השיתוף הזה, ממש כמוהו, נשמע כמו הרפתקה. מצד אחד, הקרואסון החמאתי הצרפתי הפריך והעדין של מימי נונו, מאפה שהפך למעין סמל של הרשת מאז שנפתחה. מהצד השני, השלגון של מגנום עם שכבת השוקולד המפורסמת והמרקם הקרמי שכולנו מכירים מתוך המקפיא הביתי. השאלה הגדולה: איך זה עובד ביחד? והתשובה? מתגלה עם הנשיכה הראשונה. מה שקורה כאן זה משהו שלא חשבתי שאני צריכה בחיים עד שטעמתי, הקרואסון החם נרטב לגמרי במגנום הקר שמתחיל להימס לאט. נוצר משחק משולש בין החום של המאפה, הקור של השלגון, והקראנציות שמפוזרות מעל שבבים, פיסטוקים, טוויל שקדים. הרטיבות הזו שנוצרת מהמפגש של החום והקור יוצרת מרקם שפשוט לא יכולתי להפסיק לטעום.
שלושת הקרואסונים – והאתגר לסיים אותם
בואו נדבר על הגודל לרגע. כל קרואסון כאן הוא יצור בפני עצמו. אני מתחייבת לכם שתתקשו לסיים אותו לבד. זה לא קינוח שאוכלים בדרך לעבודה, זה מעמד משותף, משהו שחולקים, או לפחות מגיעים אליו רעבים ומוכנים נפשית. הראשון שטעמתי שוקולד לבן עם רוטב וניל, קולי פירות יער ושבבי פטל. זו הייתה הפתעה אמיתית. מתוך שלושת הקרואסונים, דווקא זה היה הכי צבעוני על הצלחת הורוד של שבבי הפטל, הכחול-סגול של הקולי, על רקע הלבן של השוקולד והרוטב. החמיצות העדינה של הפירות העלתה את המתיקות של השוקולד הלבן והמגנום שהתמוסס פנימה, ויצרה איזון שממש עבד. בניגוד לשניים הראשונים, כאן היה גם משהו רענן, קליל יותר, אם אפשר להגיד קליל על קרואסון בגודל הזה שמלא שלגון.
השני היה קרואסון מגנום שוקולד שקדים. ברגע שהרמתי אותו, הרגשתי את המשקל והגודל, זו חוויה. הנשיכה הראשונה חשפה שכבות חמאה פריכות שהתפרקו בעדינות, ובפנים שלגון שוקולד קר שהתחיל להימס לתוך המאפה החם. הקראסון שקדים שמפוזר מעל הוסיף פריכות נוספת, קראנצ’ שעבד מול הרטיבות של השלגון שנטמע בשכבות הבצק. השילוב של החום והקור, הפריכות והקרמיות זה משחק מעניין בחושים שלא נגמר עד הנשיכה האחרונה.
השלישי והמרענן מכולם, היה גרסת הפיסטוק עם שוקולד לבן. כאן הצבעוניות על הצלחת הייתה משהו, הירוק של הפיסטוקים המקורמלים מול הלבן של הקרם והשוקולד. המפגש היה עדין יותר, מתוחכם יותר. קרם הוניל עטף את השלגון, והמגנום שהתחיל להימס יצר שלולית קטנה של מתיקות עשירה שחדרה לכל פינה בקרואסון. הפיסטוקים הוסיפו לא רק טעם אלא גם מרקם שבלט על רקע הרכות של השלגון המומס.
ישבתי שם, מול הצלחת המפוארת הזו, וחשבתי על התופעה הרחבה יותר. בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה קולינרית מעניינת: שיתופי פעולה בין מותגים שיוצרים מוצרים זמניים, במהדורה מוגבלת, שמעוררים סקרנות. זה לא סתם טריק שיווקי זה משקף תרבות של ניסוי, של חוצי גבולות, של אומץ לשלב טעמים שלכאורה לא אמורים להיפגש. הקרואסון הצרפתי, שכבר מזמן חדר לתודעה הישראלית וחרג ממעמד של מאפה בוקר לסמל של פינוק ואיכות, מקבל כאן תפקיד חדש. הוא כבר לא רק מעטפת למילויים מתוקים או מלוחים מסורתיים הוא הופך לבמה לניסויים קולינריים נועזים יותר.
המחיר
מחיר של 42 ש”ח לקרואסון הוא לא מחיר של ארוחת בוקר יומיומית, ברור. אבל כשמתייחסים לזה כאל חוויה, כאל אירוע קטן של פינוק עצמי או כאל ציון יום הקרואסון הבינלאומי, זה נכנס לקטגוריה אחרת לגמרי. זו לא ארוחה, זה מעמד. זה מוצר שפונה לקהל שמעריך חדשנות קולינרית ומוכן לשלם על פרימיום אמיתי. המהדורה המוגבלת גם עושה את שלה,מדובר על הזדמנות זמנית שאנשים ינסו.כשיצאתי מההשקה הזו, עדיין עם שאריות פתיתי קרואסון על האצבעות והטעם של שוקולד לבן ופטל על החיך, הרגשתי שחוויתי משהו שהיה יותר מסתם מאפה. זו הייתה הצהרת כוונות של תעשייה שלמה, תעשיית הקונדיטוריה הישראלית מתבגרת, לוקחת סיכונים, ולא מפחדת להיות נועזת. האם זה היה כדאי בפעם הראשונה? בהחלט. לפעמים אוכל הוא לא רק על רעב, הוא על סקרנות, על חדשנות, על הנאה להיות חלק ממשהו חדש. הקרואסונים האלה, במהדורה מוגבלת שלהם, זמינים לזמן קצר בסניפי מימי נונו. אם אתם מתלבטים, לפעמים שווה פשוט לנסות.
הקולקצייה הייעודית תימכר בכל סניפי מימי נונו ברחבי בארץ, החל מ – 25.1 ועד ליום שבת ה31.1
הוספת תגובה