אלימות במשפחה יכולה להתבטא הן מבחינה פיזית, כלכלית, נפשית ואפילו רוחנית. נכנסנו לאולם האינטימי בצוותא וראינו דמות של אישה שוכבת מכורבלת ומכוסה על מיטת בית חולים, לרגלי המיטה ניצבים שני זוגות נעליים נעלי עקב אדומות ואלגנטיות ונעלי ספורט? לאט לאט הבמה מוארת הדמות מתעוררת ושואלת את עצמה ואת הצופים: מה קרה? מה אני עושה במיטת בית חולים? למה גופי כל כך כואב? נפלתי ברחוב והתמוטטתי? מה פתאום?
לאט לאט מתוך הסצנה נחשפים לסיפור מזעזע וכאוב של שירה אישה יפה עשירה, סמנכ"לית שיווק בכירה בחברה מצליחה, בטוחה בעצמה, מצד אחד, אבל במבט שני אישה מוכה פיזית ונפשית החיה בהכחשה "אבל הוא אוהב אותי! הוא מתקשר אלי מאות פעמים ביום, ואכן הטלפון מצלצל כל כמה דקות. אישה שלכאורה היא כל כך חזקה ובטוחה לא יכולה להשתחרר ממעגל האלימות בו היא שקועה אך ורק מפני שהיא בעצם מכחישה את מערכת היחסים החולה עם בן זוגה.
היא כאילו לא מוכנה לשמוע את דברי הרופא שהבין מיד במה מדובר, הוא מנסה להביאה להכרה שעודף תשומת לב, רכושנות חולנית לגביה, החלטות שנעשות עבורה ובשמה וכמובן גם אלימות פיזית, כל הסימפטומים הללו הינם חולניים של אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים. עם הזמן היא מבינה שעליה להפסיק להכחיש, שעליה להשתחרר מהאלימות הלא חוקית הזו.
האם תצליח? האם תשתחרר? האם תתחיל לחיות חיים בריאים ונורמטיבים ללא אלימות? לכו לראות את השחקנית הנפלאה הזו החודרת ממש ללב. בא לי לצעוק לה: דיי מיכל (שירה) די! תראי מה קורה לעברך צאי מהמצב החולני "הלא בריא" הזה הדורסני המלווה בפחד.
מוצג נוסף של ההצגה הקשה הוא מסך המופיע מאחורי השחקנית ועליו מוקרנים פרצופים של גברים זועמים, מעוותים, מכים נשים, דוחפים אותן ועוד. כל כך מקומם! כתיבת המחזה שימשה עבור מיכל צוקרמן המצוינת, התמודדות מול מה שחוותה ונכתב במטרה לגרום ולעודד נשים אחרות להפסיק להכחיש ולהתכחש, לאזור אומץ ולצאת ממערכות יחסים אלימות וקשות. ההצגה מפגישה את הצופה עם הדמות המרכזית להזדהות מול המצב האלים.
תודה גדולה לצוותא שבחר להעלות את המחזה המיוחד הזה ולהציף את המודעות לאמת המכוערת הזו הנחשפת בימינו יותר ויותר.ממליצה לכל נערה, אישה וגם גברים לרוץ לצוותא ולצפות!
בימוי: אסתי זקהיים
מופע נוסף: שני זוגות נעליים, 28.09.23, 20:30, צוותא, ת"א
הוספת תגובה