עוד לפני שהמוזיקה מתחילה, הלב כבר פועם אחרת. נכנסים מרחוב הטיילת של יפו ועולים במדרגות אבן עתיקות, כשנרות מדריכים את הדרך מעלה. בראש המדרגות נפתח המנזר: חומות עגולות וגבוהות, תאורה אדמדמה, ונרות פזורים בכל פינה. זה היה ערב של Soul Events, מרכז הפקות שפועל תחת המוטו “להקשיב עם כל הלב” ובוחר לוקיישנים יוצאי דופן, אווירה, סאונד איכותי ואסתטיקה של המרחב. המנזר ביפו הוא בדיוק המקום שהרעיון הזה מחפש, ובמיוחד לקונצרט אינטימי כזה.
על הבמה ישבו שני וירטואוזים: יעקב קשין בצ’לו ודניאל שץ בגיטרה קלאסית. כשהחלו לנגן יחד, נפתח דיאלוג מוזיקלי בין שני כלים, שתי נשמות ושפה אחת. המוזיקה התערבבה עם קול הגלים, ורוח קרירה נשבה מהים. מעל נפרשו שמיים שבלילה נראים כחול עמוק ואינסופי. עידון, רומנטיקה והים ברקע יצרו תחושה של שלמות.
שץ גם שימש מנחה. לפני כל סרנדה וכל יצירה סיפר על המלחין ועל הרקע שלה, בתוכנית שנעה בין ספרד לארגנטינה. קשין, מצדו, תרגם את דבריו לרוסית עבור חלק מהקהל שהגיע, וכך נשאר הערב פתוח וחם גם למי שהעברית אינה שפת האם שלו. בהמשך הערב הוביל אותנו שץ אל עולם הטנגו, ואל Milonga del Ángel של אסטור פיאצולה, מהדמויות החשובות והמשפיעות בטנגו הארגנטינאי. היצירה, המשלבת טנגו עם מוזיקה קלאסית, רוויה עדינות, מלנכוליה ועומק רגשי, והביצוע בצ’לו ובגיטרה פשוט הרטיט את הלב.
מכאן עברנו אל ההיסטוריה של הטנגו. בסוף המאה ה-19 הוא נולד באזורי הנמל והשכונות העממיות של בואנוס איירס ובערים נוספות בארגנטינה ובאורוגוואי, והדהד בבתי קפה, בפונדקים ובבתי בושת, שם נפגשו מהגרים, מלחים ופועלים. הוא נולד ממפגש תרבויות, מגעגוע, מתשוקה ומחיים לא פשוטים. כשלושים שנה מאוחר יותר, בשנות ה-30, הגיע לבתי הקפה והפך איטי, מלודי ומהורהר, מוזיקה של הקשבה והתבוננות ולא רק של ריקוד. משם המשיך לאולמות הקונצרטים ולמועדוני הלילה.
אצל פיאצולה אפשר לשמוע את המסע הזה בבירור: מטנגו עממי, סוער וקצבי, למוזיקה עמוקה ואינטימית. הצ’לו והגיטרה, הנרות, החומות העתיקות והים יצרו יחד ערב של רומנטיקה ותשוקה.
זה היה מופע שמעורר את החושים ומרחיב את הנשמה, ותחושה אחרת לגמרי: לא עוד אולם סגור ולא עוד מופע רגיל, אלא מפגש בין מקום היסטורי, מוזיקה ונשמה. מושלם.
הוספת תגובה