"מכיוון שההרהורים התגבשו בשנתיים האחרונות באופן מפתיע ובלתי צפוי לכדי אנרגיה של כתיבה, שימרתי את ההרהורים כפי שהם עלו, ומשום כך כתבתי בכותרת המשנה ובתיאור של הספר 'הגיגים שיריים ושירים הגיגיים'". כך אומר המשורר ביני ברויאר שהוציא בימים אלו את ספר השירים "פיתולי חיים" (הוצאת ספרי ניב).
הספר מכיל מאוויים ולעתים אף כאבים מהתחום הדתי, החברתי והציפיות של האדם מעצמו, שליוו את ברויאר במשך עשרות שנים. הספר מחולק לארבעה חלקים: "הגיגים שיריים" (מחולקים ל: "אדם מול אלוהיו" ו"בין אדם לאדם"), "אנקדוטות", "הרהורים חולפים" ו"שירת סיום". "אדם מול אלוהיו" כשמו כן הוא, בזוויות שונות ובאספקטים שונים. "בין אדם לאדם" מתאר סיטואציות חברתיות באופן כללי – לעתים קשורות לעולם הדתי ולעתים לא. "אנקדוטות" מתאר כמין סיטואציות בעלות משמעות. "הרהורים חולפים" הם הרהורים קצרים יותר ומתומצתים. "שירת סיום" הם שני שירים מסכמים (מעט סטיריים) אודות השירה בכלל. בסך הכול מכיל הספר 33 שירים.
לדבריו, "אף פעם לא כתבתי שירה, לא ראיתי את עצמי ככותב ואף לא למדתי כתיבה. הכתיבה כעת היא מעין הרהורים שיריים, וכך גם כתבתי בכותרת המשנה של הספר. אבא שלי היה מרצה לספרות וכתב דוקטורט על שירתו של רבי שלמה אבן גבירול, אך גם הוא לא כתב שירים. בלימודי תעודת ההוראה שלי למקרא, תלמוד ומחשבת ישראל, למדתי גם את הקורסים הנדרשים לשמש כמורה לספרות, אך חוויית הכתיבה לא הייתה חלק מחיי. היא הגיעה אליי כעת בהפתעה מוחלטת בעקבות הלבטים שליוו אותי במשך שנים רבות, ולפתע פשוט פרצו החוצה. היה בזה כמין קתרזיס משחרר וגם ניסיון לעניין בלבטים אלו אנשים נוספים, שאולי ימצאו בהם עניין או מרפא. על מנת לדייק את הכתיבה ולהיות בטוח שהיא אכן 'בכיוון הנכון', שלחתי חלק מהשירים לכמה משוררות כדי לקבל מהן משוב, ואף הראיתי את רוב השירים למשורר ידוע המלמד כתיבה יוצרת, והוא העיר והאיר לאורך הדרך".
לפני כשנה הוא הוציא לאור את הספר "חילון ומודרנה בהגותו הדתית של אברהם יהושע השל", המבוסס על דוקטורט שכתב בנושא בהדרכתו של פרופסור משה אידל, מגדולי אנשי הרוח בדורנו וחתן פרס ישראל. ברויאר: "ביחד עם פרופסור אידל חיפשתי נושא שלא יהיה 'יבש' מבחינה פילוסופית, אלא כזה שישקף שוב התמודדות של הדת לנוכח המודרנה והחילון. חיפשתי הוגה שיעסוק בכך לא רק כפילוסוף, אלא גם מן ההיבטים הנפשיים והאינדיבידואליים הכרוכים בכך. דמותו של הרב פרופסור אברהם יהושע השל וספריו הרבים והשונים התאימה לכך. השל הוא מההוגים המפורסמים ביותר בארצות הברית של המאה ה-20, וכתביו מתאפיינים בסגנון קיומי-אקזיסטנציאליסטי ואותנטי. בנוסף להגותו המעמיקה, הגיעה פעילותו החברתית לשיא עם צעידתו המפורסמת יחד עם ידיד נפשו מרטין לותר קינג, במאבקם המשותף למען זכויות השחורים. בחקירת משנתו ניסיתי לרכז נקודות שונות שבהן מהווה הגותו הדתית מענה לחילון המודרני ('מענה' מתבטא הן בהתמודדות, והן בשאיבת ערכים חיוביים מהחילון להעשרת התפיסות הדתיות). פרק מיוחד בספר עסק בתפקידה של התפילה בעידן המודרני על פי הגותו של השל, ובפרק האחרון ערכתי השוואה בין הגותו ובין הגותם של שלושה הוגים מודרניים בעלי קווים דומים להגותו".
ביני ברויאר נולד למשפחה דתית שורשית ופתוחה. ההורים עלו/ברחו מגרמניה ומורשתם הייתה דתית אורתודוקסית, המשלבת תורה ולימודים כלליים, כפי שהיה מקובל בגרמניה. סבא של סבא שלו הוא הרש"ר הירש, שהיה מנהיג בולט בגרמניה בחתירה לשמירה על הגחלת היהודית, והוא חידש וביסס את השיטה של שילוב לימודים תורניים וכלליים, שיטה שהיוותה לימים בסיס לשילוב כזה ביהדות ארצות הברית, שאליה ברחו רבים מיהודי אירופה, ולאחר מכן בהקמת הישיבות התיכוניות בארץ ישראל, המקיימות אף הן שילוב דומה.
הוא למד בבית ספר "חורב" (על שם אחד מספריו של הרש"ר הירש), שלמעשה הוקם על ידי סבא שלו ,הרב פרופ' שמשון ברויאר, ביחד עם כמה אנשים נוספים מעולי גרמניה. בית הספר התחיל את לימודיו בתוך ביתו של סבו ברחוב אברבנאל בירושלים, והתלמידים הראשונים היו אבא שלו עם חלק מאחיו ותלמידים נוספים. לימים נהפך בית הספר לרשת חינוכית. סבו היה גם רב המוסר שיעורים בקהילה, וגם מתמטיקאי וכלכלן, ואף היה האקטואר הראשון של המוסד לביטוח לאומי במדינת ישראל המתהווה.
ברויאר: "בית הספר הוקם משום שסבא וחבריו כעולי גרמניה לא מצאו בירושלים בית ספר שהניח את דעתם. הם שאפו לבית ספר ברמה דתית/חרדית גבוהה, אבל כזה שישלב השכלה ומדעים. באותם זמנים של שנות ה-30 לא היה לדעתם בית ספר כזה. משום כך, שילוב בין עולמות היה נחלתי כבר מילדות. בבית ספר חורב, שבו למדתי בכיתות א'-ח', חינכו מורות חרדיות מסוּרות, ולאחר מכן רבנים חרדיים-ליטאיים שהשפיעו עליי עד למאוד. ייתכן כי שנתיים אלו של ז'-ח' הן המשפיעות ביותר בחיי. לאחר מכן עברתי לישיבה התיכונית נתיב מאיר, שהייתה באותם ימים בעלת מוניטין גבוה מאוד בציונות הדתית ובסגנון ישיבות בני עקיבא".
בהמשך למד בישיבת ההסדר הר עציון שבגוש עציון המשלבת שירות צבאי (שירת בחטיבת גבעתי) ולימוד ישיבתי. ישיבה זו נחשבת לישיבה רצינית בעלת רמה לימודית גבוהה ביותר, וראשיה ומלמדיה בעבר ובהווה הם תלמידי חכמים מובהקים בעלי פתיחות אינטלקטואלית רבה, ומוכָּרים מאוד בציבור הדתי והישראלי. הוא למד שם שנים רבות, בד בבד עם תקופת לימוד בישיבה חרדית ליטאית מוכרת, מתוך געגוע לימים של ז'-ח'.
ברויאר: "מדובר בשנים רבות של לימודים אינטלקטואליים ולמדניים באווירה דתית נעימה וטובה, אלא שנפשי שאפה לתחומים נוספים שלא פותחו מספיק במוסדות בהם למדתי (על אף שמדובר במוסדות מעולים). נפשי שאפה לחיפוש מתמיד, כזה שאיננו נותן מנוח (כרוח דבריו של הוגה הדעות המפורסם רבי הלל צייטלין הי"ד), והכרה בלתי פוסקת של עולמות אחרים והפוכים, הן עולמות אינטלקטואליים והן נפשיים-רוחניים. בנוסף, כבר לא יכולתי להתנכר לאנרגיות של דרמה ומוזיקה שדרשו את מקומן בנפשי באופן שכבר לא ניתן היה לכיבוש".
משום כך, למרות תחושתו שמסע החיפוש יגזול ממנו כוחות שספק אם יעמוד בהם, הוא יצא למסע כזה בלי לדעת את מחירו המדויק. "נסעתי לארצות שונות במזרח ובמערב כדי לשמוע ולשאוב אנרגיות רוחניות חדשות. כיתתִּי את רגליי בין אנשי רוח חילוניים ודתיים מהשורה הראשונה (וכולם האירו לי פנים, על אף לוח זמנם העמוס, ועל אף הפער המתבקש בין ידיעותיהם לידיעותיי). אכן המסע הזה היה קשה עבורי ולוּוַה בסבל רב במשך כמה שנים, אך למעשה היה בלתי נמנע. אזכיר לטובה את פרופסור אליעזר שביד, מהוגי הדעות הבולטים בדורנו ואשר נפטר לאחרונה, שלביתו הגעתי בשלב מתקדם של 'מסע החיפוש', והוא בחוכמתו יעץ לי כיצד להמשיך במסע באופן שיגזול ממני פחות כוחות. אינני אומר שהצלחתי תמיד לשמוע בקולו, אך הוא בהחלט העניק לי כמין אזימוט מכוון".
מההיבט הנפשי הוא ראה בלימודי הפסיכולוגיה המערבית והיהודית-חסידית חלק הכרחי ממילוי מאוויים נפשיים אלו, ובמשך כמה שנים למד בקורסים כאלו, על אף שידע שלא יבחר במקצוע טיפולי. מבחינת עולם הדרמה והמוזיקה הוא למד דרמה בבית ספר בתל אביב, ובהמשך שיחק בכמה הופעות פרטיות בליווי חברים. מאוחר יותר הוציא ארבעה דיסקים מוזיקליים המשחזרים את תפילות יהודי גרמניה מן המאה ה-19 וה-20 בקהילות המפוארות של גרמניה ומערב אירופה, עד לחורבנן בליל הבדולח.
ברויאר: "קהילות אלו המשיכו באופן מסוים את מתכונתן בישראל ובארצות הברית גם לאחר המלחמה, אך לא שבו לְעולם לַפאר העצום שאפיין אותן בגרמניה. בקהילה אחת כזו גדלתי גם אני, אף היא נקראה 'חורב', בירושלים. הדיסקים מנסים לשמור על המוזיקה כפי שהיא, תוך שילוב עיבוד עכשווי ושירה שלי עם ילדים, בכדי שייגע בקהל רחב יותר, אף כזה שאיננו יוצא גרמניה. כבעל תפילה נסעתי לכמה מקומות באירופה כדי לשמש כחזן בימים נוראים, על אף שבימינו כבר אין מדובר שם בחזנות נוסח גרמניה, שאין לה שָם דורש, אלא בסגנון ישראלי. גם סגנון המוזיקה החסידי והדתי- מודרני מדבר אליי מאוד בחלקים מסוימים ממנו. פינה מיוחדת שמורה לי לשירי ארץ ישראל הישנה. לשמחתי זכיתי להיות בקשר עם יורם טהרלב המנוח לפני מותו, ולהציע בפניו כמה ניתוחים ספרותיים שערכתי לשיריו הנפלאים, והוא שמח בהם".
בד בבד עם "מסע החיפוש" הוא למד באופן מסודר לתואר שני ושלישי בפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. גם שם מיקד את התעניינותו סביב החיפושים שמילאו את חייו בהכרת החילון והדת בלבושם המודרני. משום כך כתב את התזה לתואר השני על רבי הלל צייטלין הי"ד, שהיה קרוע בין עולמות שונים של חילון-חסידות-למדנות-קבלה ועוד, ועבר גלגולים בחייו האישיים טרום-השואה. בעבודתו ניסה ברויאר לעקוב אחר קשריו הרוחניים של צייטלין (כהוגה דתי) להגותם החילונית של ברוך שפינוזה ופרידריך ניטשה. בעבודת הדוקטורט חקר ברויאר את משנתו של הרב פרופסור אברהם יהושע השל מארצות הברית, שגילם אף הוא באישיותו ובחייו עולמות שונים של דת וחסידות, מודרנה ופעילות חברתית אינטנסיבית.
בעיסוקיו פנה ברויאר לעולם החינוך ועבד הן בחינוך הבלתי פורמלי במפגשי נוער חילוני ודתי, והן כמחנך בחטיבת ביניים, ישיבות תיכוניות ובתי מדרש של גמלאים. רעייתו עובדת בתיירות ומצליחה מאוד בעבודתה עם נוער וסטודנטים מאוסטרליה וארצות הברית, וכך מביאה אף היא לביתם משב-רוח מרענן של פתיחות והכלת עולמות שונים. "בשנים האחרונות נפתחתי מאוד גם לעולמם של חסידי ברסלב וחב"ד, ואני מוצא בהם עומקים שלא הכרתי בחיי המוקדמים", הוא אומר.
ניתן לרכוש את הספר "פיתולי חיים" (הוצאת ספרי ניב)
מאת ביני ברויאר בדוא"ל binyaminbr@gmail.com.
מאת: יהורם גלילי
הוספת תגובה