אנחנו משתמשים בשפה כל היום. בבית, בעבודה, מול הילדים, מול בני הזוג, עם חברים, עם עובדים ובעיקר בתוך הראש שלנו. רוב הזמן איננו עוצרים לחשוב מה המשפט שאמרנו עושה למי ששומע אותו.יש הבדל גדול בין לומר לילד: “תיזהר, אתה תיפול“, לבין: “תחזיק חזק ותשים לב איפה אתה דורך”. בין “תירגע” לבין “קח רגע, תנשום. אתה יודע להתמודד עם זה”. בין “אל תעשה טעות” לבין “תבדוק שוב ותבחר את הצעד הנכון”.
“שפה חיובית אינה אוסף של מילים יפות. היא היכולת לומר דברים בצורה ברורה, מדויקת ומקדמת. אפשר להציב גבול, להביע כעס, לומר שנפגענו”
הכוונה אולי דומה, אבל החוויה שונה לחלוטין. המילים שאנחנו שומעים מכוונות את תשומת הלב שלנו. כשמדברים איתנו על נפילה, פחד, טעות או כישלון, המחשבה נמשכת לשם. כשמדברים על אחיזה, נשימה, בחירה, דיוק ויכולת, קל יותר להתמקד במה שאפשר לעשות.שם בדיוק השפה מפסיקה להיות תגובה אוטומטית והופכת לבחירה מודעת. כמה פעמים אנחנו אומרים בזוגיות: “אתה אף פעם לא מקשיב”, כשמה שאנחנו באמת רוצים לומר הוא: “חשוב לי שתקשיב לי עכשיו עד הסוף”.
כמה פעמים נשמעת בעבודה ההערה: “אל תפשל עם זה”, כשאפשר לומר: “תבדוק את זה שוב לפני שאתה שולח”.כמה פעמים ילד שומע: “אל תתבייש”, כשאפשר לומר לו: “קח את הזמן, תיכנס בקצב שלך”.הרצון נשאר אותו רצון, אבל הדרך שבה הוא נאמר משנה את הדרך שבה הוא מתקבל.
שפה חיובית אינה אוסף של מילים יפות. היא היכולת לומר דברים בצורה ברורה, מדויקת ומקדמת. אפשר להציב גבול, להביע כעס, לומר שנפגענו, לבקש שינוי ולהיות חד משמעיים. השאלה היא באילו מילים נבחר, כי יש משפטים שסוגרים שיחה ויש משפטים שמשאירים פתח להקשבה ולשינוי.למילים יש השפעה לא רק בשיחה עם אחרים, אלא גם בשיחה שאנחנו מנהלים עם עצמנו. אנחנו שומעים את הקול הפנימי שלנו יותר מכל קול אחר.
אם כל טעות מלווה מיד ב”איך שוב עשיתי את זה”, כל עיכוב מקבל את הכותרת “אני תמיד מסתבכת”, וכל אתגר מתחיל ב”אין סיכוי שאצליח”, המשפטים האלה הופכים בהדרגה לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מסוגלים לעשות.
“כשרוצים לחולל שינוי, לומר מה אנחנו מבקשים שיקרה ולא רק ממה אנחנו רוצים להימנע. וכשהקול הפנימי הופך לתוקפני, להחליף אותו בשפה”
במקום “נכשלתי”, לומר: “הפעם זה לא עבד כפי שרציתי. מה אני יכולה ללמוד מזה?”
במקום “אני גרועה בזה”, לומר: “אני עדיין מתרגלת”.
במקום “אני חייבת להספיק הכול”, לשאול: “מה הדבר החשוב ביותר כרגע?”
במקום “אני מפחדת”, לומר: “אני נכנסת למשהו חדש וצריכה רגע להתארגן בתוכו”.
השינוי בניסוח קטן, אבל הוא משנה את נקודת המבט ואת הפעולה שבאה אחריו.
ויש משפטים שאיננו אומרים מספיק:
“אני רואה אותך”.
“אני סומכת עליך”.
“עשית דרך”.
“קח את הזמן”.
“אני איתך”.
“מה יעזור לך עכשיו?”
אלה משפטים קצרים, אבל יש בהם נוכחות. הם אינם פותרים את הקושי במקום האדם שמולנו, אלא מזכירים לו שהוא אינו לבד ושיש בו יכולת להתמודד.
אפשר להתחיל בשלושה צעדים פשוטים:
לפני שמגיבים במהירות, לעצור לרגע ולשאול: מה אני באמת רוצה שהאדם שמולי יבין? כשרוצים לחולל שינוי, לומר מה אנחנו מבקשים שיקרה ולא רק ממה אנחנו רוצים להימנע. וכשהקול הפנימי הופך לתוקפני, להחליף אותו בשפה שהיינו מוכנים לומר לאדם שאנחנו אוהבים.מילים יוצרות כיוון. הן יכולות לעורר התנגדות או לפתוח הקשבה, להגביר פחד או לחזק ביטחון, לעצור או להניע.לכן השאלה החשובה אינה רק מה אמרנו, אלא מה נשאר באדם שמולנו אחרי שסיימנו לדבר.
הוספת תגובה