הטלטלה האמיתית שאף אחד לא מספר עליה: איך לא לאבד את עצמכם במעבר להורות

האתגר הנפשי של האישה החדשה

כאישה שהופכת לאמא לראשונה, משהו בעצמאות שלנו משתנה לחלוטין. ההבנה שמעכשיו אנחנו אחראיות לעוד בן אדם בעולם – לתינוק חסר אונים שתלוי בנו בכל דבר – היא מכבידה ומדאיגה. האחריות לתת לו מקום מוגן, בטוח, אוהב וסבלני נופלת עלינו במלואה.פתאום אני צריכה לבקש רשות לצאת מהבית ללא הילד, לבקש עזרה ולחפש בייביסיטר. ולצערנו, לא בכל משפחה יש את העזרה הזאת, ואז התחושה נהיית עצומה וקשה יותר. התחושות הקשות מתגברות: התסכול, העייפות, חוסר האונים לנוכח הסיטואציה – כל זה לצד אהבה עצומה לילד שהבאנו לעולם.בתוך כל זה, אנחנו נשאבות לחיים שגרתיים וטכניים: סטינג קבוע לכל יום, אולי קצת הזנחה של הבית, הזנחה של עצמי, שיער מקורזל. אנחנו זקוקות לפרטנר שיוכל להכיל את התחושות האלה ולהרים אותנו מהמקום הקשה אליו אנחנו נשאבות. אבל האמת היא שחשוב לזכור שגם לפרטנר שלנו יש שינוי עצום בחייו. גם הוא הפך לאבא, וגם ממנו אני מצפה להכיל אותי ואת הקושי שלי. זה השלב הקשה ביותר – פה זה יכול לרומם משפחה ולבנות אותה, או לפרק אותה לחלוטין.כאשר לא מטפלים בפער שמתפתח במעבר מזוגיות להורות עם הילד הראשון, הפער הזה יכול רק לגדול ולהחמיר עם הילדים הבאים. כל לידה נוספת מעמיקה את הדפוסים הבעייתיים שנוצרו, ובמקום לחזק את הזוגיות, היא עלולה להרחיק עוד יותר בין בני הזוג.

איך עושים את זה נכון?

קודם כל – אין “נכון” או “לא נכון” מוחלט. כל זוג הוא שונה, כל חווית לידה היא שונה, וחווית הורות היא שונה. הזמן באמת עושה את שלו. אבל בכל זאת, יש כמה דברים חשובים שיכולים לעזור לצלוח את השלב הזה.

1. לדבר – התקשורת היא המפתח

אל תצאו מנקודת הנחה שהפרטנר שלכם מבין ומסוגל לקרוא מחשבות. הוא לא. היו כנות עם עצמכן לגבי מה שאתן מרגישות ומה שאתן זקוקות לו. הרבה נשים חוות כעס סמוי על כך שהפרטנר שלהן יכול בקלות כזו להחליט שהוא יוצא לאירוע, למפגש מהעבודה או אפילו מפגש עם חברים. כשזה הפוך, אנחנו נושאות בתחושת אחריות, לחץ וחרדה על מי שנשאר עם הילד.זה לא שהוא לא חווה את זה, אלא שתחושת החיבור שלנו לילד והזמן שאנו נמצאות איתו נותנים לנו תחושה אמיתית שרק אנחנו יודעות מה נכון וטוב עבורו. לכן מד החרדה שלנו סביב זה גבוה יותר. ואז נשאבות למעין מעגל של כעס שמצטבר כלפי בן הזוג, ואנו מתקשות לתת לכך ביטוי, מילים או הסבר.

הפתרון: היו מודעות לרגשות ולציפיות שלכן, ותקשרו אותם בבירור לפרטנר שלכן.

2. זמן לעצמכן – לא תיקון אלא הישרדות

זמן אישי זה לא פינוק או יוקרה – זה הכרח לבריאות הנפשית שלכן. כשאתן חיות במצב של נתינה קבועה, בלי הפסקה, הגוף והנפש שלכן נשחקים. אתן לא יכולות לתת מהכוס הריקה שלכן. זמן לעצמכן יכול להיות: מקלחת ארוכה בלי הפרעות – כן, גם זה זמן איכות!, 15 דקות של קפה חם בשקט, בלי לחשוב על מה צריך לעשות, הליכה קצרה לבד, עם מוזיקה באוזניות, שיחת טלפון עם חברה טובה, קריאת כמה עמודים בספר, אפילו 10 דקות של נשימות עמוקות על המרפסת.המטרה היא לחזור לעצמכן – לזכור מי אתן מעבר לתפקיד של אמא. זה מאפשר לכן לחזור לילד ולפרטנר מחודשות, סבלניות יותר, ועם יותר אנרגיה רגשית לתת. זה לא אנוכיות – זה הכרח.

3. יצירת שגרות משותפות – להיות צוות אמיתי

אחד הדברים הכי חשובים הוא ליצור שגרות יומיומיות שבהן שני בני הזוג מעורבים באופן פעיל. זה לא רק עוזר חלוקת העומס, אלא גם נותן לפרטנר שלכן תחושה שהוא חלק מהנטל וחלק מהפתרון.דוגמאות לשגרות משותפות: חלוקת אחריות על רחצת הילד – אחד מרחיץ, השני מלביש ומכין לשינה, “משמרות לילה” מוסכמות – כך שכל אחד יודע מתי הוא אחראי, יציאה משותפת לקניות או לטיולים קצרים עם הילד, שיתוף בהכנת האוכל או בעבודות הבית תוך כדי שמירה על הילד. כשהפרטנר שלכן מרגיש שהוא נותן עזרה אמיתית ולא רק “עוזר” לכן, הוא מפתח יותר ביטחון עצמי כאבא ויותר חיבור לתינוק.

4. זמן איכות זוגי – לא לשכוח את הבסיס

בתוך המהומה של החיים החדשים, קל לשכוח שבטרם הפכתם להורים, הייתם זוג. הזוגיות היא הבסיס שעליו נבנית המשפחה, ולכן חיוני לשמור עליה גם בתקופה הזאת. זמן איכות זוגי לא חייב להיות יקר או מסובך: 20 דקות בערב אחרי שהילד נרדם לשיחה על הרגשות והיום, בוקר שבת עם קפה משותף בזמן שהילד ישן, הליכה קצרה בשכונה עם הילד בעגלה – זמן להיות יחד בלי הסחות דעת, לשלוח את הילד לסבתא פעם בשבועיים ויציאה קצרה לבד, אפילו סרט בבית אחרי שהילד נרדם. המטרה היא לשמור על החיבור ביניכם כבני זוג, ולא רק כשותפים בהורות.

לסיכום, אם אתן קוראות את זה עכשיו ומרגישות שזה בדיוק מה שאתן חוות – אתן לא לבד. הטלטלה הזאת היא אמיתית, היא קשה, והיא חלק טבעי מאחד השינויים הגדולים ביותר בחיים. התחושות הקשות שאתן חוות – העייפות, החרדה, התסכול, הרגש שאתן לא מספיקות – כל זה נורמלי לחלוטין. אתן לא נכשלות אם זה קשה לכן. אתן לא נכשלות אם יש לכן רגעים שאתן מתגעגעות לחיים שהיו לכן לפני. זה לא אומר שאתן לא אוהבות את הילד שלכן – זה אומר שאתן בני אדם. השינוי הזה, למרות שהוא מערער ומפחיד, הוא גם דבר טוב ובריא. הוא מביא אתכן למקומות חדשים בעצמכן, מלמד אתכן על חוזקות שלא ידעתן שיש לכן, ומעמיק את הקשר שלכן עם הפרטנר בדרכים שלא יכולתן לדמיין. כשאתם לומדים להיות הורים יחד, אתם גם גדלים כזוג. אתם רואים אחד את השני בצורות חדשות – את הרכות שלו כשהוא מחזיק את הילד, את הכוח שלך כשאת מרגיעה בכי. אתם לומדים לסמוך אחד על השני בדרכים שלא היו לכם לפני. זה תהליך, וכמו כל תהליך – יש בו עליות וירידות. תנו לעצמכן זמן להסתגל, תנו אחד לשנייה סבלנות, ותזכרו שאתן בונות משהו יפה ומשמעותי יחד. לא רק משפחה – אלא גרסה חדשה, עמוקה ועשירה יותר של הזוגיות שלכן. אתן לא צריכות לעשות את זה לבד, ואתן לא צריכות לעשות את זה בשלמות. פשוט תעשו את זה יחד.

מאת עתליה פלוס – יועצת משפחתית ומדריכת הורים. התמודדות עם אתגרי ההורות בעולם המודרני, דגש על ילדים ונוער עם הפרעות התנהגות, מאמינה בשיח בגובה העיניים ככלי מרכזי בהורות. 0526162109 / Atalyafelus12@gmail.com