רות תל-צור נולדה בחיפה ב-1935, בתם של יוסף ומרתה אברהמי. בגיל תשע בערך עברה המשפחה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ושם הכירה את יאיר תל-צור, תלמיד בתיכון בית ירח שהיה שנה מעליה. השניים נישאו ב-1956. יאיר, לוחם ביחידה 101 בפיקודו של אריאל שרון, צנח במבצע קדש במתלה עם גדוד הצנחנים של רפאל איתן (רפול), בצניחה הקרבית היחידה שנערכה אי פעם בצה”ל.
ב-1957 נולד בנם הבכור נבות. רותי, כפי שכינו אותה קרוביה, לא יכלה לשאת את הלינה המשותפת של תינוקות הקיבוץ בבית הילדים, הרחק ממגורי המשפחות. זו הייתה הסיבה המרכזית לעזיבת הקיבוץ, לצד הרצון להתקרב למרכז הארץ בשל שירותו של יאיר כקצין צנחנים בקבע. המשפחה השתקעה ברמתיים, היום הוד השרון, וב-1962 נולד בנם השני, גיא.חמש שנים אחר כך, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, נהרג סגן-אלוף יאיר תל-צור, מפקד גדוד 890, כשרכבו עלה על מוקש בסיני. רותי הייתה בת 32, אלמנה עם שני ילדים בני עשר וחמש.
“כל קשר צריך לעמוד על חברות אמת, כנות וכבוד הדדי. מי שהכיר אותה יודע שהייתה לא סובלנית לבגידה, לאלימות מכל סוג, או להתנשאות”.
מאלמנה לפסיכולוגית
רות גידלה את בניה כמעט ללא עזרה. היא השלימה בחינות בגרות כנבחנת אקסטרנית, למדה תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב, ובמקביל לימדה פסנתר וכתבה. לאחר הסמכתה עבדה תחילה במרפאה לבריאות הנפש של צה”ל, ובהמשך כמטפלת פרטית.המאמר הראשון שכתבה אי פעם, “אלמנה”, התפרסם במוסף “הארץ” ועורר גל תגובות נרגשות. עורך המוסף, נתן דונביץ’ ז”ל, הזמין אותה לכתוב טור שבועי קבוע. הטור, שהתפרסם לאורך מספר שנים בשנות השבעים, נקרא “מתיק המכתבים של רות תל-צור”.
כל טור נכתב כמכתב. הנמענים היו אדם או גוף כלשהו: “שלום לכם מר טלוויזיה”, “שלום קופת חולים”, “שלום מר פרס!”, “שלום לך רמזור רעננה”, “לאנשי סדום ונשות עמורה”. אחד המכתבים נשלח לשני בחורים זרים שחייכו לרותי וקרצו לה ברמזור, והזמינו אותה לקפה. חלק מהמכתבים התייחסו לאנשים ולאירועים אמיתיים, וחלקם נולדו כולם בדמיונה, אך תמיד בזיקה לנושא אקטואלי ובדרך כלל בהומור. הטורים נשאו אופטימיות, גישה ליברלית וסאטירה, ושילבו את חיי היום-יום עם חוויות מחדר הטיפול ועם תובנות החיים שלה.
פסיכולוגית שאינה קונבנציונלית
רותי עברה בעצמה טיפול אנליטי מקיף, אך די מהר התרחקה מהגישות המסורתיות. היא פיתחה לעצמה דרך טיפולית ייחודית, אוטודידקטית, שהתבססה על תפיסתה את משמעות החיים, תכליתם והדרך הנכונה לעבור אותם. בעיניה היה טיבו של הקשר הבין-אישי הדבר החשוב מכל, בין בעל ואישה, הורים וילדים או חברים, וכל קשר צריך לעמוד על חברות אמת, כנות וכבוד הדדי. מי שהכיר אותה יודע שהייתה לא סובלנית לבגידה, לאלימות מכל סוג, או להתנשאות.
תפיסות אלה עוברות בכל ספריה: “ירח מואר”, “אשתי היקרה” ואסופת המכתבים “מתיק המכתבים של רות תל-צור”. את האסופה האחרונה, 42 טורים, הוציאו בניה ב-2010 כמתנת יום הולדת 75, בהפתעה. נבות למד משפטים והוא עורך דין. גיא למד פיזיקה והוא ד”ר לפיזיקה גרעינית. לרות נולדו שישה נכדים, נכד וחמש נכדות, שעמם קיימה קשר חם וקרוב. בשנים האחרונות לחייה זכתה לחתן שתיים מהנכדות, והיו לה חמישה נינים שאהבה מאוד.
“הספר הוא מסע אישי ופילוסופי אל השאלות שרובנו מעדיפים להדחיק: למה אנחנו כאן, ומהי התכלית האמיתית של החיים.”
“החיים כהשראה”
עכשיו רואה אור ספרה האחרון, “החיים כהשראה”, לאחר מותה בינואר 2026 בגיל 91. הספר הוא מסע אישי ופילוסופי אל השאלות שרובנו מעדיפים להדחיק: מהו רגע המוות, למה אנחנו כאן, מהי התכלית האמיתית של החיים ומה מקומו של האל ברגע הזה. רות כותבת בכנות, בהומור חד ובלי התייפיפות, ומפרקת מוסכמות על גוף, תודעה, ידע ומשמעות דרך חוויות יומיומיות ומחשבות נועזות. בין השפעותיה היו רעיונותיו של הדלאי למה, והיא נימקה אותם בחוש הומור, באופטימיות ובחשיבה מקורית. כתיבתה אינה מתנשאת, והיא פונה אל כל אדם כשווה. המוות לא היה זר לרות. הוא ליווה אותה מגיל צעיר, ושש שנים אחרי שהתאלמנה איבדה גם את אחיה הצעיר בתאונת דרכים.
מגיל 80 העסיק אותה רבות על מותה שלה. בעשור האחרון לחייה עשתה כל שלאל ידה כדי שלא תהיה סיעודית אפילו יום אחד, לא תסבול כאבים ולא תהיה תלויה במטפלים או מחוברת לצינורות, בגסיסה איטית ומשפילה. גופה אמנם דעך, אך מוחה נשאר חד כתער, וכך יכלה לשלוט בעיתוי ובדרך הפרידה, בלי סבל ובלי כאב, כפי שרצתה.בין גיל 80 לפטירתה כתבה כמעט ללא הפסקה על החיים, על תכליתם ועל סופם הבלתי נמנע. לדבריה, האנושות נמצאת במלכוד: חסר לה ידע שיאפשר לפצח את מהות החיים, ובשל “קצר בתקשורת” שמונע את הזרמת הידע הזה לבני האדם, האנושות חוזרת שוב ושוב על אותן טעויות, מלחמות והרג ללא תכלית, לאורך אלפי שנים.
בשנה האחרונה לחייה שיתפה את בניה ברעיונות שהעסיקו אותה. היה ברור להם שאם כתיבתה תיקטע, היא מבקשת שיוציאו את כתב היד לאור, כדי שיגיע לקוראים רבים, שאולי ימצאו בו עניין, ואולי גם עידוד ונחמה.
לינק לרכישה צמרת הוצאה לאור: https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15556
הוספת תגובה