במצבים נורמאליים, כשמדובר בזוג המקיים יחסים סדירים, תקינים, לא נמצא התפקחות שלאחר אופוריה, ובטח לא חרטות על מה שהיה. אך ישנם מצבים של מין אסור, ששני הצדדים המעורבים בו מבינים בשכל שהמצב הטרום מיני ביניהם איננו תקין, אך התאווה היצרית שלהם היא כה גדולה ושולטת בהם, שהם נסחפים אחריה, וכשהאקט נגמר הם מייסרים את עצמם.
>>> רוח ההרים: מסי מרתק בעקבות הנמר החמקמק ורוח האדם
אמנה כמה מהמקרים הללו – יחסי מין עם בני זוג בוגדניים, בפרט של גבר השוכב עם אישה נשואה הבוגדת בבעלה, השם ישמור. יחסי מין של זוג דתי בזמן נידה. יחסי מין לא מוגנים לזוג שממש לא חפץ בהריון כרגע, ויחסי מין חפוזים, בדרך כלל של גבר המפתה אישה שלא ממש בקטע של סטוצים. מה שמאפיין את כל המצבים הללו, היא החרטה שאחרי. לאו דווקא ריקנות, עליה כתבתי בעבר, אלא תסכול מחמת חוסר האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה ולמנוע את המצב עוד קודם שקרה.
כשמדובר בבגידות, בעיקר החמורות ביותר – לשכב עם אישה נשואה, יש למעשה עצמו השלכות הלכתיות חמורות מאד. מה שנקרא – "אסורה לבעל ולבועל". גבר ששוכב עם אישה נשואה אוסר אותה על בעלה וגם היא אסורה להינשא לו בעתיד. גם אם מדובר ברומן מחמת נישואים כושלים של אישה שמצאה מנוח בחיקו של גבר אחר, הקשר והמין ביניהם יכול להרוס להם את כל התוכניות בעתיד הזוגי שלהם, לא רק בהיבט ההלכתי, אלא גם בהיבט הרגשי מוסרי.
כשמדובר בזוג דתי ששומר הרחקות ונידה, כששניהם נכשלים ושוכבים באיסור, שניהם בדרך כלל מלאי חרטה, בעיקר משום שייסורי מצפון רוחניים הם קשים יותר. ומה לגבי הריון לא מוגן? הרי שבסופו של דבר, גם אם כמה פעמים לא קרה כלום ומחליטים לשכב על דעת שמה שיהיה יהיה (ויש כאלה שזה גם מדליק אותם, גם יש לזה שם –FETISH OF RISKY SEX), קשה להימלט מפחד הספק שאחרי, או מאידך ההדחקה ש'הכול יהיה בסדר', ואם האישה נקלטה וההיריון לא רצוי? מה אז? אז מתחילים הסקנדלים והלבטים כיצד ממשיכים מכאן.
לפעמים המין במצב האסור יגרור לאחריו את ההיפך מקרבה, הוא ייצור סלידה וריחוק כלפי בן הזוג השני מחמת העובדה שהוא היה שותף אתנו במעשה שלא ייעשה, או מחמת אשמה וביקורת כלפיו, כיצד הוא נתן למצב הזה לקרות ולא עצר אותו מבעוד מועד. לפעמים יקרה גם להיפך, שכיוון שאדם עושה עבירה ושונה בה – נעשית לו כהיתר, ומה שיקרה הוא, שהגבר והאישה ינקטו בעמדה של – "כאשר אבדנו – אבדנו", וימשיכו לרקוד יחד את מחול השדים שנוגד את האני מאמין המוסרי הפנימי שלהם.
המצחיק הוא שכל התאווה והריגוש במין האסור, מתבררים לבסוף כ-בדיה, שזה לא היה שווה. כשהמעשה נגמר, באורגזמה הסופית, בסופו של דבר כל החשק והתאווה יורדים בבת אחת, ואז כשמרגישים את הרגשת החוסר, מבינים שכל האקט ה'מרגש' הזה, לא היה שווה את ייסורי המצפון. כעת אחזור לכותרת של המאמר – לפעמים מספיק אדם אחד שפוי! וההקשר לאמור ברור. עם כל ה'כבוד' לתאווה המעוורת, צריך להיזהר להשליט את השכל עליה. אין צורך שגם הגבר וגם האישה יישארו שפויים ברגע האמת ויבטלו את קיומו של המין האסור. די יהיה באחד משניהם, שיהיה תקיף ויעצור הכול לפני שיהיה מאוחר מדיי. אך גם כשהשכל שולט על הרגש המצב יכול להיות מאתגר מאד עבור אותו שפוי, משום שהצד הנמצא בשיא תאוותו, יכול בקלות לפתות את השני שעדיין מתנהל על פי ההיגיון – לזרום עם הסיטואציה, בגיבוב משפטי פיתוי ריקים מהיגיון ואחריות.
בסופו של דבר, עם המפותה יזרום עם המפתה, הוא ייצא שכרו בהפסדו וקירח מכאן ומכאן. ראשית בגלל שהוא היה הצד השפוי, שנגרר לפיתוי ונפל ל-אי שפיות זמנית. אך יותר מכך, הצד השני, קרוב לוודאי שכשהוא ירגיש רע עם הסיטואציה בדיעבד, הוא יחוש בוז כלפי המפותה על כך שלא שמר על יציבות ועמוד השדרה שלו, איבד מערכו ומכר את אמונותיו בעבור נזיד עדשים. בדרך כלל יהיה מצופה יותר מהגבר לקחת אחריות, והוא זה שבדרך כלל יישא בתוצאות של איבוד ערכו הגברי בעיני האישה, על כך שהוא זרם בלי לחשוב פעמיים על ההשלכות.
האישה תעדיף גבר חזק שעומד על שלו ולא נכנע לגחמותיה, ועל אף שתוך כדי הסיטואציה, נראה שהוא כביכול פוגע בה בסירובו העיקש לשכב איתה ומתעלם מחשקיה ורצונותיה, כשהעשן של התאווה יתפזר, האישה תרגיש כבוד גדול לגבר שלא התפרק ונשבר במצב של לחץ ותשוקה עזה, ולא נפל שבי אחר קסמיה הנשיים להפילו בפח, אותו פח שהיא עצמה תתוודע אליו מאוחר יותר.
הוספת תגובה