אופרה, בניגוד לחיים, כשמישהו מוכר את נשמתו לשטן, לפחות כותבים לו על כך אריה. כשאישה מסרבת לוותר על חירותה, תזמורת שלמה מתייצבת מאחוריה. וכשרצח פוליטי מתרחש באמצע נשף, איש אינו מזעיק משטרה לפני שהסופרן מסיימת את הצליל הגבוה. הסוגה אינה מעמידה פנים שהעולם מאופק. היא יודעת שכולנו חיים במלודרמה, רק שלרובנו חסר מנצח.
לתוך העולם הזה נכנסה מסיבת העיתונאים של האופרה הישראלית לקראת עונת 2026/27. על הבמה הוצג מוסד שנכנס לעונתו הארבעים ואחת ומחליף סולם, עם הנהגה אמנותית חדשה, גיבוי בינלאומי ותוכנית שנעה בין קסם ואשליה לבדידות, בגידה, רצח וחירות נשית שאינה מבקשת רשות. לפי הנתונים שהציגה ברש גוטליב, העונה החולפת הסתיימה עם 93 אחוזי תפוסה, לצד 326 פעילויות בקהילה ועלייה של 30 אחוז במספר הצעירים בקהל. לדבריה, בבית האופרה, שאותו תיארה כעיר קטנה של מצוינות, פועלים כשלוש מאות וחמישים איש.
יו״ר האופרה, פרופסור נילי כהן, דיברה על התרבות כמקום שאפשר לנשום בו. המשפט קיבל משקל מיוחד בבית שמבקש להמשיך לפעול אחרי עשור בהובלת צח גרניט ושנתיים מאז מותו של מיכאל אייזנשטדט, מן האנשים שעיצבו את זהותו האמנותית. חילופי ההנהגה אינם מחיקת עבר, אלא ניסיון לכתוב ממנו את המערכה הבאה של הבית.במרכז השינוי עומדת שירית לי וייס, שמונתה למנהלת האמנותית לתחום האופרה. וייס, הפועלת בבית מאז 2009 ומנהלת את מיתר אופרה סטודיו מאז 2017, אינה מינוי חיצוני עטוף בהצהרות חגיגיות. היא צמחה מתוך הבית ומכירה את המרחק שבין חזון לביצוע, המקום שבו רעיון פוגש זמרים, תקציב ודלת צרה מכדי להעביר בה חלום.
״אני חיה אופרה, זאת הנשמה שלי״, אמרה. דן אטינגר השיב שזהו תפקיד הראוי לה ולכישוריה, והשניים סיפקו רגע נדיר בז׳אנר, דואט מקצועי בלי קנאה, נקמה או גופה במערכה השלישית.אטינגר ימשיך כמנהל המוזיקלי בארבע השנים הקרובות. דרכו התחילה בבית כסולן צעיר בן 17, המשיכה כעוזר מנצח וכמנצח והגיעה לבמות החשובות בעולם. לדבריו, הוא כבר אינו הצעיר בחבורה אלא נמצא ״במקום טוב באמצע״.לצדם מצטרף מרטין אנגסטרום, מייסד פסטיבל ורבייה, כיועץ אמנותי בינלאומי בכיר. הוא מביא חמישה עשורי ניסיון בניהול אמנים, הקלטות ותכנון אמנותי. תפקידו להביא לכאן אמנים והפקות, להעמיק שיתופי פעולה ולפתוח דלתות בעולם ליוצרים ישראלים.
אטינגר דיבר על הרצון להוציא את האופרה הישראלית לעולם, בתקווה ששינוי מדיני יאפשר לעולם לקבל אותנו יותר. מאחורי המשפט המאופק הסתתרה האריה הכואבת של התרבות הישראלית כעת, כיצד משמיעים קול מול מי שהחליט לא להקשיב. כל סופרן יודעת שלפעמים הדרך היחידה לעבור תזמורת שלמה היא לעלות עוד אוקטבה.את המבחן הראשון תעבור ההנהגה באוקטובר, עם ״חליל הקסם״ מאת מוצרט, בהפקה המבוססת על זו של דורטמונד, בבימוי ניקולאוס הביאן ובניצוחם של דן אטינגר ורתם ניר. נסיך, צייד ציפורים, נסיכה ומלכת לילה מתנהלים בעולם משונה, כמעט יום רגיל במערכת פוליטית, רק עם הרמוניות מושלמות.
ההפקה כבר הייתה אמורה לעלות. התפאורה הוקמה, הסולנים מחוץ לארץ הגיעו והחזרות נמשכו בין אזעקות, עד שהמציאות הורידה את המסך. גם מלכת הלילה נאלצה לציית לפיקוד העורף. כעת חוזר החליל לפתוח את העונה, ויצירה העוסקת במעבר מחושך אל אור מקבלת משמעות שאפילו מוצרט לא יכול היה לתזמר מראש.בנובמבר יתחלף הקסם בסערה של ״פיטר גריימס״ מאת בנג׳מין בריטן, בהפקה משותפת עם האופרה הפולנית הלאומית. דייג בודד נמחץ תחת חשדותיה של קהילה קטנה, תזכורת לכך ששיימינג לא הומצא ברשתות. פעם נדרשו כפר, מקהלה וים זועם כדי לבצע אותו כראוי. בהפקתו של מריוש טרלינסקי ובניצוחו של אלכסנדר ג׳ואל, המים אינם נוף, הם מצפון, איום ופסק דין.
בינואר תתחלף הסערה באלגנטיות הקטלנית של ״נשף מסכות״ מאת ורדי, בבימוי ליאו מוסקטו ובניצוח קרלו מונטנארו. אהבה אסורה, בגידה וקנוניה פוליטית נפגשות בתוך אירוע מפואר. אצל ורדי מסכה אינה מעלימה את האמת, היא מעניקה לה תאורה מחמיאה.בפברואר יעלה ״פאוסט״ של גונו, בהפקתו של סטפנו פודה ובניצוח אטינגר. טבעת ענקית שולטת במרחב והופכת עסקה עם השטן למעגל של תשוקה וחטא שאי אפשר לבטל בתוך 14 ימי עסקים. עבור אטינגר זו חזרה אישית, ב״פאוסט״ שר את הסולואים הראשונים שלו ובהמשך ניצח עליה.
באפריל יתחלף החטא באוויר הקומי של ״הספר מסוויליה״ מאת רוסיני, בהפקה חדשה של אנדרה בארב ורנו דוסה. פיגרו ינהל את העלילה באנרגיה של איש יחסי ציבור שכל לקוחותיו הסתבכו במקביל, יתרוצץ בין תחפושות, שקרים ואהבות ויוכיח שגם כאוס נשמע נפלא כשכותבים לו פרטיטורה.במאי תחדל העונה להביט לאירופה ותפנה אל הסיפור המקומי הנועז והשאפתני שלה. ״מופקרת״, הבכורה העולמית מאת יונתן כנען ועידו ריקלין, מחזירה לבמה את בהייה, בת למשפחה רומנית ומרוקאית מטבריה של 1938, שנרצחה בירי ובהמשך התברר כי שימשה סוכנת של ההגנה. החברה כינתה אותה מופקרת, ההיסטוריה עצמה הפקירה אותה.
המשמעות הכפולה הופכת את השם לסכין. היצירה תושר בעברית, בערבית ובאנגלית ותחבר בין האופרה המערבית למוזיקה הערבית, שתי מסורות היודעות שרגש אינו דבר שצריך להנמיך. בתוך מצעד הגיבורות האירופיות, בהייה עשויה להיות הקול שיישאר באולם אחרי שהאורות יכבו.ביולי תחתום ״כרמן״ את העונה, בבימוי ז׳אן לואי גרינדה ובניצוח אטינגר. יותר משמונים אחוז מן התפקידים המרכזיים יבוצעו בידי זמרים ישראלים. אטינגר הודה שישראל עדיין לא גידלה מספיק טנורים דרמטיים. כרמן, לעומתם, אינה חסרה דבר. היא האישה המסוכנת בחדר, לא מפני שהיא מפתה גברים, אלא מפני שהיא מסרבת להיות רכושם.
שני פרידן, שמונתה להוביל את אגודת הידידים הצעירה, תנסה לחבר דור חדש אל העולם הזה. המשימה אינה ללמד צעירים כיצד להתלבש לאופרה, אלא להזכיר להם שכל מה שהם מחפשים כבר נמצא בה, תשוקה, כוח, פוליטיקה, זהות, מיניות, בגידה ונשים שמסרבות להצטמצם כדי לא להפריע.שבע ההפקות נעות בין פנטזיה לסכין, בין אירופה של המאה השמונה עשרה לטבריה שלפני קום המדינה. המנויים יוכלו לבחור חמש עד שבע אופרות, במחיר הנמוך בכעשרים אחוז ממחיריהם המלאים של הכרטיסים.
המבחן האמיתי של ההנהגה החדשה יגיע כשהאולם יחשיך והצליל הראשון ייצא לדרכו. אחרי שנה שבה המדינה הזאת קיבלה די והותר דרמות וטרגדיות בחיים עצמם, נותר לאחל שנה טובה ולקוות שבעונה הקרובה נעביר את המלודרמות למקום שאליו הן באמת שייכות, לאופרה.
שאול המלך 19, תל אביב
הוספת תגובה