואז החלום הזה הפך למציאות עם תווית, תפר וכפתור.כשמעצבת וצלם מביאים את עצמם באופן כל כך אישי וכנה לפרויקט משותף, זה נראה בכל תפר, בכל הדפס, בכל בחירה של בד ושל צבע. זו לא סתם קולקציה נוספת בשוק. זו אמירה על מי שאנחנו כישראלים, על איך אנחנו רוצים להיראות ולהרגיש, ועל היכולת שלנו ליצור משהו משלנו – משהו שהוא מקומי אבל גם אוניברסלי, מדויק אבל גם רגיש, גברי אבל גם מעבר לכך.
זו באמת היסטוריה. והיא רק מתחילה.
הוספת תגובה