כשהמציאות היא מוגזמת כל כך, האומנות כנראה חייבת להיות מוגזמת יותר, וכך מצליחים עשרות קריקטוריסטים ישראלים להציע לנו בגאונות טבולה בהומור וציניות מבט חד ומלוטש על המציאות המטורפת שאנו חווים.
בתערוכה בשם "השנה שהייתה 2023", בשיתוף אק"י (איגוד הקריקטוריסטים והקומיקסים בישראל),משתתפים 32 קריקטוריסטים מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל. עבודותיהם חולקות מבט הומוריסטי, סאטירי ומר על האירועים הדרמטיים של השנה החולפת – מאירועי ניסיון העברת הרפורמה המשפטית, תחושות הבידול והקרע בעם, ועד לטבח הנורא בחודש אוקטובר שזרע כאב וייאוש.
הקריקטורות מוצגות על הקיר במעין יומן מסע החל מינואר 2023 ועד כה, בו בכל קיר מוצגים אירועי אותו החודש, יחד עם הקריקטורות שאפיינו אותו. כך פרוס בפני הצופה, קרשנדו בלתי נגמר של אירועי אלימות גואה ומחלוקות שליוו אותנו לאורך כל השנה. אך למרות הטראומה והסיטואציות הקשות המוצגות, הקריקטוריסטים לא מוותרים על הגיחוך, וכשמדובר בפוליטיקה גם על הלעג, שמוצאים את דרכם בחן לעבודות. אוצר התערוכה, יותם פישביין, שנשא דברים בפתיחת התערוכה, תאר את חווית הצופה: "התערוכה מסכמת את השנה הכי נוראה שהייתה במדינה עד כה.
בהתחלה היה נראה שהקרע שנוצר בעם הוא הדבר החשוב ביותר, וזה נראה היטב מבעד הקריקטורות שרואים עד אוקטובר. אבל אז באוקטובר נפער חור, זה בלע את הכול והשתלט על כל חלק בחיינו. התחושה הייתה שכל סקיצה מתגמדת אל מול התחושה של איך שזה במציאות, עדין כשרואים את כל השנה שהייתה אפשר לחזור ולזכור איך זה היה. להדחיק זה הדבר הכי קל והכי מתבקש. התערוכה מאפשרת לחזור ולהרגיש, להיות עצובים וגם לכעוס ולהתעצבן, מעבר לחיוך שחלק מהקריקטורות מבקשות לעשות, וגם מצליחות, הן גם פונות ומבקשות להרגיש ולפעול. כשעוברים בתערוכה הנהדרת רואים הרבה דברים משעשעים, מרגשים וגם נלעגים. רואים גם איך קריקטורות שעד לפני כמה חודשים, לפני אוקטובר היו משעשעות, פתאום נראות קשות לאור המלחמה".
תערוכה נוספת, בשם "העולם בדרכי נועם", מציגה מבחר מעבודותיו של היוצר הרב-תחומי והוותיק נועם נדב, שזכה השנה בפרס עיפרון הזהב 2024 וקיבל את הפרס בטקס הפתיחה. התערוכה מציגה טעימה מאלפי איוריו לעיתונות ולקומיקס לאורך קריירה של כארבעים שנה, ומאפשרת הצצה נדירה אל תהליכי היצירה שלו – מסקיצות ראשוניות ועד לאיורים הסופיים והצבעוניים. כאשר נשא דברים באירוע הפתיחה, הרהר נדב עם עצמו כששאל – מהו עתיד הקריקטורות ברקע של המהפכה הטכנולוגית הנוכחית וההתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית? זו בעיני שאלה מרתקת – בעידן שבו יצירות אומנות יכולות להיווצר על ידי אלגוריתמים מתקדמים, כשמחשבים יכולים ללמוד ולחקות סגנונות אומנות בכמה שניות, האם הבינה המלאכותית תאפשר עומק רב יותר של קריקטורות ופרספקטיבות חדשות, ותהיה פוטנציאל להרחבה אומנותית, או שהיא דווקא תכלה את עתיד המקצוע? ואל מול פלאי הטכנולוגיה – מהי החשיבות של האומנות, הביטוי והאותנטיות שיש ביצירה אומנותית? אוצר התערוכה, מר מישל קישקה, ענה לנדב "אתה יכול להירגע, כל האיורים שראיתי עד היום ב AI מכוערים", וזה ענה לו "אני מקווה שאיורי ה AI "ימשיכו להיות מכוערים" ובכך ישמרו על הלגיטימיות של היצירה האנושית, ובכך סיכמו את השיח.
התערוכה השלישית, "נירמו ואלנבוגן מזהים תהליכים", מציגה 11 קריקטורות של מיטב הקריקטוריסטים הישראלים העכשוויים, כשהאוצרים ניר מולד ועמוס אלנבוגן מנסים לפרק את התהליכים היצירתיים מאחורי היצירות הסאטיריות ולתת מעין "תרגומון" לצפייה מושכלת ומהנה בקריקטורה, ושלבי החשיבה העומדים מאחוריה. הם מסבירים, בחרדת קודש וזהירות, את המשמעויות וההקשרים של האנלוגיות ומשחקי-המילים הוויזואליים בהם השתמשו האומנים על מנת להמחיש את המציאות הקשה בה אנו נמצאים. התצוגה שלהם נותנת עומק, הומור ומרוממת רוח. האיורים הקשוחים מציגים חדות מחשבה ויצירתיות המעניקה השראה.
"איזו תערוכה נכון לפתוח בימים אלה ולמה זקוקים המבקרים?" שואלת מיה דבש, האוצרת הראשית של המוזיאון. "האם אנחנו זקוקים לתערוכה שתאפשר לנו לברוח מהיום יום? שתנחם אתנו בימים קשים, או לתערוכה שתאפשר לנו להישיר מבט אל המציאות ולהיות יכולים לה. התערוכות שאנו פותחים היום מאפשרות גם וגם. גם להישיר מבט למציאות שהיא כואבת וגם להתנחם בכישרון ובהומור של היוצרים שמציגים". בעודי נחשפת ליצירות בתערוכה, הבנתי כי בשונה מיצירות אומנות אחרות המקבלות חשיפה רחבה יותר בגלריות, מוזיאונים או פרסומים, קריקטורות המוצגות בעיתונים או לצד כתבות מקבלות זרקור מהיר ויורדות במהרה לארכיון כשמעטים האנשים הממשיכים להיחשף אליהן. כך יוצא שיצירות חשובות שיש בהן ניצוץ מחשבתי מבריק, המסוגלות לעורר רגש, שיוביל לשינוי מהותי, אינן זוכות ל"זמן מסך" הראוי להן, וקהל הצופים הוא הראשון להפסיד מזה – תערוכה כזו היא, אם כך, אירוע מסכם הכרחי, ויפה אם יתחדש כל שנה מבחינתי.
האוצר יותם פישביין העניק משמעות נוספת לחשיבות בביקור בתערוכה שכזו כשאמר – "למדנו ביתר שאת שלבחירות שאנחנו עשים יש השלכות על המציאות בה אנו חיים ומתים. המדינה שאנו חיים בה נמצאת במלחמה שעוד לא רואים את הסוף שלה. בחסות המלחמה יש אנשים שמבקשים לצמצם את הביקורת ואת המחשבה ואת המעשה רק לדברים שיש עליהם קונצנזוס – "שקט יורים", צמצום מחשבתי, היעדר מחשבה ביקורתית מובילים לקיפאון. קפאון כזה בו אין כוח ביקורתי מימין או משמאל, כשהכל מתכנס לקונספציה השלטת הדבר מוביל לאירועים כמו השביעי לעשירי. להשתיק קולות מתנגדים מקל עלינו בטווח הקצר ועולה לנו בטווח הארוך. בגלל זה אני לא חושב שאפשר להמעיט בחשיבות של התערוכה הזו. אנשים יחוו ויראו פה דברים שיעלו להם על העצבים או לא יהיו לרוחם אבל בכל זמן תערוכה כזו היא חשובה – ובמיוחד בזמן הזה".
אחרוני המבקרים בתערוכה כבר עוזבים, כסאות מורמים, ורק אני עדין באולם, נפעמת מהכישרונות, מצלמת קריקטורות שאני חיבת לבחון ולהנות מהן שוב, מסרבת לעזוב, ובעיקר כי התערוכה נתנה לי המון השראה ועשתה לי טעם של עוד. אז רכשתי במקום כמה ספרי קומיקס, שאוכל להמשיך ולהנות מזה גם בבית, ואפילו קיבלתי הקדשה אישית על ספרו של נועם נדב, שזו הייתה תוספת מרוממת לערב מצוין. ובעודי מנסה לזכך את הדי.אנ.אי של ההנאה שלי מהמקום – מצאתי את החיבור האישי שלי. כאומנית מחאתית, התרגשתי במיוחד מהיכולת היוצאת דופן של הקריקטורות להביע מחאה ענקית באמצעות איור פשוט לכאורה. האמנות הבועטת הזו, מלאת ביקורת לכל הכיוונים, ומנכיחה את הישראליות המורכבת על שלל גווניה, והאומנים המובילים בארץ, המציגים התערוכה, עושים זאת בגאונות צרופה.
יש משהו מטהר ותרפוייטי בחשיפה לביקורת חריפה כל כך שמבטאת הומור וייאוש בו זמנית. הקריקטורות הללו הן חיוניות כי הן מאפשרות לנו לחשוב שאם כל מה שאנחנו עוברים לא היה מציאותי, זה אפילו היה מצחיק. אבל המחאה הסאטירית הזו לא מסתיימת בהומור, היא גם מעוררת השראה, ומזכירה לנו שעלינו להמשיך ולהילחם למען עתיד טוב יותר.
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס: רחוב ויצמן 61 , חולון
טלפון: 03-6521849
התערוכות תהיינה פתוחות החל מ 04.03.24 ועד 31.08.24
מחיר כרטיס: 20 ₪. hלדים עד גיל 5: ללא עלות | חיילים, סטודנטים 15₪ | אזרחים ותיקים: 10₪.
שעות פעילות:
ימי ב', ד' בין השעות: 10:00-13:00
ימי ג', ה' בין השעות 17:00-20:00
יום שישי המוזיאון סגור
יום שבת בין השעות 10:00-15:00
https://cartoon.org.il/
מאת יפית סרנגה, יוצרת בפילוסופיה ובאמנות. מחברת ספר העיון בפילוסופיה "וחך, אוכל יטעם לו" וציירת מחאתית.
www.yafitsaranga.com
[i] קרשנדו – תיאור במוזיקה לעליה הדרגתית בעוצמת הקול
הוספת תגובה