הופעת "ג'פסי" היא יותר מקונצרט. זהו מסע רגשי המזמין את הקהל למסע אישי דרך מוזיקה שחוצה גבולות. שישה נגנים מלווים אותה, אך המבט נצמד אליה – אל האישה שהפכה את הכינור לשפת הלב שלה. צעדיה הספרדיים על הבמה הם יותר מתנועה הם ריקוד חיים. טניה אינה רק מבצעת, היא יוצרת חוויה שנדמית כמיוחדת אישית לכל צופה. בריקוד הספרדי הסוחף, היא מתחברת לכינור כמו לבן נפש. מתופפת, מנגנת ושרה כל תנועה שלה מזמינה את הקהל למסע רגשי עוצמתי.
מאז גיל שלוש, כאשר נגעה לראשונה בכינור, ידעה טניה שזהו קולה האמיתי. מקישינב שבמולדובה, דרך מסעות מוזיקליים בספרד ובלקן, היא אורגת סיפור של אהבה, געגוע ותקווה. "אנחנו צריכים לתת חיים לקהל", היא אומרת בקולה הרך, "במיוחד בזמנים קשים כאלה". המילים אינן רק מילים הן הבטחה. בשיר הספרדי "דה קיירו", היא שרה "אני אוהב אותך" בעדינות כה מרגשת, עד שנדמה כי היא מחבקת את הקהל בזרועות הצלילים.
סיפורה האישי לא פחות מרתק. בתקופת הקורונה, כשהעולם נעצר, היא טסה ללונדון והלחינה אלבום. אחד השירים נכתב בהשראת בנה, טוני, עוד בהיותו בבטנה. בהופעה, היא מקדישה לו את השיר שכתבה במשך שעה אחת. טניה מחברת במופע קטעים אינסטרומנטליים, יורדת אל הקהל ומנגנת מולם, והקהל – מוחא כפיים בהתפעמות. הפיוז'ן המוזיקלי שלה, השואב מעולם הספרדי והלטיני, מביא עימו חומרים מרגשים מילדותה בקישינב. כל צליל מספר סיפור, כל תנועה מגלמת רגש.
המופע הזה אינו רק הופעה, הוא טקס מוזיקלי שמרומם את הרוח ומלטף את הנשמה. בכל רגע על הבמה, נדמה שהיא יצרה עולם קסום משלה עולם שנדמה כאילו נוצר רק בשבילך. טניה וינוקור אינה רק כנרית. היא מספרת סיפורים, יוצרת עולמות, ומזמינה אותנו להאזין – לא רק בשמיעה, אלא בנשמה. הקסם שלה חובק, מרגש ומשחרר ותפילה לכל עם ישראל.
הוספת תגובה