קבוצת התיאטרון "סמרטוט" בניהולו האמנותי של בי גיבסון בר-אל העלתה ביום שלישי בשבוע שעבר את ההצגה הדיבוק- בגרסת הבמאי. העיבוד העכשווי למחזה היהודי הקלאסי, הציג בפני הקהל את מבחן יחסי הכוחות בין דת, הון, שלטון והיחיד שמחליט להתקומם.
בסצנת הפתיחה של ההצגה היה ניתן לראות 3 נשים לבושות בשמלות שחורות סגורות אשר מאפיינות מראה צנוע, כורעות על ברכיהן אחת אחרי השנייה ומחכות. כעבור מספר דקות הגיע אדם לבוש כולו שחור עם ברדס על ראשו והחל להצליף בכל אחת מהן. זמן קצר לאחר מכן הגיעו 3 גברים אשר התיישבו על כיסאות והניחו את רגליהם בתוך גיגיות מים. הנשים שרק לפני דקות אחדות הוצלפו, נאלצו בלית ברירה לקרצף את רגליהם של הגברים. הדמויות על הבמה היו לבושות בגדים המאפיינים את אופי החיים החרדי.
במהלך ההצגה, לא היה ניתן להתעלם מיחסי הכוחות המאוד ברורים לעין בין נשים וגברים. הנשים הוצגו כמו שפחות ללא זכויות וללא מעמד הנתונות תחת השלטון הפטריארכלי של הגברים בדת. מאפיין בוהק לזה היה ניתן לראות בעיקר כאשר הן נקשרו בשלשלאות מספר פעמים, ואף נאנסו באכזריות במהלך ההצגה.
במרכז המחזה שהוצג לאור עינינו היה בחור ישיבה צעיר בשם חנן אשר מאוהב בביתו של הגביר הגדול ושמה לאה. חנן הוא קבצן ואינו משרת את דמות החתן הפוטנציאלי בעיני אביה של לאה שמכריח אותה להינשא לאחר. גם פה אנו רואים באופן מובהק כי יחסי הכוחות מאוד ברורים, ללאה אין את היכולת הבסיסית לבחור את בחיר ליבה, אלא דבר זה נתון בעיני אביה.
במהלך ההצגה נכחנו לראות משהו מוזר, לא צפוי ובטח שלא מאפיין את החברה החרדית. מסיבת טראנס, עם אורות חזקים ומהבהבים, מוזיקת טראנס ואם זה לא מספיק, הדמויות לא חסכו מאיתנו את כמות הסמים שהסניפו תוך כדי. זמן קצר לאחר מכן, הדמויות החלו ליפול על הרצפה בזו אחר זו, אולם במקביל קרה משהו טראגי. חנן, בחור הישיבה העני והמאוהב נרצח לנגד עינינו על ידי אביה של לאה.
לאחר שהנוכחים ששהו במסיבה מתחילים להתאושש ממנה, הם מבחינים במהרה כי חנן לא איתם. לאחר חיפושים רבים, הם מוצאים אותו לבסוף מוטל בבריכה כשהוא ללא רוח חיים. הנוכחים החרדים למראה עיניהם, משו במהירות את חנן מהבריכה והחלו לבצע בו ניסיונות החייאה, אך ללא הואיל. עם הזמן הם מתחילים לעכל את הבשורה הקשה.
חנן אולי עזב את עולם החיים, אולם נשמתו מסרבת לעזוב וחודרת לתוך גופה של לאה וחברותיה. כעת הנשים שעד כה היו מוחלשות וחסרות כל זכות בסיסית, מתנהגות בצורה מוזרה, הן החלו לצחקק ולעשות קולות מוזרים ואף לרוץ ברחבי כל הבמה. רוחו של חנן אשר מסרבת לעזוב, נוקמת בדרך יצירתית באנשי הדת אשר גרמו למותו. הם מנסים בכל יכולתם לעשות גירוש שדים ללאה וחברותיה, אך זה אינו מצליח.
בגרסת הבמאי למחזה הקלאסי הדיבוק, רואים באופן מובהק ביקורת חברתית מאוד נוקבת כלפי החברה החרדית. לא רק שיחסי הכוחות בין גברים לנשים מוצגים בפן הקיצוני ביותר, וגם יחסי הון שלטון בין החזקים לחלשים מוצגים גם הם בצורה הקיצונית ביותר, אלא שגם לאורך ההצגה רואים את אנשי הדת, רוצחים, עושים סמים, מבצעים מעשים מיניים קיצוניים ובעיקר הוגים את השם "יהווה" פעמים רבות במהלך ההצגה באופן הליצי ואינו מכבד. בגרסת הבמאי רצו להביא למחזה הקלאסי פן עכשווי להיום, זאת על ידי כך שדמותו של חנן מוצגת כג'ורג' פלויד החדש.
פלויד כזכור, נרצח לפני כשנה וחצי על ידי שוטר בארצות הברית בעת מעצרו. רצח זה תועד ברשתות החברתיות, ומשפטו של רוצחו של פלויד תועד וסוקר בכל העולם. מדמות אנונימית נהפך פלויד לסמל של מאבק, ומכאן דמותו של חנן, תלמיד הישיבה חסר הכוח והיכולת שמת באופן טראגי, חוזר למרות כל הסיכויים דרך האישה שכל כך אהב ונוקם את נקמתו ברוצחיו.
האם יש פה ביקורת שמביאה סימן לתקווה שהחלשים יכולים לגבור בסופו של דבר על החזקים?, או האם יבוא שינוי ליחסי הכוחות המאוד ברורים לאורך שנים שמביאים איתם אי צדק ואי שוויון חברתי? מי באמת יודע מה צופן העתיד, מה שבטוח שהדיבוק- גרסת הבמאי בהחלט מביא משהו שקשה לעיכול ומנפץ לקהל את המציאות המרה לנגד עיניהם.
בימוי: אבי גיבסון בר-אל // עיבוד: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין
הוספת תגובה