עמוד הבית » מקור השפה העברית

מקור השפה העברית

צילום:pexels
כיצד נוצרה והתפתחה שפת הדיבור ? שאלה שרבים וטובים התחבטו בה וניסו לגלותה. כל עוד החוקרים שבויים בתפיסתם שהאדם התפתח בתהליך אבלוציוני מבעל חיים נחות ממנו, הם לעולם לא ימצאו את התשובה. כל הדברים שהם מעלים הם בגדר תיאוריות והשערות בלבד.

מספיק לקרוא את התורה כדי לקבל תשובות ברורות וחותכות לשאלה זו. בחומש בראשית פרק א, פסוק כז נכתב במפורש כיצד הקב"ה תכנן ברמת הרוחנית את האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." כלומר, הקב"ה ברא את האדם בצלמו והעביר לאדם חלק מיכולותיו וביניהן את יכולת הדיבור. לאחר מכן בפרק ב' פסוק ז, מתוארת רמת הביצוע בפועל. נכתב כך:  " וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה."  הקב"ה נפח באפינו נשמת חיים. כך שגוף האדם הוא הכיסוי לניצוץ אלוקי שהקב"ה הפיח בכל אחד ואחת מאיתנו.

כשם שלקב"ה יש יכולת דיבור:

"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א',ה).

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" (בראשית א',ו).

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": (בראשית ב',ג).

כשם שלקב"ה יש יכולת דיבור, והוא המאציל העליון, האציל על האדם מטובו יכולת מופלאה זו.

צילום:pexels

עכשיו אפשר להבין כיצד נוצרה יכולת הדיבור של האדם. לא מתוך התפתחות אבולוציונית מבעלי חיים פרימיטיביים יותר, כמו הקופים, אלא מתוך תכנון וחשיבה אלוקית וביצוע מושלם שאין כדוגמתו.

ועוד, נאמר: "בעשרה מאמרות נברא העולם" (פרקי אבות, ה,א ) שנלמד את עוצמת הדיבור של הקב"ה ונבין איזו יכולת עצומה יש בעצם הדיבור.

בהמשך נכתב עוד: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים"  (בראשית יא, א). כלומר, נכתב מפורשות כי כל בני האדם דיברו בשפה אחת. בהמשך נכתב כי : "וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם" (בראשית יא, ו). זאת אומרת, כולם היו מקובצים יחד ודיברו בשפה אחת משותפת לכולם.

נשאלת השאלה: באיזו שפה הם דיברו?

התשובה היא: השפה העברית, הנקראת גם שפת לשון הקודש.

ומהי ההוכחה לכך ?

לפני שנשיב, נקדים ונאמר כי בלימוד התורה  ישנם ארבעה רבדים:

פשט – בתחילה יש להתעמק בפשוטו של הכתוב.

רמז – בשלב הבא יש להבין דברי רמז המצויים בתורה.

דרש – בשלב מתקדם יש ללמוד דברי דרש.

סוד – בשלב הסופי אפשר לעסוק בדברי סוד.

נוהגים לכתוב בראשי תיבות: פרד"ס.

צילום:pexels

לעניינו, קודם פירשנו את הפסוק : "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים"  (בראשית יא, א) על פי הפשט. כעת נבין את הפסוק ברמה מתקדמת יותר, שהיא הרמז. בתלמוד הירושלמי מוסבר הפסוק באופן הבא: "שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם, בלשון הקודש". כלומר, בני האדם דיברו בשפה אחת שהיא שפתו של יחידו של עולם. ומיהו יחידו של עולם ? כמובן, הקב"ה, ככתוב: "וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".  (זכריה פרק יד פסוק ט).

כך ניתן לראות שמקור כל השפות הוא השפה העברית, שהיא לשון הקודש, שבא ברא הקב"ה את העולם ומכאן נבין גם את סוד כוחן של האותיות.

 

הוספת תגובה

הוספת תגובה