כולם מנוסים בתחומם וכולם מרצים כמעט מדי יום לקהל רחב. כשחברי הפאנל ,התיישבו המנחה חילקה מיקרופון לדוברים. אולם, כל המשתתפים חוץ ממני, ביקשו לדבר ללא מיקרופון. היו שאפילו סירבו לאחוז בו. כמו כן, אף אחד מהנוכחים לא עמד ודיבר על הבמה. אלא כולם ישבו על הבמה שלובי רגליים, ללא מיקרופון ודיברו בקולם כאשר נשאלו שאלה. כשהגיע תורי, לקחתי את המיקרופון, נעמדתי במרכז הבמה והתחלתי לדבר.
מיד כל המבטים הופנו אליי. גם כאלה שהיו עסוקים בלהביט בטלפון שלהם וגם אלו שמחשבתם נדדה קודם. כולם הביטו בי. היה ניכר שהאנרגיה באולם השתנתה. בתום דבריי הקהל מחא כפיים בהתלהבות. לאחר האירוע חלפו במוחי מספר מחשבות. מדוע הקהל היה קשוב לדבריי יותר מאשר לשאר הדוברים? האם מדובר במסר שהעברתי או שאולי הסיבה נעוצה בגורם אחר? איך קורה שאנשי מקצוע המורגלים לעמוד מול קהל, אינם בוחרים לדבר במיקרופון כאשר ניתנת להם ההזדמנות? כמו כן ,תהיתי איך ייתכן שאנשים המעוניינים להעביר מסר בוחרים לשבת במקום לנצל את מרחב הבמה לצורך חיזוק וביסוס הנוכחות שלהם?
לאחר האירוע הזה הבנתי דבר בסיסי חשוב: אם אנשי מקצוע המורגלים בעמידה מול קהל נרתעים מלדבר במיקרופון ואינם מנצלים את הבמה וכל השפע שהיא מציעה, מה קורה כאשר מדובר במרצה או דובר בתחילת דרכו? מה קורה לאדם ביישן הנדרש לעמוד בישיבת צוות ולהציג פרזנטציה? בתום האירוע, יותר ויותר אנשים שישבו בקהל ניגשו אלי. "ריגשת אותי…..הייתי מרותקת לסיפור שלך, זה הזכיר לי את עצמי….אני לא זוכר את כל מה שאמרת אבל יצאתי עם תחושה נהדרת…". אלו רק חלק מהתגובות להן זכיתי. למעשה, עמידה מול קהל על במה, ולא משנה אם מדובר על במה באולם תיאטרון או חדר הישיבות במשרד, משולה להתנהלות שלנו בחיי היום.
כמה פעמים קרה לנו שחשנו תחושת החמצה? כמה פעמים חשבנו שפיספסנו הזדמנות שניתנה לנו ואנו מצרים על כך? למה זה קורה בעצם? כאשר אנו מדברים מול קהל על במה אנו מעוניינים להעביר מסר, לשכנע, לרגש, לגרום לאנשים להזדהות איתנו. הבמה והמיקרופון הם כלי העזר שלנו שנועדו לסייע לנו מבחינה טכנית להעביר את המסר בעוצמה ובבהירות. מסר שיאמר מבלי שישמעו אותו, כאילו לא נאמר. ממה אנו חוששים כאשר אנו מדברים במיקרופון? כאשר אנו משתמשים במיקרופון, אנו שומעים למעשה את הקול שלנו בעוצמה. אם אנו נרתעים מהקול שלנו, מדוע שאחרים יסכימו לשמוע אותנו? לא לכל אחד ואחת יש הזדמנות להעביר מסר. בכל פעם שאנו משמיעים את קולנו אנו מגדילים את הסיכוי שלנו להשיג את המטרות שלנו, ולמעשה אנו מסייעים לעצמנו להתקדם לעבר הצלחה.
בכל פעם שאנו מדברים מול קהל, בין אם מדובר על בני הזוג שלנו, ילדינו או הבוס בעבודה, נפתח בפנינו חלון הזדמנויות. האם אנו מנצלים את חלון ההזדמנויות הזה? כמו בחיים, כך גם על הבמה. הדרך להצלחה נעוצה קודם כל בזיהוי ההזדמנות שניתנה לנו ולאחר מכן ניצול ההזדמנות ככל שניתן. מיטב היזמים בעולם, בין אם מדובר ביזמים מתחום הייטק ובין אם מדובר ביזמים מתחומים שונים לחלוטין, כולם שמים דגש עם זיהוי הזדמנות וניצולה עד תום. לרוב לא מדובר בידע או מיומנות שהביאה את אותם יזמים להצלחה, אלא פשוטו כמשמעו: הם ידעו "לקרוא נכון את המפה". אז בכל פעם שאתם עומדים ומדברים מול קהל קחו בחשבון שנפתח עבורכם חלון הזדמנויות.
בכדי לנצל אותו ולמקסם את ההזדמנות, הדרך "לקרוא את המפה" היא ללמוד כיתד לדבר נכון מול קהל ובדרך שתרתק את הקהל ותגרום להם להקשיב לכל מילה שלכם. וכן, אפשר ללמוד זאת! אפשר לפתח כריזמה על ידי תרגול מיומנויות , אפשר ללמוד כיצד לגרום לקהל לרצות לשמוע עוד ועוד. אז איך עושים זאת?
ראשית, שאלו את עצמכם מהו המסר המרכזי אותו אתם רוצים להעביר? למה חשוב לכם להעביר מסר זה? מה תרצו להשיג? כיצד אתם רוצים שהקהל יפעל לאחר שישמע את המסר שלכם? איזו תוצאה אתם רוצים להשיג?
שנית, לאחר שהבנתם מהו המסר, תנו דוגמאות והשתמשו בסיפורים . אנשים זוכרים מסר באמצעות סיפור טוב יותר מאשר בטבלאות ומספרים. אם הסיפור ירגש את הקהל ויגרום לו להזדהות או למצוא את עצמו בסיטואציה, רוב הסיכויים שהקהל יזכור את דבריכם.
שלישית, לאחר שהמסר ברור ואפילו מצאתם סיפורים ודוגמאות להמחשה, הגיעה המשימה החשובה ביותר שתקבע האם הקהל יהיה מרותק וירצה להמשיך להקשיב. בכדי לרתק קהל עלינו להקפיד על כללים בסיסיים וסופר חשובים בעמידה מול קהל, למשל שפת גוף. ישיבה על הבמה במקום עמידה בוטחת גורמת לאנרגיה "לצנוח". תנועה על הבמה לעומת זאת, גורמת לאנרגיה לעלות גם אצל הדובר וגם אצל הקהל. כמו כן, שמירה על קשר עין עם הקהל תגרום לאדם היושב בשורה אחרונה לחוש כאילו הדובר מכוון את דבריו במיוחד עבורו. שימוש נכון בקול, דיבור בקצב הנכון, דיבור בוטח ושאינו מונוטוני שומר על הקהל עירני ובקשב תמידי. תנועות ידיים יוצרות חיים וממחישות את המסר. יציבה נכונה גם היא חלק מהמשחק. דובר שיעמוד מול קהל כשהוא שפוף ולא יתאמן על יציבה נכונה, כנראה שישיג תוצאות שונות לחלוטין ממי שיעלה על במה כשהוא יציב ומשדר בטחון. כאשר אנו עומדים שפופים אפילו הקול שלנו נשמע אחרת.
כאשר כל האלמנטים הללו פועלים בשיתוף פעולה והמסר נמצא בהלימה לאופן בו אנו מדברים, נוצרת כריזמה והקהל יהיה מרותק להתרחשות על הבמה. אם נעביר מסרים שמחים וחיוביים אבל שפת הגוף שלנו תשדר מצוקה, הקול ירעד והעמידה תהייה שפופה, הקהל יחווה זאת כחוסר אותנטיות והמסר לא יעבור. כמו בחיים, כך גם על הבמה: שם המשחק הוא חיבור בין מרכיבים חיוניים המזינים זה את זה. המסר משרת את העמידה מול קהל, העמידה מול קהל מחזקת את המסר, וכאשר הכל עובד בשיתוף פעולה, נוצר הקסם.
מאת: ענת אביעד, שחקנית, קומיקאית ומרצה ANATAVIAD10@GMAIL.COM
הוספת תגובה