עמוד הבית » רפרטואר בית לסין מזכיר שתפקידו של התיאטרון להשמיע קול של מחאה, ביקורת וזהות.

רפרטואר בית לסין מזכיר שתפקידו של התיאטרון להשמיע קול של מחאה, ביקורת וזהות.

ציפי פינס מנכ"לית בית לסין, צילום: רדי רובינשטיין
תיאטרון בית ליסין פתח השבוע את שעריו לא רק לעונת רפרטואר חדשה, אלא גם להצצה אל אחד התיאטראות המסקרנים בתוך ג'אנר התיאטרון הרפרטוארי.

בחדר החזרות של התיאטרון עמדה ציפי פינס  חדה, שנונה, מלאת תשוקה ובעיקר כזו שמצליחה כבר שנים לגרום לקהל להרגיש שהתיאטרון אינו מותרות, אלא צורך רגשי וחברתי. זהו הרפרטואר לשנים 2026-2027. העונה החדשה צפויה להציג פסיפס מגוון המשלב בין מחזות בעלי נגיעה פוליטית וחברתית נוקבת, יצירה ישראלית מקורית מחזות זמר מסקרנים בעיבודים חדשים ואף הקלאסיקות מהמסך הקטן שיתורגמו להפקה בימתית.

 מחזמר “בלי אליוט”, צילום: רדי רובינשטיין

>>>לצאת מהאוטומט…

מנכ”לית התיאטרון והמנהלת האמנותית, ציפי פינס, ניצלה את הבמה בכדי להתייחס למציאות המורכבת של עולם התרבות המקומי. פינס סיפרה כי ניהול תיאטרון בארץ כיום הוא אתגר המלווה בחוסר יציבות וטלטלות תקציביות. היא הוסיפה כי מעבר לקשיים, התיאטרון מתמודד עם דעת קהל שלילית מהעולם  בסירוב לקבלת זכויות למחזות זרים. למרות זאת, בבית ליסין מסכמים עונה מוצלחת שכללה 14 מועמדויות לפרס התיאטרון והופעה מלאת אהדה של ההצגה “אנטיגונה” בפסטיבל בדרום קוריאה.פינס הנחתה את האירוע בחדר החזרות בביטחון של מי שמכירה היטב את הקהל שלה. היא לא ניסתה להרשים בסיסמאות גדולות, אלא דיברה בגובה העיניים על התקופה המורכבת שעוברת על החברה הישראלית ועל תפקידו של התיאטרון דווקא עכשיו להיות מקום שמרגיש, שואל, מתווכח ומנחם.

אחת ההפקות המרכזיות של העונות הקרובות יהיו עיבודים בימתיים ללהיטים מהמסך הגדול. בחודש נובמבר הקרוב תעלה הקומדיה הרומנטית “בעלים ונשים” של וודי אלן, בעיבודם של משה נאור ועמיר קליגר, העוקבת אחר בני זוג בורגנים הבוחנים מחדש את חייהם לאחר שחבריהם הקרובים מתגרשים. בדצמבר יגיע לבמה עיבוד לסרט המופת “ללכת שבי אחריו” בתרגומו של אלי ביז’אווי ובבימויו של אלדר גוהר גרויסמן, שיביא את סיפורו של המורה הכריזמטי שמתעמת עם מערכת החינוך השמרנית. השיא יגיע במהלך שנת 2027 עם עלייתו של המחזמר הענק “בילי אליוט”, המלווה במוזיקה של אלטון ג’ון, על הנער ממעמד הפועלים שחולם להפוך לרקדן בלט וכאן זכינו למופע קצר ומסקרן.

 דרמה “לכאורה” מגי אזרזר, צילום: רדי רובינשטיין

 

בזירת המחזאות המקורית והדרמות החברתיות, התיאטרון מציג רשימה מסקרנת של הפקות. באוקטובר תעלה ההפקה המוזיקלית “השמים הם הגבול” שכתבה דניאל גל עם מוזיקה של גון בן ארי ועילי אשדות, העוסקת בעיתונאית המסתננת למוסד טיפולי בעקבות כוכבת מוסיקה שעברה טראומה מינית.כמו כן, תעלה הדרמה הפמיניסטית “לכאורה” מאת סוזי מילר ובכיכובה של מגי אזרזר, העוקבת אחר עורכת דין צעירה המאשימה קולגה מהמשרד שלה באונס.כמו כן,  אליה חוברים גם שני מחזות מקוריים בעלי זהות יהודית.

הדרמה ההיסטורית “בשם הילדים” המתרחשת בגטו לודז”, וכן ההצגה “להתפלל עם עבריינים” מאת רחל קשת, המספרת סיפורה של מחנכת מגוש עציון שיוצאת למאבק כדי להוכיח את חפותו של בנה, נער גבעות שנחשד באירועים מעוררי מחלוקת.הרפרטואר החדש שהוצג מבטיח עונה עשירה במיוחד שמאפשרת שילוב בין הקלאסיקות ליצירה מקורית ומרחב שמאפשר תיאטרון נגיש לקהל הרחב לבין אמירה תרבותית וחברתית שאינה מתפשרת. חשיפת הרפרטואר של בית ליסין הזכיר שהבמה עדיין חיה, בועטת ורלוונטית. ושמאחורי כל הצגה חדשה מסתתר ניסיון להבין מי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים מכאן.ולמרות הכל, הצהירה פינס שבתוך מציאות ישראלית מורכבת יתכנו גם שינויים ובכך הזכירה לנו שבמזרח התיכון קשה לתכנן תוכניות עד הסוף.

 הבמה ” חיה ובולטת”, צילום: רדי רובינשטיין

 

ורד גרנדיר – מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי, יועצת זוגית וארגונית וכותבת תוכן.

הוספת תגובה

הוספת תגובה