מלאכת המשכן נמשכה מעל שלושה חודשים וביום כ"ה בכסלו היא הסתיימה. מה מיוחד בתאריך? זהו גם היום בו עתיד להיעשות נס ל… חשמונאים. האמנים שהכינו את המשכן הביאו את כל אשר עשו לאוהלו של משה שבירך אותם והניח את כל המשכן וכליו באוהלו עד שיקבל הנחייה מהקב"ה להקימו.
ביום א' בניסן הקים משה את המשכן וכליו כפי שהקב"ה ציוה אותו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד". לאחר מכן החלו הכוהנים בעבודת הקודש. וכשהכל היה מוכן, כבוד השם כיסה את המשכן: "וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד–כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. "רק כאשר בני ישראל המשיכו במסעם במדבר, הענן עלה וזה היה הסימן לפרק את המשכן ולהמשיך בדרכם.
לאורך פרשת פקודי אנו מוצאים את האמרה "כאשר ציווה ה' את משה". ובעצם כל הפרשה יכלה להסתכם בפסוק אחד "בכל פרט ופרט בבניית המשכן עשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה" – שהרי בפרשיות תרומה, תצוה, כי תישא, וויקהל כבר הרחיבה התורה הקדושה בפרטי פרטים הוראות מדויקות לבניית והקמת המשכן.
נשאלת השאלה: מדוע אם כן הקדישה התורה עוד פרשה שלימה שהפעם מפרטת כיצד עם ישראל מילאו את הוראות הבורא צעד אחר צעד "כאשר ציווה ה' את משה" ?
התשובה היא: הקמת המשכן הייתה הסימן שחטא העגל נסלח. את חטא העגל עשו עם ישראל מתוך סברה ומרצון עצמם לבנות עגל ובדרך זו לעבוד את ה'. כתיקון לחטא העגל בנו עם ישראל משכן אך ורק על פי הוראות התורה, ולכן הקדישה התורה פרשה שלימה החוזרת ומפרטת כיצד בכל מהלך ומהלך בבניית המשכן עשו עם ישראל "כאשר ציווה ה' את משה."
כך גם בימינו כל מצווה ומצווה שאנו עושים כאשר אנו מכוונים הרי אני בא לקיים את מצות ה' ולאו דווקא רק מפני שאני אוהב ללמוד תורה, או אוהב לעשות חסד או שהחלטתי שהדבר הזה הינו דבר מוסרי או הגיוני, אלא בייחוד מכיוון שזו מצוות ה' – דעו שקיום מצווה בכוונה זו חביבה היא עד מאד על השם יתברך…
מהם המסרים בפרשה?
"וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים" (לט, כה).
האלשיך הקדוש מקשה מן הפסוקים שלפנינו בקשר לפעמוני ורימוני המעיל: התורה הרי מצווה לעשות למעיל פעמון זהב ורימון, וכיון שהמעיל סובב את כל גופו של הכהן (בעיגול), הרי שאין לנו אפשרות להצביע על הפעמון ולומר שממנו מתחיל המניין, או להצביע על הרימון כמיקום לתחילת הספירה. לפי זה יש לעיין מה טעם נקטה התורה "ופעמוני זהב בתוכם סביב", כשכך היא בעצם קובעת שהרימונים הם אלו שהיו חיצוניים לפעמונים.
וכך מתרץ האלשיך הקדוש את הדגשת התורה שהפעמונים היו דווקא "בתוך" הרימונים: לאדם נבראו שתי עיניים, שתי אוזניים ופה אחד. רמז לאיש יהודי שבקושי חצי ממה שהוא רואה ושומע – הוא צריך להוציא דרך פיו.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת הרב יוסף מזרחי שליט"א.
הוספת תגובה